המדובר בתוכנית בניין ערים שעניינה איחוד של שתי דירות הנמצאות בבניין במושבה הגרמנית בירושלים לדירה אחת וכן להפוך את המחסנים וחללים האסורים לשימוש הנמצאים בקומת המרתף למגורים.
בדיון בדבר הפקדת התוכנית, בוועדה המחוזית ירושלים, לא ראתה הוועדה את התוכנית כ"בעייתית".
עם זאת, החליטה הוועדה המחוזית לדחות את התוכנית וזאת, מכיוון שמגיש התוכנית ביצע עבירות בנייה בבניין נשוא הבקשה, לרבות הפרת צו שיפוטי שניתן לו על-מנת להפסיק את הבנייה.
הוועדה המחוזית הסתמכה על חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה לפיה: "השיקול כשמדובר בבקשה להכשיר בנייה בלתי חוקית, והשיקול של אי עידוד עבריינות, הם בגדר שיקוליה הלגיטימיים של ועדת התכנון, ממילא היא חייבת לתת דעתה לשיקולם אלה, ולתת להם את המשקל הראוי, במסגרת מכלול שיקוליה לצורך קבלת החלטה".
לאור כך קבעה הוועדה כי "בהתייחס לחוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה שקלה הוועדה את העובדה שמדובר בהכשרת הבנייה כחלק ממכלול שיקוליה. אומנם מהבחינה התכנונית סברה הוועדה כי התוכנית איננה בעייתית. אולם, מנגד, בשיקול עבירת הבנייה שקלה הוועדה גם את התנהגות העבריין והיא רואה בחומרה רבה את התנהגותו שכללה הפרה של צו שיפוטי".
