רצח דני כץ: גרסת השופטים

טעויות של שופטים ניתן להוכיח בשתי דרכים. האחת, להצביע על קביעה חסרת כל היגיון המופיעה בפסק הדין שהם כתבו, והשנייה, להצביע על ראיה שלא ניצבה לעיני השופטים, או שממנה הם התעלמו לחלוטין.

דוגמה לדרך הראשונה: אין ספק בכך ש-99.9999% מבעלי ההיגיון מבינים שפשוט לא יכול להיות ששמואל דכנר נתן חצי מיליון שקל במתנה ליוסי אולמרט, שאותו הוא בכלל לא הכיר, מבלי שאחיו של יוסי, אהוד אולמרט, שאותו דכנר הכיר גם הכיר, ושיחד גם שיחד, ביקש ממנו לתת את החצי מיליון לאחיו.

ואילו השופטים שזיכו את אולמרט בהולילנד קבעו שזו אפשרות סבירה.

דוגמה לדרך השנייה: בהחלט ייתכן שבסופו של דבר יזוכה רומן זדורוב מהרצח של תאיר ראדה בגלל הטענה שעל אחת מהעקבות שאינן(!) שלו, ושנמצאו בתא השרותים שבו היא נרצחה, נזל דם לאחר שנטבעה, בתוספת הטענה שעובדה זו מוכיחה שהטביעה הוטבעה סמוך מאוד לשעת הרצח, ולא(!) על-ידי האנשים שמצאו את גופתה.

ואילו בפסקי הדין שהרשיעו את זדורוב אין כל התייחסות לטענות אלה, למרות שהן הועלו על-ידי סגן ניצב (בדימוס) אלכס פלג במהלך המשפט.

אלא שבתוכנית תיק בחקירה על רצח דני כץ לא הייתה כל התייחסות לפסק הדין, לא הועלתה בה כל טענה מהסוג הראשון, ורק טענה אחת מהסוג השני, והיא שהנאשמים שהורשעו נבדקו לא מזמן במכונת אמת שאישרה שהם אינם הרוצחים. ברור שתוצאות בדיקות אלה, שבוצעו רק לאחרונה, ושממילא אינן ראיות קבילות, לא ניצבו לפני השופטים.

נפל בפח

ומצד שני, האנשים שמאחורי התוכנית התעלמו לחלוטין ממרבית הראיות שניצבו לפני השופטים, וששכנעו אותם מעבר לכל ספק סביר שהחמישה שהורשעו הם הרוצחים. הצופים הובלו מבלי דעת למסקנה שהנאשמים הורשעו רק בגלל שאמרו "אני רצחתי", אחרי שעונו באורח מבהיל בידי חוקרי המשטרה, שטמנו פח לשופטים. ואילו העובדות המוצגות בפסק הדין במשפט החוזר מצביעות על האפשרות שמי שנפל בפח אלה הצופים התמימים, שהאמינו שהתמונה המוצגת בפניהם היא התמונה האמתית.

כמובן שיקצר המצע מלסקור את הדברים שכתבו השופטים ב-386 העמודים של פסק דין זה, ולכן יוזכרו להלן רק מספר עובדות מרכזיות.

ראשית יש להתייחס לעובדה שליד פתח המערה שבה נמצאה גופתו של דני כץ שפך הנאשם סמיר ג'נאמה את הזבל של משפחתו. יש לתהות על הסיכוי שפשוט במקרה שפך ג'נאמה את הזבל ליד המערה המצויה במקום המרוחק ממקום מגוריו, מקום שבו בחור המתגורר במושב יעד הסמוך העיד שמעולם לא שפכו בו זבל קודם, ושכמה עשרות מטרים ממנו ניצבה מכולה לאיסוף זבל.

בפסק הדין מתוארת עדותו של סמיר ג'נאמה במשפט החוזר: "סמיר מסכים כי הבחין במקום ב"צפרדע" (מכולה) שנועדה לשפיכת זבל, אלא שהוא לא שפך בתוכה כי אם לידה. לשאלה מדוע לא זרק בתוך המכולה הוא משיב "המשפחה שלי זרקו. למה, אני זרקתי?" (עמ' 3624). (מספרי העמודים מתייחסים לפרוטוקול הדיונים במשפט החוזר).

