בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
הממצאים על ההתערבות הרוסית בבחירות לא מעניינים את טראמפ ● מדוע מדביקים דווקא לטראמפ סיפורי נשים ● לשלי יחימוביץ' יש עבר של השמצות סרק ● התקשורת פוגעת בעצמה בטיפול בנתניהו ● מדוע הציבור מוכן להאמין לבדיות על פושעים ● שי ניצן מבלף מתוך הרגל
|
לא מוכן לשמוע [צילום: איוון ווצ'י, AP]
|
|
|
|
|
|
|
מה יהיה השלב הבא? [צילום: איוון ווצ'י, AP]
|
|
|
אני לא יודע מה צריך להדאיג יותר – אותנו ואת כל העולם החופ שי: העובדה שרוסיה התערבה בצורה פעילה בבחירות לנשיאות בארה"ב, או העובדה ש דונלד טראמפ מסרב לקבל את העובדה הקודמת. שתי העובדות הללו כבר ברורות וחד-משמעיות: הראשונה בעקבות הדוח המפורט של סוכנויות הביון האמריקניות, השנייה בעקבות ציוציו של הנשיא הנבחר. במחשבה נוספת, העובדה השנייה צריכה להפחיד יותר. עם איומי סייבר יש דרכים להתמודד, בעיקר כאשר יודעים על קיומם, וניתן לצפות ששירותי המודיעין בכל העולם – כן, כולל בארה"ב – כבר עוסקים במתן תשובה. אבל עם נשיא אמריקני שמכפיף את העובדות לתיאוריות שלו ולרצונות שלו, שהופך את העובדות לבדיות – עם זה הרבה יותר קשה להתמודד. מה יהיה השלב הבא? נניח שרוסיה תחמש ראשי נפץ גרעיניים; האם גם את הדיווחים על זה טראמפ ינפנף? ומהכיוון ההפוך: נניח שסין תנהיג פתיחות פוליטית; האם טראמפ לא ירצה לשמוע, כי בעיניו סין היא יריב מרכזי? ועוד נקודה: מה יעשו כעת אנשי המודיעין והביטחון הלאומי בארה"ב? האם הם יגישו לנשיא החדש דיווחים שידוע להם שאינם לרוחו? האם הם יהיו מספיק מקצועיים, עצמאיים ואמיצים כדי לומר לטראמפ גם את מה שאינו רוצה לשמוע? או שמא נקבל משטר דמוי-דיקטטורה, בו אומרים לשליט רק מה שערב לאוזניו? כל סימני השאלה הללו מפחידים מאוד, שבוע לפני 20 בינואר.
|
|
למי נדבק הסיפור [צילום: אלכסנדר זמיילצ'נקו, AP]
|
|
|
לפני 30 שנה, כאשר למדתי בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב, התהלך בין הסטודנטים סיפור על תקלה במבחן של פרופ' איתמר רבינוביץ', אליו נכנסה בטעות שאלה על חומר שלא נלמד. לפי הסיפור, רבינוביץ' – שלא נכח במבחן עצמו – לא רק תיקן לכולם את הציון, אלא גם שלח מכתבי התנצלות אי שיים. לא פגשתי איש שיכול היה להעיד מ מקור ראשון שזה מה שאירע, אבל בכלל לא התפלאתי שהסיפור הזה "נדבק" דווקא לרבינוביץ' ולא למרצים אחרים. זה פשוט התאים לאיש. אומרים שהומור בדרך כלל מסתיר מאחוריו סוג של מציאות; גם בדיות יכולות להיות מבוססות על עובדות. נראה שאין אמת בסיפור על סחיטתו של טראמפ בעקבות "מגעיו" עם יצאנית במוסקבה, אך אפשר להבין מדוע הסיפור הזה צץ ותפס כותרות. יש סיבה לכך שלא דיברו למשל על כך שטראמפ השתמש בסמים, ויש סיבה לכך שהוא לא הודבק למשל ל מייק פנס. לטראמפ יש עבר בעייתי, בלשון המעטה, ביחסו לנשים בכלל ובהתייחסותו המינית אליהן בפרט. כך שגם אם מדובר במקרה זה בבלוף, מסתתרת מאחוריו אמת עגומה ומדאיגה.
