חוסר יכולתם של הפוליטיקאים החברים בוועדה לבחירה שופטים והשופטים החברים בוועדה זו, להגיע להסכמות בדבר זהותם של מי שיכהנו ויאיישו כסאותיהם של ארבעה משופטי בית המשפט העליון, האמורים לפרוש מכהונתם השיפוטית, במהלך שנה זו, אמור - ככל הנראה - להביא לשינויים חקיקתיים שישפיעו באופן ממשי, מכאן ואילך, על דרך, אופן וצורת התנהלותה של הוועדה לבחירת שופטים. ואין מדובר בשינויים טכניים-קלילים, אלא מדובר בשינויים של ממש, האמורים להשפיע על אופיו וצביונו של בית המשפט העליון, לתקופת זמן ארוכה במיוחד.
אם עד כה כיבדו הפוליטיקאים, נציגי המערכת הפוליטית (שרים וחברי-כנסת) בוועדה לבחירת שופטים, רצונם או אי-רצונם של שופטי העליון, בכל הקשור לבחירת שופטים ושופטות לבית המשפט העליון
ונמנעו מלכפות עליהם מועמדים ומועמדות שאינם מוסכמים עליהם, הרי הדברים השתנו, במרוצת השנים האחרונות, בתכלית השינוי.
ההוכחה הברורה לשינוי הערכי ולקיום העימות בלתי נמנע בין המערכת הפוליטית בוועדה למינוי שופטים, לבין השופטים החברים בוועדה זו, הינה המחלוקת
המהותית והתפישתית הקיימת בין שתי קבוצות אלה, בכל הקשור למינוי המוצע של נשיא בית המשפט המחוזי, בחיפה,
יוסף אלרון, לתפקיד שופט בית המשפט העליון. גם לשכת עורכי-הדין, שלה שני נציגים בוועדה לבחירת שופטים, תומכת בבחירת השופט, יוסף אלרון, לבית המשפט העליון.
בפועל ולמעשה נוצרה מציאות דברים, לפיה ששה מחברי הוועדה לבחירת שופטים תומכים במינויו של השופט, יוסף אלרון, לתפקיד שופט בית המשפט העליון ואילו שלושה מחברי ועדה זו, קרי, שלושת שופטי בית המשפט העליון ובראשם, נשיאת בית המשפט העליון, השופטת,
מרים נאור, מתנגדים
נחרצות למינוי זה.
בשל העובדה שבשעתו - מתוך מטרה למנוע יצירת "דילים" בין חברי הוועדה לבחירת שופטים, בקשר למינוי שופטים ושופטות לבית המשפט העליון - תוקן החוק, באופן שנדרש רוב של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים, כדי לבחור שופט או שופטת לבית המשפט העליון, לא ניתן למנות מועמדים ומועמדות לתפקידי שפיטה, בעליון, ברוב רגיל של חברי הוועדה לבחירת שופטים.
מצב דברים זה מאפשר לנציגי השופטים בוועדה - גם אם הם מצויים בדעת מיעוט - למנוע בחירת שופטים ושופטות לבית המשפט העליון, שעה שמוצעים לבחירה שמותיהם של מועמדים או מועמדות שאינם מקובלים עליהם.
אם עד כה היו נכונים היו הפוליטיקאים, נציגי המערכת הפוליטית בוועדה לבחירת שופטים, כמו-גם נציגי לשכת עורכי-הדין "לסבול" מציאות דברים זו, הרי באה פרשת אי-בחירתו הצפויה והמתעכבת של נשיא בית המשפט המחוזי, בחיפה, השופט, יוסף אלרון והראתה - כלפי חוץ - עד כמה חלוקים ומקוטבים שתי מחנות אלה בשאלה זו. אם עד לאחרונה נראה היה, כי מתגבש דיל מוסכם לבחירת ארבעה מועמדים לבית המשפט העליון, בין שרת המשפטים,
איילת שקד, כנציגת המערכת הפוליטית לבין נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, כנציגת המערכת השיפוטית, שבהם ייכלל גם שמו של השופט, יוסף אלרון, הרי דומה כי דיל זה התפוצץ לאור התנגדותה הנחרצת של השופטת,
אסתר חיות, האמורה לכהן בקרוב כנשיאת בית המשפט, העליון לבחירתו זו של אלרון, לעליון.