ומוסיפים השופטים וכותבים: "סמיר לא היסס לומר כי העד ... אשר העיד כי לא היה כל זבל בפתח המערה, הוא שקרן (העד נמצא כנראה בחברה טובה, שהרי כמעט כל הנפשות הפועלות בתיק זה, לרבות עדי ההגנה זכו לתואר זה).

עד מדינה

ועתה לשני ציטוטים המתייחסים לנאשם פתחי ג'נאמה, שהוא בן דודו של סמיר ג'נאמה:

1. "בתאריך 12.3.84 ביקש מהמפקח גאנם גאנם (עת/38) להיות עד מדינה ואמר שהוא חושד בקוזלי ובעאטף (נאשמים 1 ו-5)".

האם מישהו מהצופים בתוכנית העלה בדעתו שפתחי ג'נאמה ביקש להיות עד מדינה?

2. "ביום 28.3.84, במסגרת השלמת החקירה על-פי בקשת הפרקליטות, יצא פתחי להצביע על מקום זריקת הגופה באזור האוניברסיטה (ת/311, ת/312). הוא הוביל את החוקרים לצומת עפר פנימית בקרבת ערימות זבל וחלקי מכוניות, שם, לדבריו, נשאו עלי וסמיר את הגופה אל בין השיחים. באופן מפתיע, הסתבר כי פתחי הצביע על מקום המרוחק כ-100 מטר, מן המקום עליו הצביע, קודם לכן, עלי. זהו הפרש לא משמעותי, בהתחשב בטופוגרפיה של האזור ובהתחשב בכך שהעברת הגופה ולקיחתה משם נעשו בחשכה.

הואיל ופתחי טען כי הוא הצביע על "מקום סתם" (עמ' 1353), והחוקרים לא(!) אמרו לו ולא(!) הראו לו היכן להצביע (עמ' 1334) - וגם עלי אמר "שסתם" לקח אותם למקום שהוא תכנן בראש שלו (עמ' 1579 - ואפילו על שאלה מדריכה של הסנגור, אם החוקרים רמזו לו על המקום הוא משיב בשלילה) - הרי שההתאמה המאוד קרובה בהצבעה היא יותר מצירוף מקרים.

מה הסיכוי ששני אנשים יצביעו "סתם" על שני מקומות המרוחקים כמאה מטר זה מזה, כשכל אזור חיפה פתוח בפניהם?

שש בערב

פסק הדין מאפשר גם השוואה בין הגרסאות הראשונות שמסרו כשבוע אחרי הרצח שלושת הנאשמים שהופיעו בתוכנית, לבין הגרסאות שאותן הציגו במשפט החוזר. בתחילה יוצגו הגרסאות הראשונות:

עלי גנאיים: חזר לסכנין יחד עם סמיר ג'נאמה במכונית הסובארו של ג'סאן (עובד אחר של השופרסל), והגיע לסכנין בין השעות חמש וחמש וחצי אחה"צ. (דני כץ נחטף כנראה סמוך לשעה חמש וחצי, ועל-פי כתב התביעה בוצע הרצח בין השעות חמש וחצי לשש ורבע). עלי נשאל כיצד הוא יודע באיזו שעה חזר, וענה כי לאחר שאכל והתקלח "שאלתי מישהו מבני המשפחה מה השעה, ונעניתי שהשעה שש בערב".

פתחי ג'נאמה: הסתפר בערך בשעה חמש וחצי, משם הלך למורה הנהיגה שלו, ואחר כך נסע במונית לסכנין אליה הגיע בערך בשעה שמונה בערב.

