אם ישנו מעמד מסובך בימים טרופים ומבולבלים אלו, הוא ללא ספק מעמדו של כתב טור סדרתי המקליד ומגליד מילים רצופות כדי לספק לעורך סקירה עיתונאית או חוות-דעת ופסבדו כתבה ייחודית ובלעדית. אין הייתי מעוניין כלל להימצא בין אצבעותיו בזמן ההתגלות, או בדקות האינסופיות של המלטות חסרת תקנה מסינדרום הדף הלבן.
מה ישקף, ואיך יצליח למצוא מילים חדשות ליבוב ולתסכול,
אולי יחקור על אלימות, הולמות, נחישות או יתחקר את המעבדה בבית החולים על טיב או רוע החומרים שהותזו, ולמה לא כתבת תחקיר על מועדי התפילות ביהדות, הרי כל העם בציון יתוודע לאחרונה על הדורון, המתנה, המנחה שאינה נגמרת מחצות היום עד שקיעת החמה, לא פלא שהקצינים בצבא כועסים על תפילת צהריים כה ארוכה.
אם כתבה צינית בנסיבות לא הייתה מוצלחת, אולי היה מקום לדמגוגיה נוסח האמנונים. ואם לעורר אמות הסיפים ולהוציא את נשק הברווזי, תיווצר בעיית מילוי תורף השמית, את מי נתקוף?, המותקפים ממילא או המותקפים ממילה, הנשאלים להיות מגני הגבולות הבעייתיים, או הנשאלים המרוטים בירוק או בשחור, אולי ויעז מאן-דהוא לשאול את האישים הנכונים, לא, כי הקורקטי לא מעניין אף אחד, נגמרו המדבקות והצבעים, הן נשחקו, בלו, התערבבו, אין כבר בעד או נגד, אין מפנים ואין מפונים, יש חשבון נפש, אישי וציבורי, הלקח הוא שקוף לכולם, יש אחים ואחיות, למחצה לשליש, אבל ישנה לתמיד משפחה אחת, קרועה, כואבת, לזמן מה נעשה הרושם מתעתע, התפקידים חלפו, הלחיים הורטבו בלי לדעת מי נגד מי, תסריט מלחמה ללא אויבים בשטח, היא מהקשות שידעה ההיסטוריה, לא שהם מסתתרים או בלתי מזוהים, הם קיימים אך מוגנים היטב.
לו הצדק היה נעשה, היו כלי התקשורת ממציאים מאין, עיתונאים ואנשי רוח ניוטרליים, לא מסווגים, עם לב שיהיה גם חזק ונחוש וגם רגיש ויהודי, כדבר המפרסם המדקלם את רצח רבין ז"ל כספין שיכנוע לצו פיוס, או יותר נכון עשה בחוכמה ערוץ 1 לתת במה לחיים יבין, ההוא, המוכר באהדתו לארץ המתנחלים. ואם אין בנמצא, אז ילמדו מהוגי הסיטואציה שהובילו, ויבחרו בזכות השתיקה, היא סייג לחכמה והיא כנראה הכתבה הכי קולעת בזמנים קשים וסבוכים אלה.
