ירדן ופלשתין - שתי זיקיות

זמן קצר אחרי ששלחתי לפרסום את מאמרי "ירדן, כמשל" מצאתי מאמר של מיכאל פרוינד בעיתון 'ג'רוזלם פוסט' ובו עוד התקפות נבזיות עלינו מצד הירדנים. למשל: ב-2014 הם הגישו למועצת הביטחון את הצעת ההחלטה שממשלתנו כל כך חוששת פן אובמה, "כמתנת פרידה", יימנע מלהטיל עליה ווטו: נסיגה לקו הירוק והקמת מדינה פלשתינית. באותה השנה התבטא מלך ירדן: "ישראל טובחת את ילדינו בעזה ובירושלים כל חמש דקות". והשנה, בעצרת האו"ם, הוא איים: "תהיו מוקפים בים של שנאה"... בסקר מטעם 'הליגה נגד השמצה' הביעו 81%(!) מן הנסקרים בירדן דעות אנטישמיות.

ישראל מצידה מעלימה את ההיסטוריה של ירדן, כדי שלא לפגוע חלילה בלגיטימיות שלה. כל מי שיעז לבטא היום בפומבי את צרוף המלים "ירדן היא פלשתין" יושתק ע"י מה שנקרא "ממשלת הימין". יתייחסו אליו כאל פרובוקטור ו'משבית שמחה' - שמחת "החברותא האזורית" החדשה, שנתניהו מפזז ומכרכר לפניה בחיזורים לא מוצלחים במיוחד.

על הרקע הזה יהיה זה מועיל להשמיע עכשיו את מה שהיה למנהיגי הערבים לומר בשאלה הזו. האם הם ראו כאן שתי אומות נפרדות, אחת ירדנית, אחת פלשתינית? הדברים האלה עשויים להפוך בן לילה לאקטואליים. ישראל ועמה רוצים בשלומה ובשלמותה של הממלכה הירדנית, אך במחול השדים המזרח-תיכוני הנוכחי לא ניתן להתעלם מן האפשרות שהשאלה מי היא ירדן ומי הם תושביה, תהיה
פתאום רלוונטית מאוד.

הנה לקט קצר.

באפריל 1948, בכנס הליגה הערבית בקהיר, הכריז המלך עבדאללה הירדני: "פלשתין ועבר הירדן הן אחת, כי פלשתין היא קו החוף ועבר הירדן היא העורף של מדינה א ח ת."

ב-1966 הכריז המלך חוסיין בקהיר: "ממלכת ירדן חייבת לההפך לרפובליקה פלשתינית".

בפברואר 1970 הודיע הנסיך חסן הירדני - "פלשתין היא ירדן וירדן היא פלשתין. יש כאן עם אחד וארץ אחת, עם היסטוריה אחת וגורל אחד".

במרס 1977 פרסם פרוק קדומי, "שר החוץ" של אש"ף עד היום, בשבועון 'ניוזוויק' דברים אלה: "חייב להיות קשר, כי ירדנים ופלשתינים נחשבים ע'י אש"ף כ ע ם א ח ד ".

ב-אוקטובר 1977 אמר המלך חוסיין בטלוויזיה המצרית: "שני העמים הם למעשה אחד, זו עובדה".

בנובמבר 1979 הסביר נציג ירדן, עוביידאת, באו"ם - לאמור: "ירדן ופלשתין הם חלקים מאותו עם והקשרים ההיסטוריים בין העם הפלשתיני בירדן ובפלשתין הם מזמן קדום".

בספטמבר 1980 אישר גם שר החקלאות הירדני, מרוואן-אל-חמוד, כי: "ירדן היא פלשתין ופלשתין היא ירדן, במונחים של טריטוריה, זהות לאומית, סבל, תקווה ושאיפות".

בדצמבר 1981 חזר ואישר המלך חוסיין בעיתון 'אן-נהאר-אל ערבי-ואל-דאולי': " האמת היא שירדן היא פלשתין ופלשתין היא ירדן".