סמיר ג'נאמה: בערך בשעה חמש וחצי יצא מחיפה לסכנין במכוניתו של ג'סאן, כשאיתו היו במכונית גם עלי ופתחי. לדבריו, "בחיפה נשארו חמאד גנאמה וג'דען גנאמה אשר עשו משלוחים בסטלה מריס, וזאת לאחר השעה חמש וחצי לערך שעזבנו את חיפה עם הסובארו". (יש לשים לב למשפט זה המצוטט מפיו, כי הוא רב חשיבות).

הסתירות: עלי אמר שהיו בסכנין כבר בשעה חמש וחצי, בעוד שסמיר אמר שהוא ועלי יצאו מחיפה בשעה זו. עלי אמר שפתחי לא נסע איתם לסכנין, וכך אמר גם פתחי, ואילו סמיר אמר שפתחי כן חזר אתם לסכנין.

הכחישו

אלא שסתירות אלה מחווירות מול הסתירות שבין הגרסאות שהוצגו לעיל, ושניתנו בחקירותיהם הראשונות במשטרה, ובוודאי מבלי שעברו כל עינויים, לבין הגרסאות שהוצגו בפני השופטים במשפט החוזר, המתוארות להלן:

עלי גנאיים: הצטרף לסמיר ולג'דען בחיפה בערך בשעה רבע לשש, יחד נסעו לסכנין כשבדרך הם הביאו משלוח ללקוחה, והגיעו לסכנין בערך בשעה שבע בערב. ותמהים השופטים כיצד זה זכר עלי בחקירתו הראשונה כה טוב שחזר לביתו הרבה לפני השעה שש, ובגרסתו החדשה המוצגת בפניהם הוא משנה את שעת חזרתו לשעה שבע (המתאימה לגרסתו של סמיר המוצגת בהמשך).

וכותבים השופטים: "מדוע ראה לנכון מלכתחילה "להוציא עצמו" מתחומי חיפה הרבה לפני השעה 17:30-17:00 (שהרי בשעה 18:00 היה בביתו בסכנין אחרי מקלחת ואוכל), ולשכן עצמו לבטח בסכנין בשעות אלה. הרי לא מדובר בסיפור שעלי התאים על-פי רצונו של צוות החקירה, כפי שאומר הסנגור בעמ' 102 הנ"ל, שכן הדברים נאמרו, כזכור, בחקירה הראשונה ביום המעצר. התשובה היחידה לשאלה זאת יכולה להיות, כי מלכתחילה סבר עלי, כמו סמיר, כי מוטב שירחיק עצמו מחיפה בשעות הרלוונטיות".

פתחי ג'נאמה: דבק בסיפורו הראשוני לפיו היה אחרי הצהריים ביום הרצח אצל הספר שלו ואצל מורה הנהיגה שלו. השופטים מציינים שהן הספר והן מורה הנהיגה לא אישרו, ואפילו הכחישו, שפתחי היה אצלם ביום זה, ושניהם אמרו שקרוב לוודאי שהוא היה אצלם שבוע לאחר מכן, שהוא היום בו נחקר פתחי לראשונה, בשעה עשר וחצי בערב בביתו, וסיפר על ביקוריו אצלם שבוע קודם.

ובנוסף לכך מצטטים השופטים מדובב שהעיד שפתחי סיפר לו שאכן לא היה אצל הספר ומורה הנהיגה ביום הרצח, אלא שבוע לאחר מכן. השופטים קובעים שבכך אישר המדובב את דבריהם של הספר ומורה הנהיגה. לטענת ההגנה לפיה דברים אלה לא נאמרו על-ידי פתחי, ושהמדובב משקר ומספר מה שאמר לו איש המשטרה שאול עזרא לומר, משיבים השופטים:

שלל גרסאות

"המדובב לא יכול היה לדעת את כל הפרטים האלה אלא מפתחי, כפי שמעיד המדובב, או מקצין המשטרה שאול עזרא, כטענת ההגנה. ברם, הטענה שקצין המשטרה שיתף את המדובב, עבריין שהיה אסיר או עצור באותה עת, באיזו קנוניה או "הבנה", שיעיד שקר על-פי הנחייתו של קצין המשטרה, כדי להפליל חשודים - אינה מקובלת עלינו. ההנחה שקצין המשטרה הפקיד את כל עתידו המקצועי והאישי בידי עבריין - מחייבת תשתית ראייתית מוצקה יותר מהכחשתו של פתחי, על שלל גרסאותיו המשתנות".

