1. זהות אינטרסים מוזרה, או שמא לא כל כך מוזרה, נוצרה בין אליעזר פישמן לבין הבנקים הנושים בו. פישמן רוצה למעשה שהסדר החוב שלו יתנהל בהליך גישור בפני השופטת בדימוס ורדה אלשיך. הבנקים הקטנים יותר - דיסקונט, איגוד, מרכנתיל - הסכימו להצעה מיד כאשר הועלתה. בנק הפועלים ובנק לאומי, הנושים הכבדים ביותר (3 מיליארד שקל ביחד), השאירו את ההכרעה לשיקול דעתו של הנשיא איתן אורנשטיין, אבל נציגיהם - עוה"ד פיני רובין ורונן מטרי - למעשה אמרו שהם בעד.

לכאורה - מוזר. למעשה - לא כל כך. למה? כי גם פישמן וגם הבנקים לא רוצים שמנהל מיוחד או כונס נכסים יתחיל לשאול מי נתן אשראי ומתי וכמה ולמה. למשל: מדוע הבנקים הזרימו לפישמן עוד ועוד מאות מיליוני שקלים, גם בעשור האחרון בו עסקיו הלכו מדחי לדחי. למשל: האם פישמן ביצע העדפת נושים אסורה לטובתם. למשל: האם פישמן קיבל יחס מיוחד משום שהוא בעל השליטה בגלובס.

אורנשטיין יירט מהר מאוד את הכוונה הזאת. הוא הבהיר, שלטעמו לא רק שאין טעם בגישור - כי החובות ידועים ומוסכמים - אלא שלהליך הזה יש חיסרון גדול: הוא אינו שקוף. לדעת אורנשטיין, לא ייתכן שפשיטת רגל בהיקף של מיליארדים תנוהל הרחק מעיני בית המשפט, התקשורת והציבור. הוא גם תהה במפורש על התנהלות הבנקים בכלל ובנק הפועלים בפרט בהעמדת האשראי לפישמן. האם זו גם תהיה החלטתו? נדע תוך יום-יומיים.

2. מי שמתנגד בכל תוקף לגישור, זו רשות המיסים - כי לה אין מה להסתיר. היא רוצה כאן ועכשיו את 196 מיליוני השקלים שפישמן חייב לה (ולמעשה לכל אחד מאיתנו). בניסיון לשכנע את אורנשטיין להסכים לגישור למרות התנגדותה של הרשות, שלף בא-כוחו של פישמן, עו"ד שלום גולדבלט, את הנחיית היועץ המשפטי לממשלה 60.125 שכותרתה "יישוב סכסוכים שהמדינה צד להם בדרך של גישור". הנה, טען גולדבלט, היועץ המשפטי - שהנחיותיו מחייבות את כל רשויות המדינה - אומר במפורש שיש לעודד את המגמה של יישוב סכסוכים בדרך חילופית. לדעת גולדבלט, פרטי ההנחיה ממש נכתבו עבור תיק פישמן.

אלא שגולדבלט לא ציטט את כל ההנחיה. אחרי הפרק שמדבר על מקרים בהם יש ללכת לגישור, מופיע הפרק הסוקר את המקרים בהם על המדינה להימנע מכך. סעיף ב' אומר: "הסכסוך הוא כספי ובעל הדין שכנגד הוא פושט רגל". די ברור, לא? אבל נניח שפורמלית פישמן עדיין איננו פושט רגל. לצורך כך, נלך לסעיף ז': "המדינה מבקשת לקבל סעד זמני - ... או מינוי כונס נכסים זמני". דומה שזה כבר ברור ביותר. אולי לאור זאת אין פלא, שגולדבלט טען שההנחיה במלואה אינה ברשותו ולכן אין ביכולתו לתת עותק ממנה לצדדים האחרים.

3. טיעוניו של פיני רובין חשפו שתי עובדות מעניינות. האחת: בנק הפועלים נתן לפישמן אשראי נוסף לאחר שרשות המיסים ביקשה אשתקד להמציא לו התראת פשיטת רגל. הכיצד? לא קיבלנו תשובה. השנייה: פישמן ומשפחתו של חיים בר און השקיעו 1.1 מיליארד שקל ברכישת שליש ממניות ידיעות אחרונות בשנות ה-90. מתוך סכום זה, 750 מיליון שקל קיבלו כאשראי מבנק הפועלים (לא ברור האם הסכומים הללו כוללים את הריבית). הכסף הזה ירד לטמיון, כמעט כולו.

4. הן פישמן והן בנק הפועלים מייחסים במידה רבה את המשבר, להפסד העתק של פישמן בהימורו על הלירה הטורקית בשנת 2006. לדברי רובין, ההפסד הזה הותיר את פישמן עם חוב של 750 מיליון שקל לבנק. אנקדוטה קטנה: באותה שנה ממש, בגליון "איש השנה" של גלובס, צוין פישמן לטובה על יכולת ההתאוששות המרשימה שלו מאותו משבר. וזה כמובן בכלל לא היה קשור לכך שהוא בעלי העיתון.