חברי מרכז יקרים.
זאת לא תהיה הגזמה אם אומר כי: "עיני העולם צופות בכם בדריכות ובסקרנות עצומה". במיוחד השמאל הקיצוני שרואה בשרון את האיש שלו בליכוד.
צריך לומר לו: "חגיגת הבגידה שלך במתפקדים שהעלו אותך לשלטון, עומדת להסתיים". האיש שבז לכם, והשחית את המפלגה, עכשיו מבקש מכם שתאפשרו לו להמשיך.
להמשיך לאן?
הינה ההזדמנות שלכם: תצביעו (ביום שני) בעד הקדמת הפריימריס, כדי לקצר עד כמה שאפשר את שלטונו, של מי שכפה עליכם להיות שותפים לעקירת יהודים מביתם.
עוד לא קרה בהיסטוריה של הליכוד, שמנהיג המפלגה יכהן כראש ממשלה, ויעדיף קואליציה עם מפלגות שמאל, תוך הכפשת השותפות הטבעיות מימין. צריך לומר את האמת: שרון שחיפש רהביליטציה, מנהל רומן אידיאולוגי עם השמאל. אם בקדנציה הראשונה שלו, שהייתה לא מי יודע מה מוצלחת, מפלגת העבודה הייתה בבחינת "פילגש אידיאולוגית", הרי שבקדנציה השנייה, הפילגש הזאת שודרגה, והפכה ל"ידועה בציבור" שלו. אהבה אמיתית הוא עושה רק שם. עם הליכוד הוא נשוי "נשואי נוחות". הידועה בציבור ביקשה, והוא עקר וגירש. ככה סתם, כדי לשמח אותה.
מפלגה עם כבוד, במיוחד אם היא יפה, אטרקטיבית ועשירה כמו הליכוד, צריכה לשלוח אותו, לאותה מפלגה זקנה ומכוערת, שריח הבושם שלה נשאר על החולצה שלו.
ידוע ששרון המחזר, הוא איש חם, עדין ושופע הומור. תשאלו את כלבי השמירה שונאי המתנחלים, והם יספרו לכם על הקסם הנשפך מ"שרון סבא".
אבל, כשמישהו מפריע לו - וואו, וואו, וואו, רואים איש אחר לגמרי. הסבא החביב הופך באחת לביריון של השכונה. הברוטאליות שלו, יצא שימעה למרחוק. מבחינתו, לא מוכרחים מפתחות, כדי לפתוח דלתות. אפשר בבעיטה!
ארגז הכלים שהדמוקרטיה העמידה לרשותו - מעצבן אותו. היה רוצה, שהארגז יכיל את אותם כלים "יעילים", שקיבלו מנהיגים שכנים. מרגע שהחליט על עקירת ישובים, ביקש מעוזריו לסרס את הבולדוזר מהברקסים.
"דברים שרואים מכאן, לא רואים משם", הוא אמר, ויכול להיות שהוא צודק. אני לא שופט אותו. בהחלט יתכן שגם אני, אילו הייתי יודע שנשיא פקיסטן מר מושראף, היה מכיר לי את אשתו במסדרון האו"ם, הייתי תמורת החוויה האולטימטיבית הזו, עוקר כמה אלפי יהודים מביתם. אבל אתם, חברי מרכז הליכוד, אף אחד מכם לא זכה ללחוץ את ידה של גברת מושראף.
סלקו אותו. שלא תהיה לכם רתיעה לעשות זאת. אם זה קשה לכם, תזכרו את הילדים היהודים שגורשו מביתם, ועד היום ישנים באוהלים. (חלק מ-)ההורים שלהם הצביעו ליכוד.
בלי בכי ובלי נהי, הוא אמר פעם לשוטרי ישראל. עכשיו הוא עם נהי ובכי, מתבכיין: "כמה אנשים שאצה להם הדרך, רוצים להדיח אותי. ההידחת וגם גירשת?", הוא קונן באוזני קבוצת אינדיאנים שבאו לחלוט את פניו.
מי היה מאמין: המנהיג הגדול, שמנהיגי העולם התפלשו בעפר רגליו, צריך לקרוא בעיתונים שגילה גמליאל הצטרפה לקושרים נגדו. אחרי מה שעשה למען התנועה- זה מה שמגיע לו? הוא הרי הקים אותה. נכונותו ומסירותו למען החברים הייתה כל כך גבוהה, עד כי לא נרתע לעמוד במבחן הקשה מכל- עקידת בנו עומרי.
הדרישה שהשמיעו השר ישראל כץ וח"כ גדעון סער, שיתחייב להישאר בליכוד גם אם יפסיד, נשמעת לו מחוצפת. הזכות להציב אולטימאטום, רשומה בטאבו על שמו (בשותפות עם עמיר פרץ). רק הוא רשאי, להצמיד אקדח לרכתה של המפלגה. כללי המשחק הדמוקרטי, נועדו לאחרים, לא לו. העובדה שמעולם לא הלך בתלם ובכל זאת הגיע עד לשפיץ, היא ההוכחה בעיניו, שעם אינדיאנים - רק תחבולות.
אז זהו שלא. בניגוד למה שחושב עומרי, אבא אריאל איננו צ'יף, ורוב הליכודניקים אינם אינדיאנים. לא עוד חרוזים אידיאולוגיים, תמורת שלטון. זהו, זה נגמר!
תורידו אותו מההגה. זה בלתי נסבל לשבת באוטובוס כשאף אחד מהנוסעים לא יודע לאן נוסעים. נכון, יש בין בכירי הליכוד כאלה, שיעד הנסיעה לא ממש מעניין אותם. העיקר מבחינתם, זה שבמהלך הנסיעה עומרי יחלק להם סוכריות. נוסעים כאלה יסולקו על-ידי הבוחרים.
עכשיו זה הזמן. קדנציה שלישית שלו, יכולה להיות הרת אסון למדינה. מאחר ולא תהיה רביעית, הוא יכול "להתפרע" חופשי. ראינו שאין לו בעיה לשקר. ראינו שאין לו בעיה לזגזג. ראינו, עם מי הוא מעדיף לעשות קואליציה. ראינו שאין לו בעיה לעקור ולגרש יהודים מהבית, וראינו, שהוא לא מפחד ממלחמת אחים. מנהיג כזה הוא כל כך מסוכן, עד כי חייבים לסלקו. וכל מי שיבוא אחריו ידע: לא עוד בגידה במצביעים, לא עוד רמיסת כללי משחק דמוקרטי.
שרון הביתה לחווה, ויפה שעה אחת קודם.
ואם זה לא מסתדר, אז גם שלושה חודשים זה בסדר.