יש להבהיר שבמהלך החקירות הציג פתחי גרסאות שבהן חזר בו מסיפור הספר ומורה הנהיגה, אך כאמור חזר אליו בגרסתו שהוצגה במשפט החוזר.

סמיר ג'נאמה: חילק משלוחים יחד עם ג'דען עד השעה רבע לשש, ואז נסע עם עלי, ג'דען וג'סאן ברכבו של ג'סאן לסכנין, כשבדרך הם הביאו משלוח ללקוחה, והגיעו לסכנין בערך בשעה שבע.

ההבדל בין שתי גרסאותיו של סמיר הוא תהומי. בעוד שבגרסתו הראשונה הוא אומר במפורש שג'דען נשאר בחיפה, ולא חזר אתם לסכנין, בגרסה השנייה הוא מספר שהיה יחד עם ג'דען כל הזמן. בעוד שבגרסתו הראשונה הוא אומר שפתחי חזר אתם לסכנין, בגרסה השנייה הוא אומר שפתחי לא היה אתם במכונית (ובכך מתאימה גרסתו לזו של פתחי).

ג'דען אכן העיד במשפט החוזר, ותמך בגרסתו של סמיר, אלא שהשופטים מצטטים שיחה שהוקלטה(!) בין ג'דען לעלי, ובה שאל ג'דען: "האם אתם עשיתם את המעשה הזה באמת?" וגם "אבל אתם הודיתם, אמרתם שאנחנו רצחנו אותו".

מומחה לפוליגרף

לו באמת היה ג'דען עם סמיר כל הזמן, ולו נסע ג'דען עם סמיר ועלי חזרה לסכנין, האם הוא לא היה אמור לדעת שסמיר ועלי פשוט לא יכלו לקחת חלק ברצח של דני כץ?

עד כאן, רק חלק זעיר מהעובדות(!) ששכנעו את השופטים במשפט החוזר שאין אפילו ספק סביר בכך שהנאשמים אכן רצחו את דני כץ. ויש לשים לב לכך שהעובדה שחמשת הנאשמים הודו כלל לא נכללת בין העובדות שנסקרו לעיל.

ומול כל עובדות אלה, ניצבת הראיה החדשה שלא עמדה לעיניהם של השופטים, ושלה הוקדש רק חלק זעיר מהתוכנית, וחלק הרבה יותר גדול בכתבה של יפעת ארליך שפורסמה באתר העיתון ידיעות אחרונות. ארליך מספרת על "יוחאי קטרון, מומחה לפוליגרף, לשעבר ראש ענף חקירות בשב"כ וראש ענף פוליגרף", ומצטטת אותו אומר:

"בדקתי שישה מתוך שבעת המורשעים בפרשות הרצח של כץ וכרמון, כולם יצאו דוברי אמת ואינם קשורים לרצח. ... רמת הדיוק של בדיקות פוליגרף היא 95 אחוז. ... לא יכול להיות, פשוט לא יכול להיות, טעות שחוזרת ב-11 בדיקות של שישה נבדקים. זה 100 אחוז עם שלושה סימני קריאה. ... זה לא נותן לי מנוח".

כל מי שרואה את התוכנית "תיק בחקירה", וקורא את כתבתה של יפעת ארליך, יכול להבחין בהבדל בין תועמלנים הזורים חול בעיני צופיהם, לבין עיתונאית רצינית, שהציגה גם את דבריהם של בני משפחתו של דני כץ, המשוכנעים לחלוטין שאלה הם הרוצחים.

ועדיין אנו נותרים עם השאלה: למי להאמין? לאוסף העובדות ששכנעו את השופטים, שכאמור רק חלק זעיר מהן הוצג לעיל, או למכונת האמת.

ישפוט הקורא.