להינתק - בכבוד

שלב ההינתקות הגיע לנקודת אל חזור. כמו החללית "דיסקברי" ברגע שמגיעה לנקודת הכניסה לאטמוספרה בדרכה חזרה - נקודה ממנה אין חזרה, אין ניסים, אין תיקונים, אין שינויים, רק דהירה היסטרית למטרה, לאדמה ולהגיע בשלום לנחיתה ולתהילה.

חבל שמנהיגות יש"ע, גוש קטיף והמתנגדים עדיין לא הבינו, לא השלימו, או לא הפנימו את גודל האירוע העומד להתרחש וההופך אותם לשחקנים ראשיים בדרמה אנושית שאף במאי תסריטאי לא היה מצליח לכתוב.

כל ההסתות, ההפגנות, הכנסים, ההתנגדות האקטיבית שעברה את גבול החוקיות, ליד התנגדות פסיבית בגבולות המותר - כל זה עומד להסתיים באקורד צורם ומיותר אם אוטובוס ההתנגדות העיקשת העיוורת לא ייעצר בזמן.

מהתנגדות ראויה מכובדת, לפעמים מלאת השראה ונחישות כמו "השרשרת האנושית" מהגוש לירושלים או "עוצרים וחושבים בכתום" לאורך כבישי ישראל - הופכת ההתנגדות לפתטית, כאובה, דהויה ולא מרגשת.

אלפי התושבים, שמחכים לרגע האחרון, שצה"ל יפנה אותם, שצה"ל יארוז ויאחסן את מטלטליהם ומכוניותיהם - גורמים נזק נפשי מוסרי וכספי עצום בעיקר לעצמם.

מה שיישאר ולא ייארז בזמן - ייהרס, ייגנב ישדד וכספי עשרות שנות עבודה ירדו לטמיון.

המתנחלים לא יכולים לאחוז במקל הצדק המוסר והדמוקרטיה בשני קצותיו. מחד צועקים על חוסר האחריות המדיני הצבאי והביטחוני של המעשה - מאידך דורשים אחריות מהממשלה, צה"ל ומנהיגיו על נזקי הנסיגה הכספיים והנפשיים.

מבלי להעריך ולקיים דיון על "הכדאיות" של המהלך - מבחינה ביטחונית כלכלית ומדינית - שרק העתיד יכול לאמתו, ואף צד בשלב זה, לא יכול לצפותו. הרי דבר אחד כן ברור - יש החלטת ממשלה, כנסת ובית משפט עליון לצעד שהוחלט עליו בצורה לגיטימית ודמוקרטית.

אף אזרח, שמכבד את מדינתו הריבונית ומשטר הדמוקרטי - לא יסכים, שמיעוט ויהיה זה גדול כמו במקרה של מתנגדי ההינתקות - יכריע במעשיו, בחלקם לא חוקיים, לא נשלטים על-ידי מנהיגיהם - יכריע החלטות כנסת וממשלה.

יזכרו המתנחלים - הם לא הגוף היחידי בארץ שמתנגד להחלטת ממשלה וכנסת ספציפית עכשווית - יש גופים נוספים אינטרסנטיים פוליטיים ואתניים - שלא מתלהבים ממהלכי הממשלה הימנית.

מה נגיד להם, במה נשכנע אותם, אם וכאשר יתארגנו להתנגדות נגד הממשלה ומהלכיה בימי שלום או לקראת מלחמה. שני המחנות, נעזרים במומחים ובמנהיגים כריזמטיים. לצד המתנגדים - הצטרף עכשיו בנימין נתניהו - שעיקר טענתו - שנסיגה מעזה ובנותיה עקרונית מקובלת עליו - אבל בהסכם עם בשר והישגים - שימנע מעזה להפוך למדינת טרור על גבול ישראל. יש לתיאוריה זו - טעם רב וגם תומכים רבים והיא המשך לעיקרון של נתניהו בתקופת עראפת - "יתנו - יקבלו".

מאידך - טיעוני שרון ותומכיו גם בהם יש טעם רב. האיש ששלח ובנה את רוב הישובים, הגיע למסקנה שהם סיימו את תפקידם ההיסטורי ביטחוני ויש להחזירם הביתה.

המהלך האמיץ והקשה - זיכה אותו בתמיכה בינלאומית רחבה בקהילה האירופאית "הקוורטט" האירופאי - ולתמיכה גורפת מדינית, מורלית וכלכלית מידי ארה"ב הנשיא בוש וקונדוליזה רייס.

התקופה, שבה ישראל יכלה להרשות לעצמה, לחיות בשיטת "עם לבדד ישכון" ובשכניו אויביו או ידידיו לא יתחשב - חלפו מזמן.

לאלה הטוענים, שהמצב הביטחוני יחמיר יהיו קסאמים על אשקלון, שדרות וישובי האזור יותר מתמיד - ניתן להשיב כי "טכנית" גם היום יכולים להגיע קסאמים לאשקלון - והטענה שהישובים הישראלים בגוש קטיף, שהם חלק מכיבוש אדמות הפלשתינים - הם ההצדקה לפעילות המחבלים.

ראו, מה קרה בלבנון עם הנסיגה. כל הנבואות על מטחי קטיושות לצפון נתבדו עד עכשיו - למה? בגלל שאין להם את ההצדקה של נוכחות צה"ל או מעין כיבוש של לבנון. ולכן, החיזבללה - נתפס "בחוות שעבה", כסיבה לתקיפת צה"ל מדי כמה שבועות - תקיפות שאין בהן ממש מבחינה צבאית ביטחונית - תוך אפשרות לתגובה חופשית מצד צה"ל.

והיה אם אחרי ההינתקות - ימשיכו ארגוני החבלה, בשליחת קאסמים ופיגועים לעבר ובתוך ישראל - התגובה הצה"לית בעזה תהיה חופשית יותר, עזה יותר, מכאיבה יותר ובעיקר מובנת יותר בעולם - שאפילו יתמוך לשם שינוי במהלכי הממשלה.

מצד אחר - השארת הישובים, אומרת למעשה שהם נמצאים שם בין היתר, כדי להיות "בשר תותחים" להגנת ישובי הדרום - וצריך להמשיך ולהשקיע בשמירתם וביטחונם באלפי חיילי סדיר ומילואים - ובמאות קורבנות בנפש - מחיר כבד שהמדינה לא יכולה להרשות לעצמה.

לכן, יש לקרוא לאחינו המתנחלים, יש לכם הזדמנות היסטורית להתפנות בכבוד ובסטייל.

המחזות של גרירה מהבית - ילוו אותכם וילדכם כטראומות לכל החיים - הציבור ישכח את זה במהירה - מה עוד שתמונות קשות אלה משחקות לטובתו של שרון.

חישבו על זה.