|
|
פטפטנית חסרת אחריות [צילום: תומר נויברג, פלאש 90]
|
|
|
בשבת שעברה מיהרה שלי יחימוביץ' להצהיר, כי החשדות נגד בנימין נתניהו כה חמורים – עד שבקרוב הוא ייאלץ להשעות את עצמו. ליחימוביץ' אין שום מושג במה מדובר, היא לא ידעה שום דבר מעבר למה שפורסם בתקשורת (ובאותה עת זה היה כמעט כלום), ודאי שאין לה שום כישורים חקירתיים או משפטיים – וזה לא מפריע לה לדבר. תשמעו סיפור. לפני כעשור טענה עובדת בלשכת רואי חשבון שהיא הוטרדה מינית בידי המנכ"ל דאז, ואף הגישה תביעה נגדו לבית הדין לעבודה. יחימוביץ', אז שדרנית בקול ישראל, לא היססה לקבוע: המתלוננת צודקת. אלא מאי? בית הדין דחה את התביעה מכל וכל, קבע שהדברים לא היו ולא נבראו ואפילו משל לא היו. למותר לציין, שיחימוביץ' לא טרחה לדווח על כך ובוודאי שלא טרחה להתנצל. זוהי האישה שרצתה להיות ראש ממשלה, ו שאולי עדיין יש לה שאיפות להשתלב בצמרת הנהגת המדינה. אז תדעו: מדובר בפטפטנית חסרת אחריות, שאצלה הגבול בין עובדות לבין בדיות הוא דק מאוד.
|
|
הציבור לא מאמין להם
|
|
|
יואב יצחק הצביע מספר פעמים על הכזבים של שורת עיתונאים ואמצעי תקשורת בנוגע ל בנימין נתניהו. הרשימה ארוכה ולא מכובדת: רביב דרוקר, אמנון אברמוביץ', גידי וייץ, נחום ברנע, סימה קדמון – ובוודאי שכחתי עוד כמה. זה לא בא לנקות במשהו את אנשי ישראל היום, שגם אצלם מה שקשור לנתניהו הוא לא תמיד האמת הצרופה, בלשון המעטה. כל אלו אינם תופשים, או שהם תופשים ולא אכפת להם, שהם כורתים את הענף עליו יושבת התקשורת כולה. כאשר עובדות ובדיות משמשות בערבוביה בנוגע לראש ה ממשלה, איזה אמון ניתן לתת בתקשורת בכלל? כבר ציינתי, שאם אני מגלה בעמוד 5 של ספר עובדה שברור לי שאיננה נכונה, אני ספקן לגבי העמודים הבאים. זה נכון גם לגבי אמצעי תקשורת: בלוף בכותרת הראשית, כזב בפתיחת המהדורה, שקר באתר – ועלינו ל שאול את עצמנו מה מידת האמת והדיוק בשאר הדברים. במצב זה, אין להתפלא שהציבור לא מאמין לתקשורת ומגיב בכך שהוא מבלף לה – למשל בסקרים ערב בחירות.
|
|
היסוד הנפשי הוכח [צילום: מרים אלסטר, פלאש 90]
|
|
|
פרשת אלאור אזריה היא רק האחרונה בשרשרת של פרשות, בהן חלקים משמעותיים בציבור מוכנים להאמין לבדיות ואינם מוכנים להק שיב לעובדות. כך היה למשל בפרשת משה קצב, כך היה למשל בפרשת רומן זדורוב. המשותף לכולן: תיקים משפטיים מורכבים על עבירות חמורות, פסקי דין בני עשרות ומאות עמודים – וחוסר אמון של מאות אלפים בפסק הדין המרשיע. חשוב להדגיש: לכל התמיהות שמעלים הספקנים, ניתנו תשובות ארוכות ומפורטות בפסקי הדין. היסוד הנפשי של אזריה הוכח בעדויות רבות. ללוח הזמנים באחת מעבירות האונס של קצב ניתנו הסברים בשתי ערכאות. הספקות בנושא זדורוב נדחו בידי שישה שופטים. כלומר: הטענות המועלות כיום, הן לכל היותר מיחזור אם לא בדיה מוחלטת. יש עובדות מוצקות. קצב וזדורוב הם פושעים, ואם לא יוחלט אחרת בערעור – כך גם אזריה. ובכל זאת, התופעה עליה עמדתי צריכה להטריד – גם את רשויות האכיפה והשפיטה, וגם את מי שעוסק בחינוך ובערכי יסוד של הדמוקרטיה. התקשורת המודרנית יוצרת יותר ויותר תופעות של שפיטה בכיכר העיר, של משפט ציבורי המתיימר להתחרות במשפט המקצועי, של חריצת דין לפי קטעי מידע במקום לפי ראיות ועדויות. בקצרה: שפיטה של בדיות במקום של עובדות. זהו מצב מסוכן לחיים התקינים בכלל ולדמוקרטיה בפרט, ועל כל הנוגעים בדבר לתת את הדעת כדי להילחם בו.
