קץ ההיסטוריה / פרנסיס פוקויומה

קץ ההיסטוריה - על-פי התיאוריה של פוקויומה, פקיד בכיר בפנטגון, סיומה של המלחמה הקרה, איננה רק סיומו של עידן בפוליטיקה הבינלאומית, אלא זוהי סופה של ההיסטוריה בתור שכזאת. במלים אחרות, האנושות הגיעה לנקודת השיא, או נקודת הסיום של האבולוציה האידיאולוגית של האנושות. האנושות התפתחה מחברה של אדון/עבד, לחברה פיאודלית, מונרכיה, קומוניזם, פאשיזם והגיעה לשלב הסופי בהתפתחותה:עידן הניצחון של הדמוקרטיה הליברלית המערבית, והפיכת הדמוקרטיה והתרבות המערבית לאוניברסליים.

פוקויומה לא התיימר לטעון שמעתה והלאה לא תהיינה יותר מחלוקות פוליטיות, בעיות חברתיות ומהומות, והעולם כולו יהפוך לדמוקרטי, אבל, הוא בדעה שהעידן החדש מתאפיין בניצחונה של הדמוקרטיה הליברלית המערבית, מבחינה רעיונית ותודעתית.

רבים מהמשטרים בעולם, מודה פוקויומה, עדיין אינם דמוקרטיים, אבל השיטה הדמוקרטית היא בדרך לניצחון. ב-1790 היו בכל העולם 3 דמוקרטיות: ארה"ב, צרפת ושוויץ. כיום יש 61 דמוקרטיות. התפשטות השיטה הדמוקרטית היא בלתי נמנעת, לדעת פוקויומה וזוהי, מעתה, דרך המלך של ההיסטוריה משום שזוהי צורת השלטון הנותנת לאדם חופש, כבוד עצמי וסיכוי להגשמה עצמית. אומנם יכולות להיות סטיות מדרך המלך של ההיסטוריה לדרכים צדדיות, שהן דרכים ללא מוצא - כמו, למשל, תקופת השלטון הנאצי, תקופת השלטון הסטליניסטי או שלטונו של פיל פוט בקמבודיה- אבל, כאמור, אלה סטיות לדרך ללא מוצא, ובסופו של דבר דרך המלך, הדרך של הדמוקרטיה הליברלית המערבית, תנצח, ועמה תהפוך התרבות המערבית לאוניברסלית.

החיסרון העיקרי של תיאוריה זו שהיא שייכת לתחום הרעיוני- פילוסופי, ואינה מלווה בניתוח המציאות ובעובדות להוכחת היותה מיושמת הלכה למעשה.

התנגשות ציביליזציות / סמואל הנטינגטון

התנגשות של ציביליזציות - סמואל הנטינגטון, פרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת הארוורד, פירסם, לראשונה, את התיאוריה שלו בהרצאה שנתן ב-1992. לאחר מכן הוא פרסם אותה במאמר, ב-1993 וב-1996 יצא לאור מחקר מקיף תחת הכותרת:"התנגשות של ציביליזציות".

הפוליטיקה העולמית עברה, על-פי הנטינגטון, 3 שלבים וכעת היא נכנסת לשלב ה- 4:

השלב ה-1 - נמשך עד, בערך, 1500 לספירה. במשך אותה תקופה היו הקשרים בין הציביליזציות השונות מקוטעים, או שלא היו קיימים בכלל.

השלב ה-2 - החל ב-1492, עם גילוי יבשת אמריקה ע"י כריסטופר קולומבוס ונמשך עד סיום מלחה"ע השנייה. במשך תקופה זו התחרו ונאבקו מדינות אירופה ביניהן בתוך אירופה, מצד אחד, ועסקו בכיבושן של ציביליזציות אחרות, מצד שני. המדיניות של מדינות אירופה כלפי השטחים שנכבשו הייתה השתלטות לשם ניצול כלכלי ואכיפת תרבות המערב על הילידים, או קולוניזציה. במזרח הרחוק, במזרח הקרוב וברוב שטחי אפריקה הופעלה מדיניות ההשתלטות, בעוד שביבשת אמריקה, אוסטרליה, ניו-זילנד, דרום אפריקה ורודסיה לשעבר(בוצואנה, כיום), הונהגה מדיניות הקולוניזציה.

