להודות לשרה שקד

בעיית שיווק

תעשיית הנשק האמריקנית עוקבת בדריכות אחרי חקיקה בבית הנבחרים בעניין משתיקי-הקול, שעשויה להקפיץ את הביקוש, כיוון שתוזיל את מחירם.

את החוק הציעו הצירים הרפובליקניים ג'ף דאנקן מקרוליינה הדרומית וג'ון קארטר מטקסס, בתמיכת 68 צירים. החוק שלהם מציע לבטל את המס בשיעור 200 דולר, המוטל על משתיקי-קול - בשם ההגנה על שמיעתם של בעלי כלי-הירי. חוק דומה לא הצליח לעבור בבית-הנבחרים לפני כשנתיים.

החברות לייצור משתיקי-קול מתרחבות בחודשים האחרונים בשיעור גדול כיוון שהביקוש למוצריהן גדל מאוד. במקביל, גם גדלה התחרות בענף. החברות צופות גידול בעסקיהן לכשיוסרו המגבלות על מכירת משתיקי-קול, ויקטן המס, המוטל עליהם. בינתיים הן מתכוננות להגדיל את קווי הייצור ולשיווק מואץ.

מתנגדי החקיקה סבורים, שתפריע לרשויות לאכוף חוק - טענה, שנדחית על-ידי מצדדי החקיקה. לקידום החוק נוצרה שדולה, שהסתייעה בבנו של הנשיא טראמפ - צייד פעיל, שביקר במפעל לייצור משתיקי-קול, ודיבר בעד התיקון השני לחוקה, שמתיר לאמריקנים להחזיק נשק.

אנשי תעשיית משתיקי-הקול סבורים, כי בעלי נשק אינם יודעים כרגע האם לקנות כעת משתיקי-קול, או להמתין עד שיוחלט מה עתיד החוק. עם זאת, סבורים בתעשיה, כי לכשתעבור בבית-הנבחרים, תחסל החקיקה את מרבית הייצור העצמי של משתיקי-קול, שטומן בחובו בעיות בטיחות.

הישג

איילת שקד, שרת המשפטים, הצליחה לכופף את ידה של מרים נאור, נשיאת בית המשפט העליון, ולמנות את מומלציה לבית המשפט העליון - הישג כביר בתנאים קשים למדי. כארבעים שנה אחרי המהפך, שהעלה את הליכוד לשלטון, כנראה, הצליח הימין לשנות משהו במערכת המשפט.

כמאמר האנגלים, מבחנו של הפודינג באכילתו. כלומר, נמתין לתגובת נאור וחבריה לשינוי, ונראה איך יתמודדו נאור ועמיתיה עם ההרכב החדש של בית המשפט. לא הייתי מתפעל מההישג אלמלא קראתי את דברי הנאצה ואת דברי הנהי של אנשי השמאל על החלטת הוועדה למינוי שופטים.

ד"ר יוסי בילין, שהיה שר משפטים, חושש לעתיד יוקרתו הבינלאומית של בית המשפט העליון. משום-מה, הירידה הדראסטית ביוקרת בית המשפט בעיני אזרחי ישראל אינה מטרידה אותו כלל.

בית המשפט העליון - כמו הקצונה הבכירה, כמו האקדמיה וכמו התקשורת - נותר מעוז של העלית הישנה ושל ערכיה, שעם ישראל אינו שותף להם. כיוון שבית המשפט נטל לעצמו את הרשות לבטל חוקים של הכנסת, הוא אוכף על המדינה את ערכיו - בניגוד לדעת הרוב, שהיא עיקרון חשוב בדמוקרטיה. לעניות דעתי, הוא לא מונה לשם כך, אלא כדי לפסוק בחילוקי דעות משפטיים. במשפטית קוראים לזה אולטרא וירָס - חריגה מסמכות. לו עשה זאת לבלר כלשהו בממשלה, הייתה זעקת השופטים עולה השמיימה.

לטובתה של המדינה, מזמן צריכים היו לשנות כיוון בהיגוי מערכת המשפט. יש להודות לשרה שקד, לקלסה ולשבחה על אומץ לבה. בעבר היו שמועות, שתפרו תיקים למי שנתפסו כמסכנים את מה ששופטי ישראל רואים כנחלתם הפרטית.

