נותרנו עתה רגע לפני שנסגר סט הצילומים, צבא עיתונאים נוחת בכדי לספק את תאבונם של הצופים ברחביי העולם, בסמוך לו מתכונן צבא אחר, צבאנו שלנו, לקראת משימתו ה'לא פוליטית' הבאה.
שבועות כבר רצים קדימונים בערוצי הטלוויזיה השונים - משווקים אגרסיבית את האייטם הלוהט הזה 'ההינתקות', הפלאפונים הוטענו, המצלמות מורקו, ואפילו זוויות הצילום כבר נקבעו מראש.
לעיתים נדמה כי כל האירוע הונדס נמרצות בידי יועצי תקשורת, או יועצים אסטרטגיים קפדניים, שטרחו לשרטט 'תסריטים' שונים להתרחשות, לארגן חזרות גנרליות פומביות, סצנות אקשן, דיאלוגים על סיפורים אנושיים מתוך השטח, וכמובן הסמלה יעילה של כוחות הרשע מול כוחות האור [שוב תלוי מי מתבונן בפריים].
ייתכן מאוד כי כל האירוע יכול היה לעבור בשלום, אך לדאבוני לעלילה יש רצון וחיים משל עצמה, כוחה של התקשורת מתעצם מתוך נוכחותה בשטח - והאנשים המעורבים, ברצונם או שלא ברצונם הופכים לכוכביי ה'פריים טיים'.
ב'טריילר' של המופע הגדול הבטיחו אקשן, והרבה אקשן, שמועות על מצבורי נשק חבויים נפוצו, ועל מחתרת מתנחלים, ועל צעירים חמומים, וכל זאת בשבוע לוהט באוגוסט, כמה ימים לאחר ט' באב, מועד יצרי ונפיץ ממילא.
ההתגודדות העיתונאית בשטח דומה בעיני לעופות טרף, המריחים מלמעלה את ניחוח הגויה, ללא ספק ינקרו בעדשותיהם, בלשונם ילהיטו וילהימו, ובטופריהם יחמסו כותרת מפוצצת.
ועתה רגע לפני התמונות המחרידות, רגע לפני הביזה המבזה [שניצנים לכך כבר ראינו], רגע לפני ועדות החקירה העתידיות לכל תחלואה שלא תנבע מהאירוע, נוכל אנו הצופים להכין קערה טעימה של פופקורן ולהתרווח מול המסך, וליהנות מהדרמה הכי טובה בעיר, העין הגדולה ב'מורדור' פקוחה, וכוחות שונים גלויים וסמויים מתארגנים להופעתם, אך אל דאגה, תמיד אפשר לעבור ערוץ.
