איש מאיתנו לא חווה אכזבה דומה לזו שחוותה
הילרי קלינטון, שניהלה את כל חייה כדי להגיע לרגע בו תוכתר כנשיאה הראשונה של ארה"ב, והייתה כה משוכנעת שהנה זה בא, ובמקומו הגיע היום השחור שעליו לא תפסיק לחשוב מעתה ועד עולם.
אבל לא רק קלינטון חשה שירדה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. גם מנתח הסקרים האמריקני ניייט סילבר, שדייק באורח מפתיע בתחזיותיו לגבי מערכות בחירות קודמות, הודה שתוצאות הבחירות הנוכחיות הכו אותו בהלם שכמותו הוא לא חווה בכל ימי חייו.
ונשאלת השאלה: מדוע הוא כל כך הופתע? והתשובה הפשוטה היא שהמזל ששיחק לו במערכות הבחירות הקודמות, הטעה אותו להאמין שזה השכל ולא המזל.
כי האמת היא שאין דרך בעולם שתאפשר לנו להתגבר על אי-הוודאות בקשר לעתיד. אנחנו התרגלנו לקבל את האמת הזאת בספורט, כשמדי פעם אנו רואים את ברצלונה או ריאל מפסידות לקבוצות שאינן מגיעות לקרסוליהן, ואת סרינה מפסידה לאיזו כלומניקובה. אבל רבים מאיתנו אינם מוכנים לקבל את האמת הזאת לגבי תחומי חיים אחרים.
מעבר לעובדה שבכירי אנשי המודיעין שלנו, והממונים עליהם, לא טרחו לרדת לתעלה ולראות מה קורה שם, בצד המצרי, ומעבר לעובדה שהם גם זלזלו בדיווחים שהגיעו אליהם מאנשי המודיעין שישבו שם, בתעלה, וראו לנגד עיניהם את המצרים מכינים את המתקפה, הם גם שגו בכך שהם הציגו את האפשרות שנותקף כאפשרות בעלת סבירות נמוכה, אבל במוחותיהם הם הפכו את הסבירות הנמוכה הזאת לסבירות אפס.
כך גם לגבי משפט זדורוב, שדן בעבר ולא בעתיד, כשהמתעניינים בנושא נחלקים לאלה שמשוכנעים לחלוטין שהוא חף מפשע, ולאלה שמשוכנעים לחלוטין שהוא הרוצח, ורק מעטים שותפים לדעתי שפשוט אי-אפשר לדעת.
דווקא מנייט סילבר, שחזה שהסיכויים לניצחון בבחירות הם 28:72 לטובת קלינטון, ניתן היה לצפות שיבין שסיכוייו של טראמפ, על-פי החישוב שלו עצמו, היו גדולים יותר מהסיכוי שבשתי הטלות מטבע נקבל פעמיים עץ. אז מה כל כך מפתיע בכך? איזה הלם אנו אמורים לקבל אם נעיף מטבע פעמיים לאוויר ונראה שבשתיהן היא נפלה על עץ?
רוב קולות
אבל במקום להכביר מילים על מצבם הנפשי של קלינטון וסילבר, יוצג להלן ניתוח של התחזיות מול המציאות.
1. למרות שאכן טעיתי כשהערכתי שהמועמד שיזכה לרוב קולות המצביעים בארה"ב ייבחר לנשיא, צדקתי כשהערכתי שלאפשרות הקלושה שכך יקרה אין השפעה משמעותית על חישוב סיכויי הניצחון.
בתחזית שהצגתי במאמר שפורסם ביום הבחירות הערכתי את סיכויי הניצחון של קלינטון וטראמפ ב-20:80, וזאת בהנחה שהמנצח יהיה זה שיזכה ברוב הקולות. לו הנחתי שטראמפ ינצח גם אם הוא יפסיד לקלינטון בפער הקטן מ-1.2%, שזה כנראה הפער בתוצאות האמת, הייתי מקבל שהסיכויים הם 28:72, בדיוק(!) כמו הסיכויים שהעריך סילבר בדרך שונה לחלוטין, ומסובכת פי אלף.
וההבדל בין 20:80 לבין 28:72 הוא באמת לא כל כך גדול, אם כי אין כל ספק בכך שסילבר העריך את הסיכויים טוב יותר ממני.
יש לציין שסילבר העריך את הסיכויים לגבי ס"ה הקולות ב-19:81 לטובת קלינטון, כמעט בדיוק כמו ה-20:80 שאני חישבתי, והוסיף לטראמפ (והוריד מקלינטון) 9% בגלל שהבין שהחלוקה לאלקטורים פועלת לטובתו של טראמפ.
ואת חישוביו המסובכים של סילבר ניתן לתרגם לכך שברוב חכמתו הוא העריך שגם אם טראמפ יפסיד בסך-הכל הכללי בפער הנמוך מ-1.4%, הוא יזכה בבחירות.
אבל כל חכמתו של סילבר לא עזרה לו כדי להתגבר על הסקרים, שהצביעו (בממוצע) על כך שהפער לטובתה של קלינטון יהיה לפחות 3%. ועכשיו כולם מחפשים מלך חדש, שיכול לראות בכדור הבדולח שלו בדיוק מה צופן לנו העתיד.
