מלך ושטן <br>

בעולם הצללים התפרסמה הצהרתו המבעבעת של אשמדאי. הוא שואף לסלק את המלך שלמה ולשבת על כסאו. כי הוא, לא שלמה, החכם באדם. עד כדי כך בערה שנאתו להשחית. אגו זה דבר נורא ובגיהינום הוא ממש שורף. שם דווקא נשמו הבריות זפת לחה לרווחה. שידליק את כיסא המלוכה, את כל העולם ויעזוב אותנו במנוחה, הם נאנחו. חכמי התלמוד החלו לנקוט בצעדי נגד זהירים. בכל לילה, לפני השינה, היו המשרתים מפזרים קמח במסדרונות הארמון. היה זה נשק שובר שוויון במלחמתם נגד השטן. היו לו רגלים של תרנגול והסימנים נותרו ברורים על הרצפה. לבסוף עלה חשד שהמלך שלמה - הוא השטן, עוד טריק של השטן. ממתי שטן תאב לזכות בשלטונו של אדם בר-חלוף? ולחלופין - ממתי בן חלוף מטפח 1,000 נשים בארמונו?
האגדה היהודית של חכמי התלמוד מספרת ששלמה, החכם באדם, נבעט בגסות מארמונו והשטן לבש את דמותו וישב למלוך במקומו. ראשית, הוא חיפש בנרות שתי זונות כדי לחזור על 'משפט הילד' והפעם לגזור אותו. אבל בירושלים לא נמצאו זונות כי הייתה עיר-קודש. איש אינו יודע, גם לא הכתובים, אם אשמדאי מלך עלינו שנה אחת או שלושים שנה. יודעי דבר מספרים שהשטן החזיר את שלמה למיטתו יום לפני מותו, ונכתב: הִנֵּה, מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים, סָבִיב לָהּ: מִגִּבֹּרֵי, יִשְׂרָאֵל. כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב, מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה; אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ, מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת" [שיר השירים ג ז-ח]. את הקמח חדלו לפזר בארמון אבל רחבעם, בנו של שלמה, התחיל גם הוא להתנהג בזרות והפסיד את ממלכתו. זה לא אומר שאת השטן אישית היהודים כבר הצליחו לקבור.

שלמה המלך החכם באדם הרבה להתפאר בכישרונו לשוחח עם חיות וציפורים. היה לו ידע עדכני, מקיף ואוטנטי על היקום. הוא נתן לו פורקן. איש מעורר התפעלות. לא פלא שהשטן נשבה בקסמו ונשבע להחליפו בכל מחיר. אלף נשים בהיכל - בטוח שזה רעיון לא אנושי. היה לשלמה המלך שר אהוב, עושה דבריו באמונה, והאיש ביקש גם הוא לשוחח עם ציפורי נפש וחיות אחרות. אנא, אדוני המלך, למד אותי לדבר בשפת החיות, היה מתחנן לפני המלך. המלך היה עונה - זה לא בשבילך, זה עלול להזיק לאדם. המלך החכם הציע למשרתו: למה שלא תגיד שגם אתה, כמו המלך, מדבר בשפת חיות? אני לא אכחיש. כלומר, עדין לא נמצא פה איש שיוכל להוכיח שאינך מדבר... הסיפור התלמודי הזה הזכיר לי את אבי שנה לפני הבר-מצווה. התעקשתי אז לקבל מהורי אופניים כמתנה ראויה. זה היה המינימום המתקבל על הדעת בשכונה שלנו. אבי ביטל את תחנוני בתנועת כתף. גם ככה אתה מתרוצץ יותר מדי ברחוב... ואז, כשהתאספה כל המשפחה הטחתי בהם: הנה, עודד, האידיוט הזה ששורף חתולים, מקבל אופניים כמתנה לפסח, דמי חנוכה. אפילו לא בר-מצווה! השתררה דממה ואבא שלי צמצם את עיניו לרווחה והתבונן בקהל המשפחתי: איך אתה יודע? אני יודע, צרחתי - כולם יודעים! הוא מספר לכל העולם... אז מה הבעיה? אמר אבא ועיניו המצומצמות עדין מאיימות, צא החוצה ותספר גם אתה... כלומר, נכון ששלמה היה מלך, היה החכם באדם - זה אומר שהוא באמת ידע על בוריה את שפת החיות? האם מישהו, בעל-ידע אקדמי, בדק את הרמה שלו, את המבטא, את הדקדוק הגרוני של האריה?

