האזרח ב. לא נולד בשכונת מצוקה או בעיירת פיתוח. הוריו אינם שייכים לעדה מקופחת. הם הגיעו ארצה לפני שנים, וללא כל סיוע הסתדרו בצניעות.
האזרח ב. שירת כמפקד ביחידה קרבית, והתמיד בשירות מילואים עד גיל 50. תמיד תרם מעל ומעבר למיכסת הימים השנתית. מעולם לא ביקש דחיה או ביטול. השירות פגע בו כלכלית ואישית, אך הוא הבין.
את השכלתו האקדמאית רכש בכוחות עצמו ועבד במשך כל שנות לימודיו. הוא החל לעבוד כשכיר והמשיך כעצמאי, ללא קשרים או פרוטקציה, והתקדם תודות לחריצותו וכשרונו.
את דירתו הראשונה הקטנטנה רכש בכוחות עצמו, ללא כל נקודות זכות, והתרחב לאט לאט. תמיד כיכב על מפת המיסוי ולא חיפש דרכי התחמקות. כל חייו עבד, ובנוסף גם הקפיד לתרום לקהילה, אם בכסף ואם בפעילות התנדבותית.
מעולם לא התלונן, לא חיפש קיצורי דרך ולא דרש מאחרים דבר. כאשר נקלע למצוקה עבד קשה יותר על-מנת לשפר את מצבו.
הוא יודע שיש עוד רבים כמותו, ואינו חושב שהוא ראוי לצל"ש. לעיתים הוא תוהה אבל, כיצד קבוצות אוכלוסיה אשר לא התאמצו, לא עבדו או שירתו כמוהו, וקיבלו בחינם דברים שהוא נאלץ לעמול בשבילם - כיצד דווקא הם מקימים תנועות הנושאות את דגל הקיפוח ומחנכים דור חדש בצלמם. האם יש משהו הפוך במבנה חברתנו?
כרגיל, אני מצפה לתגובות נזעמות מצידם של צדיקים.