לאם, למה וככה

הדרך בה נבחרה השבוע (26.3.17) קארי לאם להנהיג את הונג-קונג לא הייתה דמוקרטית, מה שלא מפחית מחשיבותו של האירוע - כותב וילפרד צ'אן באתר השבועון פורבס. 20 שנה לאחר שבריטניה החזירה את העיר לסין, לאם היא האישה הראשונה שתהיה "המנהלת הראשית" שלה - התואר הרשמי בו זכתה.

על-פי ההסכם משנת 1997, הונג-קונג על 7.3 מיליון תושביה היא "אזור מינהלי מיוחד" בסין: כפופה לשלטון המרכזי בבייג'ינג, אך נהנית ממידה רבה של אוטונומיה עם ממשלה משלה, מטבע, מערכת משפטית וגבולות. ההסדר הזה נועד לשמר את כוחה הכלכלי של הונג-קונג, אך בפועל - מסביר צ'אן - הוא יוצר עימותים רבים.

עימות מרכזי, הנמשך מזה עשור, הוא כיצד תבחר הונג-קונג את העומד בראשה. כיום הבחירה נתונה בידי 1,200 איש בלבד - אנשי עסקים מקומיים ונאמניה של בייג'ינג, כך שהשליטה בפועל בהליך נמצאת בידי סין. לאם הייתה סגניתו של המנהל הראשי היוצא, ס"י לונג הנאמן לסין. אולם לא זו השיטה שהובטחה לתושבי הונג-קונג, שכן החוקה מדברת על בחירות כלליות - אך שנים של מו"מ לא הצליחו להביא לשיטה שכולם יסכימו עליה.

הקואליציה הפרו-דמוקרטית של הונג-קונג, שלדברי צ'אן נהנית מתמיכה ציבורית עצומה, דרשה בחירות חופשיות בה כל אחד יוכל לבחור ולהיבחר. באופן טבעי, סין ובעלי בריתה בממסד המקומי מתנגדים. לפני שלוש שנים הגישה סין את הצעתה האחרונה: כולם יוכלו לבחור - בתנאי שהיא תאשר מראש את המועמדים. התושבים הגיבו בזעם ויצאו לרחובות בשלושת החודשים האחרונים של 2014 אך לבסוף המשטרה פיזרה אותם, כאשר הן לונג והן לאם מסרבים לוותר על קוצו של יו"ד.

לאחר כשלונה של מחאה זו, ממשיך צ'אן, גברו קולותיהם של הדורשים להתנתק לחלוטין מסין. כמה מהם אף הצליחו להיבחר אשתקד לפרלמנט המקומי - אך ממשל לונג סילק אותם באמצעים משפטיים, לאחר שהוסיפו להצהרות האמונים שלהם ניסוחים בעד עצמאות הונג-קונג. לונג עצמו שילם את המחיר בדמות שיעורי תמיכה שצנחו לשפל ולכן העדיף שלא להתמודד על קדנציה נוספת, תוך שהוא תומך בעברת השלטון לסגניתו הנאמנה.

מול לאם התמודד ג'ון צאנג, שר האוצר לשעבר שנהנה מפופולריות רבה. גם הוא היה מועמד פרו-ממסדי, אך נתפס כמתון המבקש לאזן בין האינטרסים של סין לבין השאיפות של תושבי הונג-קונג. לדברי צ'אן, לאם לא הייתה מועמדת שוות כוחות לצאנג, משום שנתפסה - ובצדק - כהמשך ישיר של ממשלו הבלתי-פופולרי של לונג. אבל התמיכה הסינית הבטיחה את נצחונה. צ'אן צופה, שתחת שלטונה יימשך הקו הנוכחי: לא לתת מרחב. קרוב לוודאי שלעיר צפויים עימותים מרים נוספים - ולתושביה ימשיך להיות מעט מאוד מה לומר לגבי עתידם.