תעודת כבוד

בגיל 96 תעלה אָָגנס קֶלֶטי - המתעמלת האגדתית והמאמנת המדהימה - לבימה ביום העצמאות כדי לקבל את פרס ישראל לתרבות הגוף.
קלטי הגיעה ארצה בשנת 1957 כפליטה מהונגריה, אחרי שזכתה בארבע מדליות במשחקים האולימפיים בהלסינקי (1952) ובשש מדליות במשחקים האולימפיים במלבורן, ארבע שנים אחר כך.

עם פרוץ המרד ההונגרי, בשלהי המשחקים האולימפיים במלבורן, ביקשה מקלט מדיני באוסטרליה, וממנה עלתה ארצה, כדי להשתתף במכביה החמישית (1957). מונתה למאמנת נבחרת ישראל, והכשירה מאות מתעמלות ומאמנות.

משפחתה של קלטי נרצחה בשואה, והיא ניצלה תודות למסמכים מזויפים ולמאמציו של ראול ולנברג השוודי. אחרי מלחמת העולם זכתה באליפות הונגריה בהתעמלות, וכוכבה זרח בשמי ההתעמלות העולמית, עד שעלתה ארצה.

בשנת 1981 נבחרה להיכל התהילה של הספורט היהודי; עשר שנים, לאחר שהונגריה חדלה להיות מדינה קומוניסטית, נבחרה להיכל התהילה של הספורט ההונגרי; וכעשר שנים אחר כך נבחרה להיכל התהילה הבינלאומי של ההתעמלות.;

אם איני טועה, עוד לא היו כלה, או חתן, פרס ישראל בגילה המופלג. הפרס לאגנס קלטי הוא תעודת כבוד למדינה ולספורט הישראלי, שידעו להוקיר את תרומתה האדירה להתעמלות הישראלית.

פתיחה, או בדיחה

"מלבד שילוב נשים בחיל השריון, בצבא בוחנים אפשרות לשלב נשים בתפקיד מפעילות צמ"ה (ציוד מכני הנדסי), לוחמות בתחומים חדשים בחיל התותחנים, לוחמות ביחידת החילוץ 669, ולוחמות בספינות המגן החדשות של חיל-הים. בצבא מבטיחים שהחלטה תתקבל בתוך חודשים ספורים, אך כבר כעת אפשר לומר שהכיוון הוא לפתוח תפקידים אלה לנשים" - כתבה לילך שובל בכתבה בישראל היום, שנועדה לפאר את המדיניות החדשה, שנוקט צבאנו.

כדי להוכיח את התאמת הנשים להיות לוחמות, ראיינה שובל את סרן ליאור רובך, מ"פית בגדוד המעורב קרקל, שחלקה עם הקוראים כמה מהבחנותיה המעמיקות, שמהן עולה, שלמ"פית אין מושג מה זה צבא ומה ייעודו. כיוון שאני מניח, שהראיון עבר אישור של דובר צה"ל ושל ראש אכ"א - ארשה לעצמי להניח, שזו עמדת הצבא, לאסוננו.
למרות הרצון לשרת כלוחמות - כותבת שובל - "השמועה הרווחת בצבא היא שלא-מעט לוחמות שמסיימות שנתיים של שירות בתפקידי לחימה, מנסות למצוא כל דרך אפשרית כדי "לפסול מקצוע" ולהשתחרר מהמחויבות [לשרת 32 חודש, כמו בנים - אב"ץ]. קצין בכיר בזרוע היבשה הודה בשבוע שעבר כי אכן קיימת בעיה חמורה בגדוד קרקל, כאשר בנות המגיעות לשנת השירות השלישית שלהן מוצאות דרך לצאת ממסלול הלחימה.

"'המספרים לא תומכים בזה', אומר מנגד בכיר באכ"א. 'הטרידה אותי האמירה שיש נשר גבוה של לוחמות בשנה השלישית, אבל מבדיקה ראשונית, שיעורי הנשר הם חד-ספרתיים, ורוב הנשר של נשים בלחימה הוא דווקא בשנה הראשונה לשירות'".

הכתבה חושפת בעיה ניכרת במיון נשים לתפקידי לוחמות. למרות ההשקעה העצומה של הצבא בשילוב נשים בלחימה, הלוחמות עדיין חלק קטן מסך המתגייסות לצבא.