נציגי המערכת הפוליטית הגיבו באופן מיידי. הם "שלפו מן המגירה" קיומה של הצעת החוק של ח"כ
רוברט אילטוב ממפלגת "
ישראל ביתנו", לפיה יבוטל הצורך ברוב של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים, לבחירת מועמדים ומועמדים לתפקידי שפיטה בבית המשפט העליון. כזכור, קיומה של הצעת חוק זו עוררה זעמה של נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור, לפני חודשים מספר, עד כי היא שלחה מכתב לשרת המשפטים, בה כינתה היא הצעת חוק זו, כ"הצבת אקדח על השולחן". אז, נראו הדברים - בכל הכבוד הראוי - כהשתלחות ספונטנית ורגוזה של נשיאת בית המשפט העליון, שהגם שהועלתה עלי כתב, כאשר לא הייתה כל כוונה של ממש לעמוד מאחוריה.
מסתבר, כי להתנהלות השוטפת של החיים יש כוח ודינמיקה משל עצמם. המשפט המיוחס לסופר ולמחזאי, אנטון פאבלוביץ' צ'כוב, לפיו: "אם במערכה הראשונה תלית אקדח על הקיר, עליך להשתמש בו במערכה הבאה. אחרת אל תתלה אותו שם", מוכיח עצמו כנבואה המגשימה עצמה, בכל הקשור להתפתחויות הקשורות לוועדה לבחירת שופטים ולניסיונותיה הבלתי פוסקים של המערכת הפוליטית לנכס לעצמה יותר ויותר "שטחי מחייה" בוועדה זו, על חשבון המערכת השיפוטית. לפי פרוטוקול חסוי של הוועדה לבחירת שופטים, שפורסם ב
ידיעות אחרונות, ביקש ח"כ רוברט אילטוב (ישראל ביתנו) להכיר טוב יותר המועמדים לכהן כשופטים, אולם נתקל התנגדות נחרצת של נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור. לפי פרוטוקול זה, הרי בדיון זה - שהתקיים לפני כחודשיים, שלושה - אמרה השופטת, מרים נאור, כי: "אני חייבת להגן על השופטים מפני פוליטיזציה".
ואגב פרוטוקולים חסויים, המודלפים לתקשורת. יודגש, כי פרוטוקולים אלה הינם חסויים, מכוח הוראות חוק. כלל 15 לכללי סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים, שהתקין - עוד בשנת 1984 - שר המשפטים דאז,
משה נסים, קובע, כי: "דיוניה של ועדת הבחירה ושל ועדותיה ותכנם של השאלונים שהובאו בפני חבריה לצורך הדיונים הם סודיים ולא יגלה משתתף לאיש פרטים עליהם זולת פרוטוקולים שאינם עוסקים במועמדים או בעניינים אישיים וזולת דבר המלצתה של הוועדה על מינויו של פלוני, אלא אם כן החליטה הוועדה אחרת, דרך כלל או לעניין מסוים".