לאחר שנים של הטרדה ניאות החכם-באדם ללמד את משרתו הנאמן שפת חיות וציפורים. חלפה שנה של לימוד והאיש יצא לפוש בשדה. על עץ רענן מאחוריו ניצבו שני עורבים ושוחחו ביניהם. אמר הזכר לנקבתו: תראי את האידיוט הזה, יושב לפוש ולא יודע שבעוד שעה קלה תנשב רוח זלעפות ויומטר מטר ברד כבד והוא יחלה בשפעת ויעדר ממסיבת הסיום של מלכת שבא, כי הוא נח. האיש קם ממקומו ורץ הביתה כל עוד נפשו בו. הוא לא חלה, העורב טעה. כעבור שנה יצא השר לפוש בשדה והזדמן לעץ עם צמד העורבים המוכר. הקשיב המשרת הנאמן לשיחתם. אמרה הנקבה לזכרה, הנה האידיוט שלך. הוא שוב נופש ולא יודע שבראש חודש הבא תשתולל שריפה נוראה בירושלים וגם השדות שלו יבערו, החיטה כולה תלך פייפען... האיש רץ מיד למשרדו בארמון, הזעיק אליו את כל כרישי הנדל"ן ומתווכי המזון (ולהפך), תנובה, אסם, שופרסל, חצי חינם ורמי לוי שבדיוק מקים קניון חדש ליד בית המקדש - ומכר הכל על הנייר. כך ניצל.

חלפה עוד שנה והשר האהוב יצא לפוש בשדה. על העץ המתינו שני עורבים מהורהרים. הנה האידיוט בא ולא יודע שהוא הולך, התעצב העורב אל ליבו. העורבת הסתקרנה וגרגרה בגרונה. שר פורח, יושב לנוח בשעה שביתו בוער ומשפחתו עולה באש... קם האיש ממקומו ורץ לעבר ירושלים. מרחוק ראה את ארובת העשן עולה לשמים ואת הפרמדיקים מלקטים שעוני יד, שרשרות זהב וטבעות. עתה נוצח...

שיירת המלך שלמה עצרה לפני הבית השרוף למחצה והמלך נכנס פנימה לנחם את השר האהוב האבל על מות בני משפחתו. סימן המלך למשרתיו והקהל הרב פינה את האתר. נותרו המלך החכם באדם ומשרתו הנאמן. פתח המלך ואמר, כבר אז אמרתי לך, שפת חיות וציפורים - לא בשבילך. התעקשת והתמדת כמו בכל מעשיך הטובים, נאנח המלך. מה חשבת לעצמך? קבלת אות משמים שתחלה בשפעת - וניתרת מעליו. ואז הסימן שניתן לך החמיר - שוב, לא נכנעת לגזרה שהוטלה עליך, דילגת מעל המשוכה. הגזרה החמירה והלכה. הכל יכול היה להסתיים בשפעת לשבוע - אבל ליבך גבה וגבה...

בדיוק נכנסתי לחדר אחרי שאבא שלי שלח אותי לרחוב לספר לכל העולם שגם אני מקבל אופניים כמתנת בר-מצווה. על הרצפה נחו כותרות העיתונים והטלוויזיה בצד נדלקה כמו מעצמה לבעבע חדשות נשטפות. אמרתי בגבורתי, עכשיו אתם מדברים על פישמן? לא, נאנח צל צלו של החכם באדם - אנחנו עדין בתקופה של נוחי, בדיוק מוציאים אותו שוב לפוש. מישהו ברשת החברתית שאל, מדוע מכונה פישמן מלך השאול? התשובה התלקחה בשדה קוצים: כי הוא לוקח הכל בהשאלה...