הנמר הנפוץ (בכל מקום)
ככלל, שליטי המדינות אוהבים להשתמש בטרוריסטים ופושעים אחרים. החלוקה היחסית רודנות-דמוקרטיה בתוך הממשל משחקת כאן תפקיד מכריע: כמה שהגורם הרודני המושחת במדינה חזק יותר, כך מתחזקים הקשרים החשאיים בין הפוליטיקאים לבין השכבה העליונה של העולם התחתון; כמה שהגורם הדמוקרטי במדינה יתחזק, כך יופחת הגורם העברייני בשירות השלטון.
הטרוריסטים הינם אחד הכלים במדיניות הפנים והחוץ: לאיים שם, לערער יציבות פה, לבצע חיסולים, לייצר "מצב חירום", להבריח נשק לגורם שלישי, לאבטח סחר בסמים, לאמן שכירי חרב - כיד דמיונו הפורה של השליט.
לדעתי, קשה יהיה למצוא מדינה מבין המדינות החזקות בעולם, שבמאה השנים האחרונות לא גידלה, טיפחה והפעילה ארגוני טרור, משטרי טרור, תנועות חתרניות וכו'. אחת האשליות האהובות בקרב השליטים היא, שהם כל כך חכמים וחזקים, שאפילו הגרועים מבין הרוצחים והשודדים יעמדו בצייתנות לשירותם. הם מאמינים, שאת אותם הנמרים של הטרור, ניתן לביית כמו גורי הנמרים מהטבע: ברצון המאלף ירדפו אחרי טרף ויטרפוהו, ברצון המאלף ישבו ליד האח המבוערת ויגרגרו...
כצפוי, לנמר הטרוריסטי תוכניות משלו: הוא יעמוד לשירותו של מי שמשלם לו, כל עוד לא השתנו תוכניותיו, מכל סיבה שהיא. זהו איננו נמר קרקס מבוית, הטרוריסטים נשארים חיות ג'ונגל, הרי זו דרישת סף של המקצוע. העיקר: מהרגע, שהטרור יצא לאוויר העולם והוכיח, שדרכו משתלמת בהשגת יעדים כספיים ומדיניים - המאלפים לשעבר, בזה אחר זה הופכים בעצמם לטרף.
השלטון סובייטי ברא את "המהפכה הפלשתינית" על בסיס תבשיל פיגולים מיוחד של הג'יהאד והמרקסיזם - היום השלטון היורש של הפדרציה הרוסית סופג מכות איומות מהטרור האיסלאמי, הנתמך גם על-ידי האלמנטים, שצמחו מתוך התנועה "הפלשתינית", מעשה ידיהם.
הממשלים של ארה"ב, בריטניה וסעודיה מוכות הטרור - כולם ניסו בצורה ובמידה כזו או אחרת לרכוב על הנמרים וכולם בסופו של דבר ננשכו קשות. נשיא מצרים בונה עד היום את מדיניותו על סַלטו-מורטָלֶה עם הטרור: גם מטפח אותו כחלק ממדיניות החוץ, גם סופג ממנו מכות וזוכה בשיתוף פעולה האמריקני במלחמה בטרור.
ואנחנו - מעצמה אזורית, הלא כן? כן, גם לנו יש אימפריה, שהשמש לא שוקעת מעליה וגם אנחנו נעשה אותן הטעויות, שעושות המעצמות האחרות! אנחנו ניקח נמרים שלנו, נאלף אותם, נסדר להם פרס נובל, נעשה אותם ראיסים על הראש של הערבים "המשוחררים מעול הכיבוש" ונלמד את כל הגויים איך רוכבים על נמרים ועושים שלום.
הסוף ידוע: אנחנו מלמדים את כל הגויים איך להיות טרף למופת.
הנמר המצרי
סטטיסטית, במרבית המקרים, כששני ישראלים ומעלה מדברים על סיכויי הנסיגות למיניהן להתממש למשהו העונה להגדרה "טוב ליהודים", יימצא ביניהן לפחות אחד שיכריז בדרמטיות מסוימת, שטוב לו השלום עם מצרים כפי שהוא. לאמירה עשויות להתלוות מחוות יד רטורית והבעת פנים מרצינה: חישבו על מה שהיה עלול לקרות אלמלא נתנו את סיני ולחצנו ידיים.
בעצם, ההשקפה הישראלית הנפוצה משווה את המציאות היומיומית עם מצרים מול מלחמת יום-הכיפורים: כל עוד אין מדובר בקרבות שריון בשריון, המצב נתפש תחת ההגדרה "שלום", הוכחה לכך, שיש תמורה בעד הנסיגה. האם גם הנשיא המצרי רואה ככה את המציאות? כנראה, ממש לא.
הנשיא המצרי, ככל רודן אחר, מנהל את האחוזה על-פי החוקים הקבועים של הרודנות. מנהיגותו בנויה של אויב חיצוני, ישראל מספקת את מבוקשו. בשביל זה הוא לא חייב לנהל כל יום קרבות שריון ואוויר - זה עסק יקר מאוד, אין צורך להיכנס להוצאות כאלה, כל עוד אפשר להסתדר בדרכים אחרות.
הדרכים האחרות, כלומר הטרור, או כפי העגה הצה"לית החדשה: "מלחמה בעצימות נמוכה". שנים רבות לפני שקציני צה"ל הגאים המציאו את המלה החכמה הזו, שליטי המדינות השכנות כבר המציאו את העצימות הנמוכה.