בשנת 1987, בוועידה ברבת עמון, התפתח בין הנשיא חאפז אסד הסורי והמלך חוסיין הירדני.

דו-השיח הבא:

אסד: "פלשתין היא שלי, חלק מסוריה. מעולם לא הייתה מדינה עצמאית ששמה פלשתין."

חוסיין: " הופעתה של האישיות הלאומית הפלשתינית באה להשיב לטענות ישראל כי פלשתין היא יהודית, אבל האמת היא שאסור לחרוג מהמסגרת ה ע ר ב י ת הלאומית" (מעריב, 30.11.87).

בשנת 1988 קיבלה ירדן את דין החלטת וועידת רבאט מ-1974, לפיה אש"ף הוא "הנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלשתיני" ואת המסקנה הסיקה ירדן ב-1988, כאשר וויתרה על תביעתה לייצג את הפלשתינים וביטלה את אזרחותם הירדנית של ערביי ירושלים ויו'ש. מאז, החליפו הזיקיות הירדנית והפלשתינית את הצבע וכעת הן מעמידות פנים שירדנים ופלשתינים הם - ותמיד היו - שני עמים נפרדים. את התיאור הקלסי של ההיגיון שמאחורי ההסוואה הזאת נתן זוהייר מוחסיין, ראש מחלקת המבצעים הצבאיים של הפתח וחבר הוועד הפועל של אש'ף, בראיון לעיתון ההולנדי "טרוב"
ב-31.3.1977:

"רק למטרות טקטיות אנחנו מקפידים להדגיש את הזהות הפלשתינית שלנו, כי זה האינטרס הלאומי של העם לעודד זהות פלשתינית נפרדת כדי להעמיד אותה מול הציונות. הקמת מדינה פלשתינית נפרד ת היא אמצעי חדש בקרב המתמשך נגד ישראל...

לאחר שנשיג את כל זכויותינו בכל פלשתין לא נדחה, אפילו לרגע אחד, את האיחוד-מחדש של
ירדן ופלשתין".

שתי הערות:

תשאלו: מה הנפקא מינה אם יש שני עמים ערבים משתי גדות הירדן, פלשתיני וירדני, או עם אחד - פלשתיני? התשובה היא, שאם כדבריהם הקודמים זו ארץ אחת, פלשתין - הרי הארץ הזו כבר חולקה

וחלקה הגדול - עבר הירדן - נמסר להם. ממילא, טענתם שהם עם חסר מדינה חסרת בסיס.והארה ב'א' לגבי נקודת המבט של השמאל היהודי. בימין הגו תוכנית שלום, לפיה הערבים באזורי B ו- A יקבלו שלטון-בית אוטונומי בכפוף לריבונות ישראלית, ובמסגרת זו יצביעו לשלטון המקומי שלהם כאן, ובו-זמנית יהיו אזרחי המדינה שמעבר לירדן (בין אם תקרא לעצמה 'ירדן', ובין אם - פלשתין'), ושם תהיה הצבעתם הלאומית, כפי שהיה עד שנת 1988, כאשר ירדן שללה מהם את אזרחותה. על המחשבות האלה משיב השמאל בביטול. הוא מתעקש לראות כאן שתי מדינות ושני עמים ערבים דווקא, כדי שיהיה למי למסור להם את ירושלים "והגדה".

אני מעז להתנבא, שאם יום אחד הרוב הפלשתיני בירדן (80%) יתפוס שם את השלטון, או מדינה פלשתינית שתקום חלילה ביו"ש תשתלט על ירדן מכוח היותם "עם אחד וארץ אחת" כפי שהתבטאו בעבר - השמאל שלנו יהיו הראשונים להנהן בהסכמה, לא יתביישו לטעון כי תמיד ידעו שהם עם אחד, ולראייה יצטטו את כל האמרות שהבאנו, לפני שהזיקיות שינו את הצבע שלהן.