2. ביום האחרון לפני הבחירות פורסמו תוצאותיהם של 15 סקרים, שמתוכם רק שניים היו מוטים לטובת טראמפ, והשאר היו מוטים לטובת קלינטון. הסיכוי שרק שניים מתוך 15 סקרים יהיו מוטים לטובת אחד מהצדדים הוא נמוך מאחוז אחד, ולכן ניתן לקבוע בוודאות של למעלה מ-99% שהסקרים היו מוטים לכיוונה של קלינטון.
אלא שמסקנה זו איננה מלמדת בהכרח על כך שהסוקרים שיקרו, או שהנסקרים שיקרו לסוקרים, כי הסוקרים הציגו תוצאות של ממוצעי סקרים שנערכו במשך מספר ימים לפני הבחירות. אבל בימים האחרונים לפני הבחירות חל סחף לכיוונו של טראמפ, שהיה גורם עיקרי בהחלטתי להמר על ניצחונו. בהחלט ייתכן שהסקרים פשוט פיגרו אחרי הסחף, ולכן המעיטו בערכו.
כך בדיוק קרה אצלנו עם הגמלאים בבחירות 2006, עם לפיד בבחירות 2013, ועם הליכוד בבחירות 2015. והקשישים שבינינו אולי זוכרים שמינה צמח קנתה את עולמה בסקר אותו ביצעה אחרי(!) כולם, בימים האחרונים שלפני מהפך 77, והייתה היחידה שחזתה את המהפך.
3. הפרשנים הישראלים, שהחשיבות העצמית שבה הם דיברו על נושא שאין להם שמץ של מושג לגביו הייתה אמורה לעורר גיחוך, אבל הצליחה לעורר רק זעם, הסבירו לקהל קוראיהם (או שומעיהם) הנאנדרטלי, שבארה"ב נהוגה שיטת אלקטורים, ושלכן לסקרים הארציים אין כל חשיבות.
והם בישרו לנו בטון בר סמכא שלמרות שהסקרים הארציים מורים על צמצום ביתרונה של קלינטון, מבט על הסקרים הנערכים במדינות השונות, שבהן נבחרים האלקטורים, מוכיח שלטראמפ אין שום סיכוי.
אבל ההפך היה הנכון! כאמור לעיל, הבין נייט סילבר ששיטת האלקטורים דווקא הגדילה את סיכוייו של טראמפ, ולא הקטינה אותם. וכמובן שהעובדה היא שלמרות שקלינטון ניצחה בארצי, היא הפסידה באלקטורים.
4. הימנים כאן, והרפובליקנים שם, תמיד משוכנעים שהסקרים משקרים לרעתם. אבל בבחירות שבין אובמה לרומני טעו הסקרים הארציים דווקא לטובת רומני הרפובליקני ביותר משלושה אחוז, ובבחירות 2013 אצלנו טעו הסקרים בכמעט 7% לטובת מחנה הימין-דתיים.
ואילו בבחירות הנוכחיות טעו הסקרים בארה"ב רק ב-2% לטובת קלינטון, ובבחירות האחרונות אצלנו רק בפחות משלושה אחוז לטובת מחנה השמאל-ערבים.
הסוקרים לא משקרים. סקר של גוגל, שבס"ה הארצי טעה בפחות משני אחוז לטובת קלינטון, טעה בויסקונסין ב-13% לטובתה. ומכון סקרים בשם רמינגטון, העובד עם הרפובליקנים, ונחשב מוטה לטובתם, טעה בויסקונסין ב-9% לטובת קלינטון.
אין ספק בכך שיושבים עתה בארה"ב עורכי סקרים דוגמת אנשי מכון רמינגטון, ומנתחי סקרים דוגמת נייט סילבר, ושוברים את ראשיהם כדי להבין מה בדיוק קרה שם, בויסקונסין, שגרם לכאלה טעויות בסקרים. אך לנו די במסקנה שטעויות אלה נעשו
בתום לב, ולא בזדון.
ולעומת זאת, הטעויות של הפרשנים אולי לא נעשות בזדון, כי הם מרמים גם את עצמם, ולא רק אותנו, אבל ברור שאי-אפשר לסמוך על-אף מילה מדבריהם.
5. בשורה התחתונה, הסקרים הם מקור המידע היחיד שיכול להיות לנו על הלכי הרוח, כאן ושם. וכשמגיע עיתונאי ומספר לנו שאחרי שהוא דיבר עם מגדל תפוחי אדמה באידהו, הוא הבין את 320 מיליון תושבי ארה"ב, הוא עושה צחוק מעצמו ומאיתנו.
ובאותה מידה, כל אלה שמספרים לנו שבגלל שאנשי התקשורת יושבים במנהטן, או בתל אביב, ומנותקים מהעם, הם טעו בהערכת הסיכויים לפני הבחירות, מקשקשים שטויות בדיוק כמו כל אלה שהבטיחו לנו שקלינטון לוקחת בהליכה.
ולאמתו של דבר, אלה בעצם אותם קשקשנים.
רק הסקרים נותנים לנו מידע על התוצאות הצפויות, והסקרים אכן הצביעו על כך שסיכוייה של קלינטון טובים מאלה של טראמפ. אבל כשהובלנו במחצית 0:1 מול אלבניה לא היינו בטוחים שאנחנו בדרך לניצחון, ואוהדי אלבניה לא הלכו הביתה.
וכל אלה שהרגישו לפני יום הבחירות שקלינטון מובילה ביתרון של 0:3 בדקה ה-84, פשוט טעו בהבנת המציאות.