ועוד אגב אחד
אבל אגב מהותי ביותר. הניסיונות לבטל כלל 15, ככלל וסודיות דיוני הוועדה לבחירת שופטים, נדחו, באופן נחרץ, בפסיקה חד-משמעית של בג"ץ. נראה, כי במלחמת העולם שהכריזה המערכת הפוליטית על המערכת השיפוטית, לא יהיה עוד צורך בכלל 15 לכללי סדרי העבודה של הוועדה לבחירת שופטים, או לעתור לבג"ץ לבטל סודיות דיוני וועדה זו, עקב מכות ההדלפות מדיוני הוועדה שתכין המערכת הפוליטית למערכת השיפוטית
הפוליטיקאים בוועדה, הם הם יהיו "מי שיעשו העבודה השחורה", כמו-גם "יספקו הסחורה", קרי, ידליפו - חופשי, חופשי - דיוני הוועדה לבחירת שופטים לכלל הציבור, כדי לקדם האינטרסים הפוליטיים שלהם. ומה תעשה המערכת הפוליטית, לפוליטיקאים סוררים אלה? תעמיד אותם לדין? תעביר אותם מבדקי פוליגרף? תמנע ממי שהינם חברי ועדה לבחירת שופטים ומהחשודים בהדלפה מלהמשיך ולהשתתף בדיוניה העתידיים של הוועדה לבחירת שופטים? זה הוא סוד כוחה של המערכת הפוליטית אל מול סוד חולשתה הגלוי של המערכת השיפוטית.
במלחמה הבלתי נמנעת, העתידה והצפויה בין המערכת הפוליטית לבין המערכת השיפוטית, דומה כי תגבר ידה של המערכת הפוליטית. ב"מלחמה המלוכלכת" הזו, של יצירת דעת קהל, הדלפות לתקשורת ושימוש בבמות ציבוריות הרי הפוליטיקאים מנוסים ומיומנים - בהרבה - מהשופטים, שכל כוחם הוא בכתיבת פסקי-הדין שלהם וגם אז נזקקים הם לעזרתה הצמודה של התקשורת. פסק-דין תקדימי וחשוב, שלא פורסם ברבים ולא הגיע לידיעת הציבור, משול לחוק מת הקבור בנבכי ובעמקי ספר החוקים. לא בכדי צוטט בשעתו נשיא בית המשפט העליון, לשעבר, פרופ'
אהרן ברק, שאמר, כי לשופט אין ארנק ואין לו חרב - יש לו רק אימון הציבור, לו הוא נזקק ועליו הוא נסמך.
ככל שלא תתקיים מחר (יום ד) הישיבה הצפויה של הוועדה לבחירת שופטים, לצורך בחירתם של ארבעת המועמדים והמועמדות לאיש ארבע הכסאות המתפנים, במהלך השנה הקרובה בבית המשפט העליון, הרי צפויה המערכת השיפוטית להמתין למה שמכינה לה המערכת הפוליטית, "מעבר לסיבוב". והדברים פשוטים - פשוטים, עד למאוד מאוד. תוך תקופה קצרה יסתיים שיתוקה של הוועדה לבחירת שופטים, בהעברת חוק שיקבע כי מינויים של מועמדים ומועמדות לתפקידי שפיטה בבית המשפט העליון, יתקבל ברוב של חברי הוועדה לבחירת שופטים. כמו-כן יבוטל הצורך ברוב מיוחס של שבעה מכלל תשעה חברי ועדה, כדי לבחור מועמדים ומועמדות לבית המשפט העליון.
ולמי ששכחו נזכיר, כי יו"ר הוועדה לבחירת שופטים הינה שרת המשפטים, איילת שקד. והיא - ורק היא! - הינה המוסמכת, על-פי הוראות החוק, לקבוע מועד לכינוס הוועדה לבחירת שופטים ולקבוע סדר יומה. ככל שלא תתקיים מחר (יום ד) הוועדה לצורך בחירת שופטים ושופטות לבית המשפט העליון ולא יוצר דיל, בקרוב - קרוב מאוד - בין המערכת השופטת למערכת הפוליטית לבחירת שופטים ושופטות לבית המשפט העליון, הרי כינוסה הבא של וועדה זו יתקיים, אך ורק לאחר שיקודם ויתקבל חוק, המונע הצורך ברוב מיוחס של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים, בכל הקשור למינוי שופטים ושופטות לבית המשפט העליון.
