היום לפני 57 שנה, ב-5 בדצמבר 1949, שנה וחצי לאחר קום המדינה, הכריז ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, על ירושלים כעיר הבירה של מדינת ישראל.
בעקבות החלטה היסטורית זו עברו כל משרדי הממשלה מתל אביב לירושלים וגם הכנסת שעברה ל"בית פרומין" ברחוב המלך ג'ורג', הכריזה בישיבה שהתנהלה במשכנה החדש: "עם הקמתה של מדינה יהודית, שוב הפכה ירושלים לבירתה".
במעמד ההכרזה אמר דוד בן-גוריון: "בהכרזתנו על מדינת ישראל המחודשת, מיום 14 למאי 1948, הצהרנו והתחייבנו קבל ההיסטוריה והעולם ש'מדינת ישראל תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות, תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות, ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות".
"יחד עם זאת, אנו רואים חובה להצהיר שירושלים היהודית היא חלק אורגני ובלתי נפרד ממדינת ישראל - כשם שהיא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הישראלית, מאמונת ישראל ומנשמת עמנו. ירושלים היא לב לבה של מדינת ישראל".
"אין אנו מעלים על דעתנו שארגון האו"ם ינסה לעקור את ירושלים ממדינת ישראל או לפגוע בריבונותה של ירושלים - כבירת הנצח של ישראל. פעמיים בתולדות עמנו נעקרנו מירושלים - רק לאחר שנוצחנו במלחמת דמים אכזרית על-ידי כוחות מרובים וחזקים משלנו - כוחות בבל ורומא. קשרינו עם ירושלים בימינו אלה אינם פחות עמוקים מאשר היו בימי נבוכדנאצר וטיטוס פלאביוס".
"אומה זו לא תשלים לעולם עם הפרדת ירושלים, וירושלים היהודית לא תקבל על עצמה שום שלטון זר - לאחר שאלפי בניה ובנותיה שחררו בפעם השלישית מולדתם ההיסטורית וגאלו את ירושלים מהשמדה והרס".
"ערכה של ירושלים לא ניתן להימדד, להישקל ולהיספר: כי אם יש לארץ נשמה, הרי ירושלים היא נשמתה של ארץ ישראל", אמר דוד בן-גוריון.
[להכרזה המלאה באתר הכנסת].
