זה טראגי-קומי כאשר אותו ציבור פרשנים ומומחים שחגג כבר את ניצחונה של
הילרי קלינטון, מתחיל עכשיו במסע נבואות על עתידו של ממשל טראמפ . שתי דוגמיות.
האחת, במאמר פרשנות במדור זה נאמר כי עם השקפת עולם כמו של טראמפ, "הכלכלה האמריקנית תסבול, כפי שהיה בימי בוש, ארה"ב תסבול ממשברים חברתיים ומתסיסה חברתית אלימה, מבידוד בינלאומי ומעימותים צבאיים במזרח התיכון". כמובן שהכל יכול להתרחש, בהסתברות של 50 אחוזים, אבל מה שמושך את העין היא הנבואה שארה"ב תהיה ב"בידוד בינלאומי" (כנראה יחד עם ישראל ו
קוריאה הצפונית ), ושבאזורנו יהיו עימותים צבאיים, כאילו שעכשיו זה רק משחקי ילדים שבגינם נהרגו כבר יותר מחצי מיליון בני אדם.לו יהי.
השנייה, של בעלת תואר ד"ר, הקובעת כי טראמפ ימשול רק קדנציה אחת "אם הדמוקרטים ילמדו לנסח את האמת שלהם באופן שסוחף את ההמונים ויחכימו לייצר מנהיגות שפועלת ברוח התקופה, אך יודעת גם לעשות שימוש הולם בכליה". אלו נבואות מלומדות, אבל כל סטודנט מתחיל במדעי המדינה יודע שבגלל שלושת התנאים שהכותבת הציבה, הסתברות המימוש היא רק 5 אחוזים.
כמובן שמתחילים כבר לנבא מה יהיה יחסו של טראמפ לסכסוך שלנו עם הפלשתינים, האם יעביר את השגרירות האמריקנית לירושלים, האם יתן יד חופשית לבנייה בהתנחלויות? פרשן אחד העריך שמספיק ששליט סעודיה רק ירים טלפון לטראמפ ויביע רוגזו בעניין השגרירות, כדי שטראמפ ישמע בקולו; אחר הזהיר שטראמפ ההפכפך יכול בן לילה לשנות את מדיניותו לרעת ישראל. למה? ככה, כי הוא כזה.
איני רוצה להתייחס לעתיד, אלא לנסות ולעשות השוואה קצרה בין תחילת דרכו של אובמה ב-2009 לבין תפיסותיו הכלליות של טראמפ כפי שבאו לידי ביטוי במהלך מסע הבחירות.
ראשית. אובמה התחיל בניסיון לרכוש את ליבו של העולם המוסלמי-ערבי; בהפגנת המורשת האיסלאמית האישית שלו ושל ארה"ב, תוך הפנית כתף קרה לישראל. המדינות הראשונות שביקר בהן היו מוסלמיות. לא ישראל. מהרגע הראשון לא היה בעולם המושגים שלו המושג "איסלאם קיצוני" . אצל טראמפ התמונה הפוכה. האיסלאם הוא הבעיה, ונגד האיסלאם הקיצוני צריך לנהל מלחמת חורמה. איני יודע מי תהיה המדינה הראשונה שבה יבקר, בוודאי שזאת לא תהיה מדינה איסלאמית. אפשר להניח שראש ממשלת ישראל יוזמן די מהר לוושינגטון.
שנית, ממשל אובמה ראה מההתחלה את הסיכסוך הישראלי-פלשתיני כשורש הבעיות במזרח התיכון שפתרונו יתרום ליציבות האזור, יחזק את מעמדה של ארה"ב באזור, ויאפשר לה לארוג מערכת של בריתות פרו-אמריקניות. כלומר, הסכסוך כבעיה אזורית.
גם טראמפ רוצה לסיים את הסכסוך הזה, אבל לא כחלק מבעיה אזורית, לא על-מנת לשנות את המזרח התיכון, אלא כבעיה העומדת בפני עצמה כבפני איש עסקים.
איך הוא יעשה זאת? מה המרכיבים האופרטיביים שבה? גבולות 67, או גבולות ביטחון? שתי מדינות? התנחלויות מכשול לשלום, או לא? כל אחד בהתאם לנטיות ליבו יפרש בקרוב כל ציוץ של טראמפ. דבר אחד אני מעוניין להגיד. לדעתי, האינטרס הישראלי הטהור הוא לבנות רק בגושים הקיימים, ובירושלים; בשום אופן לא בישובים הבודדים, גם אם נדמה יהיה שזה לא כל כך חשוב לממשל טראמפ.