ההוכחות לכך, שמקורו של הטרור הפלשתיני במצרים, רבות מכדי לפרט אותן כאן שוב. ישנם הפרוטוקולים של שיחות ערפאת-מובראק, שנתפסו באוריינט האוס, סרטי התעמולה למען שהאדה שנעשים במצרים - על כל זה כבר נכתב רבות. אפילו מכיוונו של צה"ל הגיעו משפטים אווריריים כמו "מצרים מנענעת את עריסת הטרור" - ניסוח מרוכך, שמשתמשים בו כדי להימנע מאמירה במלים ברורות: מצרים מפעילה את טרור הרש"פ נגד ישראל.
ההיגיון פשוט: ישראל המוכה מוכרחה להגיב, המלחמה נמשכת שלא בידיים המצריות, נמשכת האספקה הסדירה של הדלק הדרוש למכונת התעמולה האנטי-ישראלית. העם המצרי שונא את ישראל, מפחד מתוקפנותה ומפנה את מבטו אל אביה-מגינה של האומה, המקיים מצעד צבאי שנתי לכבוד הניצחון המזהיר במלחמת אוקטובר.
אין כל צורך בקרבות שריון ואוויר במדבר סיני. המטרה מושגת בעלות נמוכה, הישראלים והערבים "הפלשתינים" משלמים את מחיר הדם, באותה ההזדמנות מובראק גם מפתח יחסים מצוינים עם מדינות המערב וישראל ממשיכה לחלום, שהסכם קמפ-דייוויד שומר עליה מפני השכנה מדרום ולצפות לשידור חוזר של "ההצלחה" באילוף הנמר.
רפיח המערבית היא אולי אחד המקומות המעניינים במצרים. בדרך לשם, על הכביש של צפון סיני, עומדים מחסומים של הצבא המצרי, בהתחלה כל 50 ק"מ, בהתקרב לשם - כל 15 ק"מ. כל מחסום מאויש, מלבד החיילים במדים, על-ידי איש ביטחון בלבוש אזרחי הבודק את כל הדרכונים הזרים ואת כל הנראה בעיניו דורש בדיקה.
מדובר במדינה שבה למשטרה אין כל בעיה לעשות באזרחים את כל העולה על רוחה, בלי בג"צ ובלי האגודות לזכויות. אם השוטר מחליט, שלהשגת מטרתו הוא צריך לדחוף לחשוד אצבעות לתוך נחיריו ולקרוע לו את הפנים - כך יהיה, השוטר צודק, המערכת צודקת, האזרח אשם.
ברפיח המערבית חיים אנשים, שקרובי משפחתם חיים בצד המזרחי, כלומר "הפלשתיני", של רפיח. למרות זאת, אין ברפיח המערבית כל סממן של לאומיות "פלשתינית", לא דגלים ולא גרפיטי. לשאלה ישירה עונים האנשים "אני מצרי" ומסתכלים בחשש לכל הצדדים. חוסני מובראק אינו מעוניין בגילויי "המהפכה הפלשתינית" אצלו בבית וברפיח המערבית זבוב לא מתעטש בלי שייוודע למשטרה איזה זבוב, היכן, מתי ומדוע - התעטש.
לקיים קו סדיר, לאורך שנים, של אספקת אמצעי לחימה לרפיח המערבית ומשם מזרחה במנהרות, זה לא אותו דבר, כמו פעם-פעמיים להעביר מכוניות תופת לבתי מלון בדרום סיני - זו כמו מעשה אתי אלון בבנק למסחר לעומת שוד מזוין.
שוד רגיל מבצעת כנופיה במכת פתע, אתי אלון ביצעה שוד מתמשך תחת עצימת עין של הנהלת הבנק. כך ניתן לפוצץ בית מלון במכת פתע אפילו תחת אפה של המשטרה המצרית, אבל איך הטרוריסטים ברפיח מקיימים רכבת תחמושת סדירה, אם לא באישור הנשיא - עם גלימת ההעלמות של הרי פוטר?
עד היום קשה להשתכנע, שעל-מנת לעצור את "ההברחה" של אמל"ח אל רצועת עזה, מצרים זקוקה לתוספת אמצעים כלשהי בגבול רפיח, אפילו זוג אופניים. האמצעי הטכני היחיד הדרוש לה לשם כך, הוא קו טלפון, שבצידו האחד יימצא הרמטכ"ל המצרי ובצדו השני יימצא הנשיא מובראק הנותן הוראה לנעול את המחסנים. מציאת הפתח של אחת המנהרות בתוך בסיס הצבא המצרי חיזקה את ההשערה.
ברם כרגיל, לממשלתנו תוכניות הבנויות על-פי חוקי קיום אחרים. מנוסח כבר הסכם חדש עם מצרים, לפיו הצבא המצרי המתוגבר בחיילים ורכב משוריין וצבא שיחרר פלשתין השלמה יצעדו על חורבת ההתיישבות העברית ויתחברו בציר פילדלפי. על-פי ההסכם, ייאסר על המצרים להבריח אמל"ח דרך המנהרות, אך יורשה להם לספק אותם באופן גלוי. לא שזה נהיה ממש חשוב, מה בדיוק רשום בהסכם...
