ביקורת על הפרקליטות, לשם מה

ברוסיה של סטלין וברזנייב, יכלו אנשי הק.ג.ב. ושאר המקורבים לשלטון לבצע כל פשע, מבלי שייפגעו. יש אומרים שכך היה כאן גם בימים הראשונים של שלטון בן-גוריון, ואילו בשנים האחרונות התדרדרה תדמיתה של הפרקליטות בציבור דווקא מסיבה הפוכה: זיכויים מהדהדים של אנשי ציבור שנגדם הוגשו כתבי אישום שהובהרו כחסרי בסיס.

אין ספק בכך שאנשי הפרקליטות הם בעלי כוח עצום, הן ביכולתם שלא לתבוע אנשים שפשעו, והן ביכולתם לתבוע אנשים חפים מפשע. הקמתו של הגוף האמור לבקר את אנשי הפרקליטות נטעה בנו תקווה שיהיה מי שיוכל לבחון החלטות תמוהות, בלשון המעטה, שנתקבלו על ידיהם. אך כמתואר בהמשך, לא הערכנו נכונה את יכולתם של הפרקליטים לעקר מכל תוכן את הביקורת עליהם.

להלן תוכן מכתב שקיבלתי מ"נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות (נבת"ם)":

שלום רב,

הנדון: תלונתך מיום 21.2.2017

1. מאשרת קבלת תלונתך שבנדון.

2. בתלונתך אתה מלין על כך שפרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, סגר את תיק החקירה בעניין גל בק ז"ל, חרף עובדות שהיו ידועות לו ולפרקליטים שטיפלו בתיק, שלטענתך מוכיחות בוודאות מוחלטת וברמה הדרושה בפלילים שהנהגת שדרסה את גל בק ז"ל עברה באור אדום שהאיר לפחות שתי שניות לפני שנכנסה לצומת. לפיכך אתה מבקש שנבדוק מדוע פרקליט המדינה התעלם מעובדות אלה.

3. בהתאם לסעיף 16(א)(6)(א) לחוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, התשע"ו - 2016 (להלן: "החוק"), לא תתברר תלונה הנוגעת להפעלת שיקול דעת משפטי. לעניין זה "שיקול דעת משפטי" - לרבות שיקול דעת בקבלת החלטות בנוגע לאופן ניהול הליכים והבנתם.

4. ההחלטה אם לסגור תיק חקירה, כמו גם ההחלטה אם יש תשתית ראייתית מספקת לצורך הרשעה בפלילים, הן החלטות המצויות בלב שיקול הדעת המשפטי של הפרקליטות, ולכן הנציבות מנועה מלבקרן.

5. בנסיבות אלה, אין לנו אלא לדחות את תלונתך (סוף ציטוט).

ולאור תשובה זו נשאלת השאלה: מה הועילו חכמים בתקנתם? לשם מה בכלל הוקמה הנציבות הזאת? מה בדיוק לא נמצא "בלב שיקול הדעת המשפטי של הפרקליטות"?

וההוכחה שהצגתי בפני אנשי הנציבות היא פשוטה וברורה לכל ילד. העד ש.א. העיד כי "לא ראה את התאונה, אך שמע את הבום לאחר שהרמזור "התחיל להתחלק לירוק". (כמובן שצריך להיות כתוב התחלף ולא התחלק). ברור שהרגע בו שמע ש.א. את הבום הוא הרגע שבו אירעה התאונה.

הרמזור של ש.א. התחלף לירוק ארבע שניות אחרי שהרמזור בכיוונה של הנהגת התחלף לאדום, וברור שהנהגת לא נסעה יותר משתי שניות בין הרגע שבו עברה את קו העצירה שלה לרגע שבו אירעה התאונה, כ-23 מטר אחרי קו העצירה שלה.

ואנשי הפרקליטות שסגרו בזמנו את התיק התעלמו מהעובדה הזאת, וגם שי ניצן התעלם ממנה, וכתב: "אין ראיות חד-משמעיות המוכיחות ברמה הדרושה בפלילים כי החשודה חצתה את הצומת באור אדום בכיוון נסיעתה".

האמנם?!