"אני מסכימה, תחתוך", הגיבה האימא הלא אמיתית להצעתו של השופט שלמה המלך. "לא, לא, לא"! נבעתה האימא האמיתית, "תן לה אותו, ובלבד שלא תחתוך". אהבתה לתינוקה, היא הסיבה היחידה לכניעתה. הסוף ידוע: שלמה המלך, זיהה בכניעתה את ההוכחה שהיא היא, האימא הביולוגית - ומסר לה אותו.
ראש הממשלה שרון, הכניע את רוב שרי הליכוד, וכפה עליהם הסכמה לתוכנית הגירוש מפני שהוא נתן ונותן את התחושה, שאין לו בעיה לחתוך את מפלגתם. שרון המפא"יניק, הוא "האבא הלא אמיתי" של הליכוד, ומכאן עוצמתו. עוצמה שתם זמנה. ואם לתת משל מעולמנו המטורף, שרון הוא הפצצה המתקתקת, מתחת הליכוד.
תמונות הגירוש שהגירו ים דמעות מעיניהם של מאות אלפים, ביניהם מתפקדי הליכוד, לא במהרה ישכחו. אלה לא סתם דמעות, אלא נחשול אנרגיה אדיר שיסחף את שרון לחוות השקמים. זה מה שהסקרים מראים- ואני מדבר על הסקרים הרלוונטיים, לא המניפולטיביים.
המצוקה בסקרים מעמידה את ראש הממשלה ו"צוות החווה" בפני דילמה קשה. מה עושים? אילו היה ג'נטלמן, התשובה הייתה ברורה: אם יפסיד בהתמודדות מול ביבי או לנדאו, יברך, ויעזור לנצח את היריבים. אלא שג'נטלמניות רחוקה ממנו ת"ק פרסה, חוקים ועקרונות מעוררים אצלו גיחוך, מכאן מסקנתי, שהוא בוחן ברצינות אחת משתיים.
א)- להיבחר שוב להנהיג את המדינה, ולא חשוב באיזה מסגרת.
ב)- ואם כל הדרכים ללשכת ראש הממשלה חסומות- לרסק את הליכוד.
בשונה משמשון הגיבור שהפיל את התקרה על אויבים, אין לו בעיה, להפיל את התקרה על המפלגה שנתנה לו את ההגה, בטרם בגד בחבריה.
כשהוא אומר, "אני נשאר בליכוד", אני לא מאמין לו. אין כאן הצהרת נאמנות למפלגה, אלא התחייבות טקטית, שתכליתה לשמור על מחנהו לבל יערוק לביבי. זה היה צפוי- האיש שערק אידיאולוגית, עריק ש(ק)רון, חושש מעריקת תומכיו.
למרות שלא אמר במפורש, הוא מפזר איומים באמצעות מקורבים: אם המפלגה תזרוק אותי, אני אחפש ואמצא את הדרך לרסק אותה. ובמילים פשוטות: תבחרו בי, או שכולנו נצלול תהומה. זה האיש: אם לא שלטון, אז קבלן הריסה בשירות השמאל. אני לא מאמין על עצמי, שפעם, וזה היה עד לא מזמן, הערצתי את הפוליטיקאי הבוגדני הזה.
והינה אנחנו מתבשרים על יוזמה חדשה בליכוד. ח"כ מיקי איתן מתכוון להביא למרכז המפלגה הצעת החלטה, שלפיה, המתמודדים לראשות הליכוד יחתמו על התחייבות שלא יעזבו את המפלגה, גם אם יפסידו. היוזמה הזו נולדה, לא משום החשש שעוזי לנדאו וביבי נתניהו ינטשו, ויזיקו. הם כבר הוכיחו, שאחרי הפסד, הם נשארים.
זה ה"אבא הלא אמיתית" של הליכוד, שמעורר את חשדם של מיקי איתן והחברים. אני נימנה על אלה הבטוחים, שגם אם יחתום אלף חתימות, ברגע שהאינטרס שלו יכתיב לו הפרה - הוא לא ימצמץ.
סכנת הפילוג, המרחפת מעל הליכוד, היא תוצאה של שינה ערבה בזמן שמירה. יש שיגידו: סוטול חזק בזמן סביאה. היו יכולים לנטרל את הפצצה המתקתקת מתחת מפלגתם, אילו טיפלו בבעיה בזמן. מיד לאחר שיצא מבטן הסוס הטרויאני וחשף את פרצופו השמאלני, היו חייבים לעצור בעדו. במלוא כוחם הפוליטי.
לאיים עליו באחת מישיבות הסיעה בכנסת, שאם לא יחזור בו, הם יפעלו להחלפתו. באותו זמן, היו יכולים. העובדה שלא עשו זאת, מקורה בבעיות פרסונאליות פנים ליכודיות. השרים שהתרווחו בכורסאותיהם, ושאינם מאמינים זה לזה, לא היו מסוגלים לצאת למסעות שידול, כשרוב הקדנציה לפניהם. כל אחד מהם, דאג לג'וב שלו.
הדוגמא הבולטת ביותר הייתה, כאשר הסתובבו שמועות על החלפת סילבן שלום, בשמעון פרס. שר החוץ התעורר מרבצו, גרגר, וחשף אל מול ראש הממשלה, שתי שורות שיניים אורגינליות צפון אפריקאיות. שרון נרתע, חיפש ומצא, נקודות תורפה אחרות. מימוש הגירוש, מוכיח זאת.
לכל אורך הקדנציה השנייה, הוא לא הסתיר את הבוז שחש כלפי אלה שבחרו אותו להנהיג אותם. את תוצאות משאל המתפקדים, הוא השליך לפח. בכל כינוס של מרכז הליכוד, ראו צופי הטלוויזיה, כמה הוא בז לחברים. אלה שישבו ביציע, בדרך כלל אנשי אגרוף ששכר עומרי, ראו אותו משתין בקשת, על אלה שישבו בשורות הראשונות. והתקשורת, שרואה במרכז הליכוד את מקור השחיתות - לא בצדק - הריעה. ישנם היום רבים בליכוד שמודים- את הבוז הזה, הרווחנו ביושר.
בקרוב, יגיע זמן התשלום. לא בגלל תוכנית הגירוש שהיא טראגית (אולי בפרספקטיבה היסטורית יתברר שהיא הטיבה עם ישראל- מה שאני לא בטוח). אלא בגלל התחמנות, הבוגדנות, השחיתות, הזלזול ברוב, רמיסת כל עקרון דמוקרטי שהפריע, ובעיקר, השלכת החלטת מתפקדי הליכוד לפח האשפה. עכשיו אותם אנשים, צריכים לקבוע את גורלו הפוליטי. הגיע הזמן שידע- הבומרנג, יש לו תכונות של בומרנג.
