האחים נגה, עודד ואיתן בן-דוד הם לא רק שלושת הבעלים המובילים של "ניות קוממיות", שרכשה מהפטריארך היווני – כפי שנחשף השבוע – כ-500 דונם בירושלים. יחד עם יורשי אחיהם, רם המנוח, ועם שותף חלקי, בעלי אימפריית נדל"ן, מרכזים מסחריים, נדל"ן בתל אביב ובירושלים קידוחי נפט, ומה לא. המגרשים בירושלים הם חלק קטן יחסית ממערך הנכסים של משפחה פרטית, שאינה רוצה בפרסום ושומרת על צניעות ודיסקרטיות. News1 חושף עתה לפחות חלק מהעסקים ומהפעילות.

הכל התחיל לפני כ-120 שנה, כאשר יעקב דוידוף עלה לארץ מבוכרה, כיום מחוז באוזבקיסטן, עם משפחתו, וככל הנראה גם עם כסף. כאן נשא לאישה את בת שבע מוסאיוף, בה למשפחה ירושלמית עתירת נכסים מפורסמת, בעלת חנויות תכשיטים ויהלומים בארץ ובחו"ל. כמו שאומרים, כסף הולך לכסף.

אחד הבנים, יששכר, הוא המעניין אותנו. הוא נשא לאישה את שפרה. לזוג נולדו ארבעה בנים ובת – נגה, עודד, איתן, רם, חדוה. ארבעת האחים החלו לקחת את העניינים לידיהם, השקיעו, עשו עסקות ורכשו נכסים שערכם הלך וגדל. האחות, כיום אליאס, אינה מעורבת בעסקים. הם עשו שינוי קל בשם המשפחה, בן-דוד במקום דוידוף.

נגה הוא האח הבכור, כיום בן 80. כשנפטרו ההורים, מונה נגה על דעת כולם למנהל העיזבון, ודאג לחלק את הרכוש בצורה צודקת בין כולם.

הנדל"ן של רם ואחיו

במשך שנים עבדו ארבעת האחים במשותף, בעסקים שחלקם יפורטו בהמשך. לפני כ-30 שנה החליט האח הצעיר, רם, ללכת לדרך משלו ולהתרכז בנדל"ן. למרות זאת, אפשר לדבר על המשפחה כישות אחת, עם שלוחות.

לפני שש שנים הפכו ארבעת האחים לשלושה. האח הצעיר רם ("רמי" בפי כולם), מת ממחלה ממארת. מצד שני, כמה מבני הדור השני נכנסו ונכנסים לעסקים. אחד מהם הוא עו"ד נועם בן-דוד, בנו של עודד, המייצג את "ניות קוממיות"; הוא ניסה, ללא הצלחה, להבטיח ששמות המשקיעים מאחורי "ניות קוממיות", לא יחשפו מה יש להם חוץ מ-500 הדונם? עיקר עסקי הנדל"ן של המשפחה היו בבעלות
50:50 של רם בן-דוד ואיש העסקים צבי סנד. לאחר פטירתו של רם, עברו ה-50% שלו לבעלות שמונת הילדים. בפועל, מי שמנהל את העסקים מטעם המשפחה הוא הבן הבכור אריאל.

קניון הראל במבשרת ציון הוא נכס מרכזי. יורשי רם בן-דוד, עם סנד, הם בעלי 60%. חברת מליסרון היא בעלת 40%. נחתם אומנם הסכם למכירת חלקם של בן דוד-סנד לחברת אקסיום, אך ההסכם לא יצא לפועל לפי שעה, ובן דוד-סנד ממשיכים לגבות ולקבל את חלקם בדמי השכירות.

נכס מרכזי אחר הוא חלק מקניון ברחוב שמגר 16, בכניסה לירושלים. המרכול מושכר לחברת "אושר עד" החרדית. בן-דוד וסנד הם בעלי עשרות חנויות ושטחים נלווים.

יש גם בנייני במשרדים ועסקים, מושכרים, בירושלים. הבניין ברחוב בן טבאי 2, שבו ישבה בעבר הנהלת משרד הבריאות – נמכר. "בית הדוידקה" נמצא בבעלות המשפחה, ולא בבעלות יורשי-רם-סנד. יש גם דירות להשכרה במקומות שונים.

