בהתייחסותו כאן באתר כותב מר שיבי: "מה קורה כאשר עיתונאי או עורך בכיר ככל שיהיה עובר על הוראות התקנון? אם מוגשת תלונה לבית הדין של המועצה היא נידונה בהרכב מיוחד שזומן לצורך כך. למתלונן ולנילון זכות תגובה מלאה. ההרכב מפרסם את החלטתו. בין אם ההחלטה משנה את גורלו המקצועי של הנילון ובין אם לאו - היא חלק מן הרזומה שלו. לטוב ולרע".
הטיפול בתלונה
בואו נבחן את סעיף 3 בנוהל הגשת תלונה של
מועצת העיתונות: "3. הטיפול בתלונה, הנשיא, או מי שהוסמך על-ידו, יחליט בתוך שני ימי עבודה מיום קבלת התלונה (על כל מרכיביה), במידת האפשר, אם לדחות את התלונה על הסף או להפנותה לכלי התקשורת הנילון לקבלת תגובה".
מי היא נשיאת מועצת העיתונות אני יודע, אני גם יודע שהיא שופטת עליונה בדימוס, והיא גם נציגת ציבור במועצה, אך את מי היא מסמיכה לדחות תלונה על הסף? האם היא מסמיכה נציג ציבור אחר, או שמא היא מסמיכה עיתונאי? או אולי אף עיתונאי מהעיתון הנילון? או שמא היא מסמיכה שכיר במועצה? ומה השכלתו? מה הכשרתו? לא יודע לא כתוב!! והאם צריך לנמק כאשר דוחים תלונה על הסף? גם זה לא כתוב.
אז האם כאשר מוגשת תלונה היא נדונה בבית הדין של המועצה מר שיבי? או שמא לא מתייחסים אליה? או אולי מישהו עלום דוחה אותה על הסף?
סיפור שהיה כך היה
בסביבות אמצע אוגוסט 2016 פרסם האתר של
ידיעות אחרונות ראיון שערך
יגאל סרנה עם פרופסור באוניברסיטת תל אביב, פרופסור עם רקע פוליטי מאוד מאוד משמעותי לקוראי הראיון, ומשום מה הרקע הפוליטי לא הוזכר כלל בראיון אלא רק הרקע האקדמי.
על כך התלוננתי בפני המועצה על-פי הסעיפים המתאימים בתקנון האתיקה. לא זכיתי לכל התייחסות אז שלחתי תזכורת. מלח פלפל שום, עזר? לא עזר!
אז כתבתי לנשיאה כי מאז התאגדה המועצה כעמותה ותקנוניה הפכו לתקנונים של עמותה היא חייבת לקיימם, ושאם לא תעשה כן אני אתלונן בפני רשם העמותות, ובסמכותו לנקוט סנקציות נגד העמותה עד כדי פירוקה. כמדומני מה שלא ציינתי זה שאם רשם העמותות יירדם אני אעתור נגדו לבית דין מנהלי.
אנו מדינת חוק, כאן יש שלטון חוק, וכול כול כולנו שווים בפני החוק כולל ולא רק מועצת העיתונות, ומי שמתיימר לשמור על כללי האתיקה, ולאכפם, ודאי חייב לשמור על החוק, לא כן? זזה רוורס? לא זזה רוורס!
אז התלוננתי אצל רשם העמותות
חלפו כמה שבועות מהתלונה לרשם העמותות, והמועצה פנתה אלי והבהירה לי כי אני נדרש לכמה הבהרות. הבהרתי ולפני מספר ימים התקשרה מזכירת המועצה על-מנת לתאם את המועד לדיון בבית הדין לאתיקה, ובשל מגבלות לו"ז, בעיקר שלי, התאום עדיין לא הסתיים.
ואני הרי לא עובד אצלם, וכך זה קרה בכל תלונה ותלונה, והיו לא מעטות לאורך ההיסטוריה, או שלא עונים או גונזים, הפעם הייתה זו הפעם הראשונה שהלכתי עד הסוף. ומה היה קורה אם לא הייתי מתלונן עליהם אצל רשם העמותות? מה קורה עם התלונות של בוזגלו וזילברברג ומועלם שלא כל כך בקיאים בחוק? מה קרה לי בעבר כאשר לא היה לי זמן או סבלנות לשבת ולקדוח להם על-מנת לוודא שהתלונות שלי לא נזרקות לפח הסמוך?
חיים שיבי פקח עיניך
מר שיבי, ממרום מבטך האופורי אתה מפספס גם את המצב התיאורטי המציב בריקדות שאיש אינו יודע את טיבן בפני מתלוננים במועצה, ודאי שמעשית, המציאות רחוקה עשרות מילין מתיאוריך הרחוקים מאוד מן המציאות.
מר שיבי, העיתונות בישראל (כולל רדיו וטלוויזיה) הפכה ג'ונגל פראי, כאשר קיימות קלטות על ניסיונות סחיטה לכאורה של ראש הממשלה ואפילו אם לא הייתה כוונה, ואפילו אם היה הכול בצחוק, וכאשר עיתונאים בכירים מתכחשים למצבה האנוש של העיתונות, משמע שהגענו לסוף הדרך, אנו בסוף העולם, אין ללכת ימינה, אין ללכת שמאלה אנו בסוף העולם, רק אחורה אפשר ללכת, וגם זאת בספק. רק פריש מיש ולהתחיל הכל מחדש.
המשמעות של המצב שהגענו אליו היא שהגדרות היו חלודים ושלטי האזהרה כוסו בחול, ואנו בלבו של שדה מוקשים מסוכן, רק צעד צעד לאחור על עקבותינו עשוי להצילנו. המשמעות היא שאין אתיקה, האתיקה היא היא הסייג האחרון לפני הפלילים, ואנו חצינו את כל הגדרות והסייגים, בצמרתה של העיתונות בישראל.
גם לדדו היה מאוד אכפת מצה"ל, צה"ל היה כל חייו
אתה כותב על חברי המועצה כי הם/הן "נשים וגברים שאוהבים תקשורת חופשית ובועטת. שאכפת להם כי תתקיים ותשרוד כמקצוע גם בעידן הרשת. הם רואים בתקשורת כזאת מרכיב חיוני ברקמת החיים הדמוקרטית. לא ככל המקצועות, עיתונות".
אתה יודע מה? אני מאמין לכל מילה שאתה אומר, גם לדדו היה מאוד אכפת מצה"ל, אבל אחרי מחדל יום הכיפורים הוא נאלץ בלב כבד ולפרוש מתפקידו, ואתם אחרי שנים שבהם אני מביט בכם ורואה את הכתובות שעל הקיר, הגעתם ליום הכיפורים שלכם, ואם באמת אכפת לכם, אז תלו את הנעליים והשאירו את השטח לכוח צעיר ורענן, שאולי יצליח היכן שאתם כשלתם לטעמי כישלון חרוץ.