"'האופן שבו אנחנו ממיינים היום נשים לצבא הוא לא מספיק טוב'", מודה בכיר באכ"א. 'אנחנו לא מראיינים בנות לפני הגיוס, הראיון לא מהווה שיקול בשיבוץ הנשים, וזו נקודה חסרה. לכן, ב-1 בספטמבר נתחיל לראיין נשים בלשכות הגיוס. הראיון יבחן את המוטיבציה של הנשים והמניעים לשירות, ויזהה קשיים. הראיון לנשים ולגברים יהיה זהה'".

כלומר, עד כה שובצו נשים להכשרה כלוחמות מבלי שנבדקו כישוריהן.
לפי סרן רובך, "אני לא באמת יודעת מה דורש תפקיד הטען בטנק מבחינת המשקל" אבל כקצינה, היא יודעת ובטוחה בעמדותיה. "כמו שיש לי היום מא"גיסטיות, יש נשים שיוכלו להיות טענות. לא בטוח שכולן תוכלנה. אבל גם בקרב גברים, מתוך צוות של ארבעה רק אחד נבחר להיות טען".

והיא הוסיפה, "לוחם זה לא רק רגליים וידיים, צריך הרבה אינטליגנציה, לדעת לקבל החלטות, להעריך סיטואציות. ואת התכונות האלה יש להרבה נשים. אני רואה לוחמות שלי שעושות את העבודה טוב מלוחמים".

עם זאת, לדבריה, "אני חושבת שלא יכול להיות צוות טנק של נשים בלבד. מעולם לא שירתי ביחידה שהיא על טוהרת הנשים. שירתי רק ביחידה מעורבת, ואני מאמינה בשילוב של נשים וגברים. אני מאמינה בקרקל כגדוד מעורב. אני לא חושבת שהיינו מצליחים להגיע להישגים ולהצלחות המבצעיות אם היינו גדוד של נשים בלבד. גבר מביא עמו גם המון חסרונות, אישה מביאה גם הרבה יתרונות. השילוב הוא המנצח".

תחי התעמולה!

לסרן יש תובנות חשובות, שהיא חולקת אותן עם הכתבת ועמנו: "גבר מביא אתו הרבה אגרסיביות, חדות בתגובה. כשאני רצה ליד בנים או סוחבת אתם משקלים - זה מביא אותי למיצוי טוב יותר. מנגד, השירות עם נשים מוציא מהגברים יותר נשיות; האגו והעצבים יורדים, השיח הופך למקצועי יותר, אינטליגנטי יותר, רמת האנושיות גבוהה יותר. גבר שהתגייס לקרקל יהיה אזרח טוב יותר, אבא טוב יותר; הוא מצליח להכיל סיטואציות בצורה טובה יותר".
קשקוש כל כך רם כבר לא קראתי הרבה זמן.

וראוי להזכיר שוב: מחקרים - גם של חיל הרפואה הישראלי - גילו כי לוחמות מועדות לפגיעות גופניות בשיעור גבוה יותר מאשר לוחמים, עקב העומס על גופן. יתר על כן, מסוכן להעמיס על אדם משא הגדול ממחצית משקלו. כיוון שעקרונית נשים קטנות מגברים, ושרירהן מפותחים פחות - יש תפקידים קרביים - וביניהם צוות טנק - שלא ברור האם נשים מתאימות לבצעם.

אבל בריצה המטורפת של צבאנו לקראת שוויון בכל מחיר, כדי למצוא חן בעיני פוליטיקאים, מוכנים ראשי הצבא להקריב את בריאות הלוחמות ואת איכותו של צבאנו. כפי שכותב לי י', ידידי: "צה"ל יינצל כאשר יצטרך להילחם באמת. הקצונה שלנו לא שווה כלום, ולכן היא מילאה את צה"ל ב-30 אחוזים קצינות, שדחפו חיילות להתחפש ללוחמות. הכתבה מלאה טיעונים מטופשים, ואין בה אף הוכחה שהיעילות והקטלניות של צה"ל השתפרה. נהפוך הוא. כולנו יודעים שצבא היבשה משובש לחלוטין, וגם זרועות אחרות משובשות קשה מעודף נשים מיותרות. למערכת הפוליטית אין רצון לתקן את הקלקול.

"כרגיל, מלחמה טובה מנפה את הקצונה ואת הצבא מפחדנים ומקרייריסטים, ומאפשרת לאנשים טובים לפעול. צר לי שזה נכון עוד מימי התנ"ך".