בבעלות יורשי רם וסנד גם בניין בן 35 דירות ברחוב בן יהודה פינת בוגרשוב בתל אביב.

קידוחי נפט בראש העין

הנדל"ן הוא מרכיב חשוב, אבל לא יחיד, בעסקי המשפחה. משפחת בן-דוד הייתה שנים רבות בעלת "זהב ירושלים", מפעל ליצור תכשיטי זהב, ברחוב בית הדפוס 7, גבעת שאול, ירושלים. בסמוך למפעל נמצאה חנות למכירת מוצריו. המפעל נסגר.

בתחום הנפט, יזם האח הבכור, נגה, יחד עם טוביה לוסקין ועו"ד שמואל בקר, את הקמת חברת "גבעות עולם" ב-1993. היא קיבלה זיכיון לקדוח נפט בראש העין. איך הגיע עו"ד בקר למיזם? בנו נשוי לאחת הבנות של נגה.

האם החברה הצליחה?

מקור מקורב: "החברה הצליחה יפה. מצאו כמויות ניכרות של נפט, ולהערכתי מכרו אתו במאות מיליוני דולרים".

בתחום קרוב, ניצול אנרגיית השמש, חתמה משפחת בן-דוד ב-2009 על חוזה עם חברת "שחר אנרגיה", שלפיו תשכיר לה את גגות הבניינים שבבעלותה בירושלים. שחר אנרגיה התקינה על הבתים מתקנים לקליטת שמש, והצדדים התחלקו ברווחים. מקור מקורב למשפחה אומר, כי נחתמו חוזים דומים נוספים.

עסקים – מ-11 בבוקר, אחרי הלימוד

רוב עסקי הנדל"ן פותחו על-ידי רם המנוח. יחד עם צבי סנד. רם בן-דוד, שנפטר לפני שש שנים כמעט בדיוק, היה אדם מיוחד במינו. איש עסקים, שהקדיש הרבה מזמנו ומהונו ללימוד תורה, לצדקה ולסיוע למפעלי התיישבות. בבוקר התפלל ולמד, ובשעה 11 החל את יומו העסקי. הוא קבע לעצמו כלל – לתת לצדקה 20% מרווחיו, בעוד שההלכה מחייבת לתת רק 10%. ביתו היה פתוח לכל דבר שבצדקה ובתורה. אומרים שלא היה אדם שנכנס לביתו וביקש תרומה, שיצא בידיים ריקות. מעטים יודעים, שבצעירותו הוסמך רם לרבנות. הרבה יודעים, שמדי יום היה לומד את "הדף היומי". הוא היה מחסידיו של הרב הראשי לישראל מרדכי אליהו המנוח. רב אחר, שבתי סבתו, הוא אחד ממחותניו.

"מן הצד", היה רם בן-דוד פעיל בטיפול הקדשות הבוכריות, שהרי הוא נצר למשפחה, וסבו יעקב היה ממייסדי שכונת הבוכרים בירושלים.

"כי את הבכור יכיר"

בצוואתו, דאג כמובן לאלמנה עדינה. 80% מהרכוש והנכסים האחרים חולקו כך: 80% לששת הבנים ושתי הבנות (10% לכל אחד) 20% הנותרים לצדקה, בפטירתו כמו בחייו.

כאן נוצרה לכאורה בעיה, כי הרי התורה אומרת "כי את הבכור יכיר לתת לו פי שניים". כלומר, כפליים יותר מכל אח או אחות אחרים. מה עושים? המוח העסקי של רם בן-דוד המציא פתרון, האופייני לאיש: הוא לא הוריש את הכל-הכל. עיקר רכושו אומנם הועבר בשווה לילדיו (בכללים שקבעה ההלכה). אבל כדי לקיים את המצווה של העדפת הבכור השאיר סכום מסוים בחשבון הבנק, סכום זה חולק לאחר פטירתו לתשעה חלקים, והבן הבכור אריאל קיבל שני חלקים.

בן-דוד היה מתומכי ההתיישבות ביהודה ובשומרון, עם דגש על בית אל והמוסדות החינוכיים שלה. אפשר לראות את רכישת הקרקעות בירושלים, והעברתן מבעלות של נוכרים לבעלות יהודית, כהמשך מפעלי גאולת הקרקע של המשפחה.