השלב ה-3 - החל לאחר סיום מלחה"ע השנייה והסתיים עם התמוטטות בריה"מ ב-1991. זה היה עידן המלחמה הקרה, והפוליטיקה הבינלאומית הפכה לדו- קוטבית: המערב בראשותה של ארה"ב מצד אחד, ובריה"מ וגרורותיה מצד שני. הדגש בפוליטיקה הבינלאומית הושם על הבדלים אידיאולוגיים: קפיטליזם מול קומוניזם. ההבדלים בין שתי האידיאולוגיות היו כלכליים- חברתיים- מדיניים- תרבותיים. אומנם היה גם העולם השלישי, אבל, היו אלה מדינות עניות, שזכו לעצמאות במסגרת תהליכי הדה- קולוניזציה, לאחר מלחה"ע השנייה, והן הכריזו על עצמן כבלתי מזדהות עם אחד הצדדים במערכת הדו- קוטבית. אבל, למעשה, הפך העולם השלישי לזירת ההתגוששות בין 2 המעצמות הגדולות שנאבקו ביניהן על השפעה בעולם השלישי.

השלב ה-4 - החל עם סיום המלחמה הקרה, כאשר ארה"ב נותרה המעצמה היחידה בפוליטיקה העולמית.

על-פי התיאוריה של הנטינגטון העולם בשלב, או בעידן הרביעי, יהיה רב-קוטבי, כלומר יתחלק ל-8 ציביליזציות. הנחת יסוד זו מבוססת על הטיעון- המלווה בעובדות- שבעידן החדש בני האדם אינם מגדירים עצמם, כמו בעידן הקודם, במונחים של הבדלים אידיאולוגיים, אלא במונחים של מוצא, דת, לשון, היסטוריה, ערכים, מנהגים ומוסדות. במלים אחרות, בעידן החדש הבסיס להגדרה עצמית הוא זהות תרבותית- דתית.

מעתה ואילך, הפוליטיקה איננה רק אמצעי לקידום אינטרסים, אלא גם אמצעי להגדרה עצמית. העולם מתחלק ל-8 ציביליזציות:

המערב-ארה"ב ואירופה. (אוסטרליה וניו-זילנד שייכות, לכאורה לציביליזציה המערבית, אבל, הן נמצאות בתחום הגיאו-פוליטי של אסיה. הבעייתיות הזאת נידונה ע"י הנטינגטון במחקרו)

רוסיה (הציביליציה האורתודוכסית)- בילורוסיה, החלק המזרחי של אוקראינה, סרביה ומדינות הבלקן. זוהי הציביליזציה שמוצאה ביזנטיני, והיא הייתה והינה חשופה רק באופן מוגבל לתרבות המערב.

מדינות האיסלאם - המזרח התיכון וארצות באפריקה ואסיה.

הציביליזציה הקונפוציאנית - סין, וויטנאם, קוריאה. הקונפוציוניזם מבוסס על מערכת מושגים אתיים לשם ניהול תקין של החברה. זוהי, למעשה, תורת מוסר אנושית.

הציביליזציה היפנית - ציביליזציה ייחודית המבוססת על דת השינטו, שבמרכזה אמונה בכוחות הטבע, ובעיקר בשמש ובירח.

הציביליזציה הלטינו-אמריקנית - צמחה במערב, באירופה, אבל שילבה לתוכה השפעות של תרבויות הילידים באמריקה הדרומית והמרכזית.

הציביליזציה האפריקנית - צפון ומזרח אפריקה הם מוסלמים, חלקים במרכז הם מעורבים: חלקם מוסלמים וחלקם נוצרים ואתיופיה היא תרבות ייחודית. בשל מצב מורכב זה יש חוקרים הדוחים את הגדרתה של אפריקה כציביליזציה נפרדת.

הציביליזציה ההודית (הינדית) - הכוונה לתת היבשת ההודית בה שולט ההינדואיזם, שהוא האמונה באלים שיווה ווישנו, אמונה בגלגול נשמות ובמבנה חברתי המורכב לקאסטות של עליונים ונחותים.

סמואל הנטיגטון קובע בספרו: "התנגשות נציביליזציות", שבעולם המחולק לציביליזציות יש פוטנציאל גבוה לסכסוכים בין ציביליזציות, בין מדינות מציביליזציות שונות, ובין מיעוטים בתוך המדינות. על כך במאמר שני.