הפצחנים (האקרים) שפרצו בסוף השבוע שעבר למערכת המחשב של
עמנואל מקרון, ושפעלו מן הסתם בשליחות רוסיה, קיוו להשפיע ברגע האחרון של מערכת הבחירות לנשיאות צרפת - בדומה למה שנעשה בארה"ב. זה לא הצליח. ליתר דיוק: זה נכשל בענק. בעוד הסקרים נתנו למקרון 60%, הוא קיבל בפועל 66%. ניו-יורק טיימס הסביר למחרת הבחירות מדוע.
ראשית, הפצחנים חשבו שיוכלו להפיל פצצה של הרגע האחרון - אבל לא הביאו בחשבון את החוק הצרפתי, האוסר על סיקור תקשורתי ושידורי תעמולה ב-44 השעות המסתיימות עם סגירת הקלפיות. חוק מיושן, שלכאורה אינו מתאים למציאות של המאה ה-21 - אבל במקרה הזה הוא הוכיח את תוקפו. משרד הפנים הזהיר שכל פרסום של מסמכים מודלפים יהווה עבירה פלילית, והתקשורת הצרפתית לא נגעה בחומר.
שנית, ההיקף ממילא היה עצום. דובר על אלפי מסמכים במשקל של 8 ג'יהבייט - כמות המצריכה שעות של עבודה רק כדי למצוא, אם בכלל, משהו מעניין. שלא לדבר על הזמן הדרוש כדי לוודא שהכל אותנטי ושלא נשתלו מסמכים מזויפים בתוך החומר המקורי - כפי שטען מטהו של מקרון.
שלישית, בצרפת אין צהובונים - לא מודפסים ולא משודרים ואפילו לא אינטרנטיים. ודאי, יש פרסומים מכל הסוגים - אך איש אינו מתייחס אליהם ברצינות. "אין לנו פוקס ניוז", אומר יוהן הופנגל, עורך היומון ליברסיון. "אין גוף משדר עם קהל צופים רחב ודמויות משמעותיות שינסו להשתמש בחומר הזה לקידום האג'נדה שלהם".
המעניין הוא, שגם אחרי סיום ה"האפלה" - ביום ראשון בערב - התקשורת הצרפתית כמעט לא עסקה בהדלפת המסמכים. הדיווחים עליה הסתכמו בעיקר בידיעות קצרות על כך שהרשויות פתחו בחקירה. אולי זה משום שההדלפה נתפסה כאירוע שעבר זמנו, אולי משום שהם היו עסוקים בחדשות החשובות באמת: נצחונו של מקרון על מארין לה-פן. עד כה, מוסיף ניו-יורק טיימס, לא נראה שבין המסמכים המודלפים יש משהו רציני נגד מקרון.
עם זאת, יש המדגישים את החששות לעתיד. סלין פיגאל, עורכת בתחנת הטלוויזיה הפרטית BFM-TV, אמרה לעיתון האמריקני: "החדשות הטובות הן שנכשל הניסיון לערער את היציבות. זה לא היה מספיק חזק. אבל מה היה קורה אם הם כן היו?". לדעתה, הפריצה מהווה סיבה לשקול מחדש את חוק ה"האפלה", המעניק יתרון לכל בעל חשבון טוויטר על פני הגופים העיתונאיים המקצועיים.
הקמפיין של לה-פן ניסה לצבור נקודות מן ההדלפה. אנשיה פיזרו עוד קודם לכן - ללא כל הוכחה - רמזים לפיהם יש למקרון חשבון בנק במקלט מס. אבל לא היה לאנשיה די זמן לנצל את המסמכים הגנובים, ודקות אחדות לפני תחילת ה"האפלה" הם יכלו לומר רק זאת: "האם ההדלפה לגבי מקרון תלמד אותנו דברים שהעיתונות החוקרת הרגה בכוונה? זה מזעזע, הספינה השוקעת הזאת של הדמוקרטיה". מי שהרטוריקה מזכירה לו את
דונלד טראמפ - אינו טועה.
אבל המסר בא מאוחר מדי, אומר ניו-יורק טיימס, ונתפש כמעשה של יאוש. לחזית הלאומית של לה-פן אין מקבילה לביל אוריילי, השדר האוהד לטראמפ שפוטר לאחרונה מרשת פוקס בשל סדרה של הטרדות מיניות. גם כותבים ימניים אינם תומכים במפלגה הקיצונית - עוד סיבה לכך שהיא לא הצליחה להרוויח מהדלפת המסמכים.
