שופט בית המשפט המחוזי בירושלים,
משה יועד הכהן, טוען, כי מכללה לבנות חרדיות הפועלת מול ביתו פוגעת בצורה קשה בשנתו. באירוע נדיר מאוד, העיד הכהן בתביעתו נגד המכללה, המתנהלת בבית משפט השלום ברמלה.
הכהן ורעייתו, אילנה הכהן, הגישו בנובמבר 2014 תביעה נגד מדרשת מוריה - המכללה הטכנולוגית לבנות. הכהן עמד על כך שיעיד, כמו כל בעל דין אחר, בעוד דווקא המכללה התנגדה לכך. השופט
זכריה ימיני אישר לזמן את הכהן לעדות, והיא נמסרה - כחקירה נגדית על תצהירו - ב-7.2.17.
הכהן אמר, כי רוב המטרדים הם בין 11 בלילה לשש בבוקר, אם כי טען שגם בשעות היום יש רעשים בדמות רכבי ספקים. הכהן הוסיף: "כשיש רעש בסביבה, שחודר לחדר השינה שלי ולעיתים לצערי - ואומר את זה בצער ומצוקה - צריך לרדת לישון על הכורסה בסלון או לרדת לממ"ד למטה כדי לנסות לישון". הוא העיר, כי על-פי אמנות בינלאומיות - מניעת שינה נחשבה לעינוי. "אני רואה עצמי כבן אדם מאוד עמיד ובן אדם שמגיב במתינות גם כשמופעלות כלפַי פרובוקציות", הוסיף.
עוד אמר הכהן, כי הוא סובל מנכות של 90% בשל טרשת נפוצה, שעלולה להחמיר במצבי לחץ הנגרמים מחוסר שינה "וזה גם משבש את התפקוד היומי שלי". הוא אישר, כי הרעש מהמדרשה עצמה פחת לאחר שבית המשפט הורה להתקין בה חלונות מבודדים, אם כי טען שבכך לא מסתיימת הבעיה: "יש מדי פעם התגודדויות ברחבה החיצונית של המדרשה, לאחר השעה 11 בלילה", משום שהלימודים בה מסתיימים בשעות 11-10. לעיתים, הוסיף, הבנות יוצאות לבילוי, מזמינות מונית "והנהג מצפצף אליהן ואז הן יורדות". הרעש נמשך, טען הכהן, למרות שצו קודם קבע שבשעות הלילה על הבנות להיכנס למדרשה רק דרך הכניסה הצדדית שלה.
"אני לא חושב שמישהו עושה את זה בזדון", הדגיש הכהן. "הרחוב לא ערוך לקבוצה של 80 בנות שגרה שם שמשתמשת במוניות כמו שמשתמשים בבית מלון... אין לי שום דבר נגד הבנות. קראתי שהן עושות פעילות התנדבותית ואני מעריך את זה מאוד". הוא אמר, כי לא יסיר את התנגדותו לפעילותה של המדרשה גם אם תיפתר בעיית המוניות, שכן לדעתו - לא ראוי למקם מוסד חינוכי בליבו של אזור מגורים.
הכהן דחה בכעס את הרמז של נציגת המדרשה, עו"ד גלית פז, כאילו התנגדותו למדרשה היא בשל אופיה הדתי. הכהן הדגיש, כי שכנים אחרים העלו טענה כזאת בהתנגדויות שהגישו למוסדות התכנון - אך לא הוא. לדברי הכהן, הוא היה מתנגד גם אם מדובר היה במוסד חילוני שתלמידיו מרעישים בשעות הלילה. "יש לי כבוד רב, אני בעצמי בא ממשפחה דתית וחלק מבני המשפחה שלי הם שומרי מצוות, ואני אחרון שאתנגד למגורים עם אנשים דתיים". הוא ציין, כי מעולם לא התנגד לפעילותו של בית האבות שקדם למדרשה, למרות שגם הוא היה מוסד דתי.
בהמשך עדותו אמר הכהן, כי פעילות המדרשה גם גורמת למצוקת חניה בסביבה, ולמשל לעיתים לא יכולים ילדיו לחנות בסמוך לביתו משום שהמקום נתפס בידי כלי רכב המשרתים את המדרשה. "זה לא בגלל שיש אנשים רעים שרוצים להציק לנו או להפריע לנו, אבל הסיטואציה היא שאין מקום", הסביר. הוא דחה את טענתה של פז, כאילו הציג הפרעה מצידו של אוטובוס המביא תלמידות נכות: "אם המטרה לנסות להציג אותנו כאנשים חסרי לב, אני בעצמי בן אדם נכה".
הכהן התרעם על כך שהמדרשה הפסיקה את פעילותו של איש הקשר, שציווה בית המשפט להעמיד לרשותו כדי שיוכל להתלונן בזמן אמת על רעש ואליו שלח מסרונים. "אמרו שאני שולח הודעות סרק על דברים שלא קורים. אני רוצה להבין: האם נקודת המוצא היא שאני ב-12 או ב-1 בלילה ואין לי מה לעשות, רק לשלוח מסרונים לשומר של המדרשה שישתיק את הבנות?". פז טענה, כי חובה זו בוטלה בהמשך ההליך, בעוד לגרסתו של הכהן הצו עודנו בתוקפו.