|
|
"ערב כניסתו של הנציב" [יונתן זינדל, פלאש 90]
|
|
|
חלק מהבעיה שתיארתי בקטע הקודם, נובע מכך שבראש פרקליטות המדינה עומד אדם לא-אמין. נאמר כך: אם שי ניצן יגיד שהיום יום שישי, אני אבדוק בלוח; ואם יתברר שאכן כך, אני אשאל את עצמי מדוע החליט לומר את האמת. כבר עמדתי כאן יותר מפעם אחת על הכזבים של ניצן, והשבוע קיבלנו עוד דוגמה. כפי שחשפנו כאן, ניצן שיגר למנהלי הפרקליטות מכתב המנסה לתקוע עוד מקלות בגלגלי נציבות הביקורת על הפרקליטות. עמוד ומשהו – וגם שם הוא הצליח להכניס שני בלופים. הראשון: ניצן אומר שהדברים נכתבים "ערב כניסתו של הנציב החדש". אלא שהמכתב נשלח ב-5.1.17 – חמישה ימים אחרי שדוד רוזן נכנס לתפקידו. וזה לא סתם סממן של אי-דיוק; המכתב נשלח רק לאחר שרוזן שיגר מכתבים משלו לפרקליטים שהתלונות נגדם לא טופלו מאז שהילה גרסטל סיימה את תפקידה לפני שבעה חודשים. השני: את הפסקה האחרונה פותח ניצן במילים "נסיון העבר מלמד", למרות שלמעשה אין שום ניסיון בטיפול בתלונות פרטניות, כי ניצן והפרקליטים מנעו זאת כמעט בגופם. למה הוא מבלף ככה? כנראה מתוך הרגל.
|
|
תאריך:
|
13/01/2017
|
|
|
עודכן:
|
13/01/2017
|
|
איתמר לוין
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
נובאמת
|
13/01/17 10:23
|
|
2
|
|
אהוד פרלסמן
|
13/01/17 11:45
|
|
|
|
אהוד פרלסמן
|
14/01/17 10:32
|
|
|
|
מגיב ותיק
|
14/01/17 11:10
|
|
|
|
לאהוד פרלסמן
|
14/01/17 15:34
|
|
3
|
|
רון ה.
|
13/01/17 13:08
|
|
4
|
|
נדב
|
13/01/17 13:57
|
|
5
|
|
גםאני
|
13/01/17 14:42
|
|
6
|
|
הגוי..
|
13/01/17 15:05
|
|
7
|
|
פועה
|
13/01/17 17:59
|
|
|
|
ע.ב
|
14/01/17 17:36
|
|
8
|
|
ימני שפוי
|
13/01/17 18:29
|
|
9
|
|
לא רק
|
13/01/17 18:53
|
|
10
|
|
הג'וקר
|
13/01/17 21:17
|
|
11
|
|
ב_שמואל
|
14/01/17 20:07
|
|
12
|
|
ב_שמואל
|
14/01/17 20:35
|
|
13
|
|
משה מיכאל
|
14/01/17 22:09
|
|
פרקליט המדינה, שי ניצן, ממשיך בפעולותיו לטרפוד הביקורת על הפרקליטות - עולה ממכתב ששיגר ניצן לדרג המנהלים בפרקליטות, ואשר הגיע לידי News1.
|
|
|
השופט: יואב עטר, בית משפט השלום בבאר שבע
|
|
|
אישה שמסרה זהות כוזבת הוחזקה במשך 3.5 שנים במתקן גבעון - ורק אז עלה על דעתו של מאן דהוא לבצע בדיקת דנ"א שהביאה לגילוי זהותה האמיתית. לאחר מכן, הואשמה האישה בתקיפת סוהרים במתקן בו הוחזקה למעשה ללא כל צורך. בשל כך, החליט (1.1.17) סגן נ שיאת בית משפט השלום ברמלה, ד"ר עמי קובו, לבטל את כתב האישום.
|
|
|
שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, מתריע (1.1.17) מפני שתי תופעות הגורמות לעיכובים ניכרים בשמיעת תיקים: יד רכה מדי של השופטים כלפי מתדיינים שאינם מיוצגים, והימנעותם מל שים קץ להליך גילוי המסמכים כאשר הוא מתארך יתר על המידה.
|
|
|
השופט: אבישי קאופמן, בית המשפט לתעבורה בעכו
|
|
|
|