בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
משילות ומשפט, ב': תנו לנהל
|
|
|
ועדות האיתור הפכו את השרים לחותמת גומי, ויש פתרונות פשוטים למנוע זאת ● בחירת השופטים מוצלחת בעיקרה, אך צריך לשקול את הווטו של שופטי העליון על המינויים לערכאה זו ולשנות את שיטת הסניוריטי
|
שקד. הצעה ראויה [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]
|
|
|
|
בנושא המינויים יש מקום להערה חשובה מאוד, שנכונה לא רק לגבי ועדות איתור, אלא לגבי ועדות בכלל. טוענים באוזנינו שנציגי ציבור עדיפים על פוליטיקאים, משום שהם אינם מוטים. זוהי שטות מאין כמותה. לנציג ציבור יש דעות ויש אינטרסים – וזה בדיוק מה שאני מצפה מאדם אינטליגנטי המעורב בחיי הכלל ובעל מעמד בתחום עיסוקו (שאחרת הוא לא היה נציג ציבור). אבל מי בחר את "נציג הציבור"? ועדה? פקידים? את מי בדיוק הוא מייצג? אם כבר, אז נציג הציבור האותנטי ביותר הוא הפוליטיקאי – שבאמת נבחר. ומי ששיקוליו הם השקופים ביותר הוא הפוליטיקאי – שהרי דעותיו ידועות. נציגי ציבור צריכים להיות בוועדות כדי לתרום ממדים נוספים, אבל מספיק עם השטות הזאת לפיה הם האנשים האוביקטיביים והישרים היחידים בסביבה.
|
|
|
|
ההצעה של איילת שקד לשנות את שיטת מינוי היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה, גררה את התגובות הפבלובית הקבועות כאשר שר מן הימין מציע משהו כזה: פגיעה בשומרי הסף, רישיון לשחיתות, מכה לדמוקרטיה ומה לא. למעשה, שקד מציעה שהיועצים המשפטיים של המשרדים יתמנו בהליך דומה מאוד לזה שבו נבחר היועץ המשפטי לממשלה - בהבדל אחד משמעותי: היועץ המשפטי יצטרך לאשר כל מינוי, ולא הממשלה. אז למה קופצים עליה? גם בגלל שהיא מהימין וגם בגלל שהמשפטנים לא רוצים לוותר על שיטת המכרז הפנימי, בה חבר מביא חבר ובה לשר אין שום השפעה על מי שיעבוד לצידו וישפיע בצורה ממשית ביותר על תפקודו. מי שהדמוקרטיה באמת חשובה לו, צריך לתמוך בהצעה של שקד. יתרה מזאת: את מה שמציעה שקד לגבי היועצים המשפטיים, היה צריך להחיל מזמן ובצורה נחרצת יותר לכל המינויים הבכירים בשירות הציבורי, למעט משרות האמון של השרים. משרות אלו מאוישות כיום בוועדות איתור - אבל כאלו שהופכות את הפקידים למחליטים ואת השרים לחותמות גומי. את ועדות האיתור מקימים מנכ"לי המשרדים, הם מאיישים אותן ולרוב גם עומדים בראשן. חברים בהן בין היתר מי שיהיו הממונים על העובדים שאותם צריך לבחור, ולעיתים נציגי העובדים, נציגי ציבור ואחרים. מי לא נמצא שם? - נציג השר. נכון שהמנכ"ל הוא משרת אמון, אבל דווקא כאשר השר בוחר למנות איש מקצוע מתוך המשרד, הוא נותר בלא ייצוג בוועדה. ואז ועדת האיתור מביאה לו מועמד אחד, שלפי פסיקת בג"ץ הוא חייב למעשה למנותו. זו לא דמוקרטיה וזה לא מינהל תקין. בדמוקרטיה, מי שנבחר הוא שמקבל את ההחלטות המרכזיות. במינהל תקין, המחליט באמת מחליט. הפתרון אינו מסובך והוא מתחלק לשלושה חלקים: השר ימנה את ועדת האיתור; לשר יהיה נציג אחד בה; הוועדה תחויב להציג לשר שני מועמדים ראויים ושקולים והוא אשר יבחר ביניהם. זה פשוט, זה הגיוני, זה מתחייב, זה יתן את סמכויות הניהול למי שנבחר כדי להחזיק בהן.
|
בלי וטו לשופטים ושיפוץ לסיניוריטי
|
|
|
השיטה בעיקרה טובה [צילום: יונתן זינדל, פלאש 90]
|
|
|
|
כבר הצעתי פתרון ואני חוזר עליו: הנשיא ייבחר בין שלושת השופטים הוותיקים ביותר. נכון שזה יביא להתמודדות ביניהם – ומי שאמר שכל התמודדות היא דבר רע. נכון שזה עלול לגרום להטיה בפסיקה – אבל מדובר בקריירות ארוכות של אנשים ישרים ומקצועיים, ולכן החשש הזה הוא קטן. כך תהיה לוועדה יכולת בחירה אמיתית, שגם תשפיע לטובה על אמונו של הציבור במערכת המשפט ובעומד בראשה | |
|
|
|
אם דיברנו על מינויים, אזי כמה מילים על הוועדה לבחירת שופטים בכלל ועל בחירת נשיא בית המשפט העליון בפרט. בגדול, השיטה הנוכחית שלנו טובה והוכיחה את עצמה. שיטות אחרות, במיוחד בארה"ב, הן פוליטיות והרסניות, עלולות לגרום להימנעות מבחירת שופטים ומביאות לבתי משפט מוטים שפסיקותיהם ידועות מראש. ואל תגידו לי שזה המצב אצלנו, כי אומנם לבג"ץ יש קו משפטי ופסיקתי ואמנם אפשר לשער לעיתים מה יהיו התוצאות, אבל זה בכלל לא מתקרב למה שמתרחש בארה"ב שכולם נושאים אליה עיניים מעריצות. מה כן הייתי משנה, או לפחות חושב לשנות? שני דברים: את הרוב הדרוש לבחירת שופטי העליון ואת שיטת בחירת הנשיא. כיום יש צורך בשבעה מבין תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים לעליון. במקור נועד התיקון הזה, שיזם גדעון סער, למנוע מצב בו יהיה רוב נגד נציגי הממשלה – שני שרים וחבר כנסת אחד. כיום הוא מעניק לשלושת שופטי העליון – שלרוב מצביעים כגוש – יכולת וטו על המינויים. אולי זה דווקא מוביל להסכמות, שזה תמיד דבר חיובי, אבל שווה לבדוק. לגבי הנשיא: לשיטת הסניוריטי יש יתרון משמעותי בדמות שקט תעשייתי בין שופטי העליון ומניעת חשש לפסיקת מוטית מצד מי שרוצה להיבחר לנשיא. יש לה חסרונות משמעותיים בדמות בחירה אוטומטית לטווח של שנים רבות, לאו-דווקא של מי שהוא המועמד המתאים ביותר, ובדמות נטילת יכולתה של הוועדה לבחור בזמן אמת את השופט החשוב ביותר בארץ. כבר הצעתי פתרון ואני חוזר עליו: הנשיא ייבחר בין שלושת השופטים הוותיקים ביותר. נכון שזה יביא להתמודדות ביניהם – ומי שאמר שכל התמודדות היא דבר רע. נכון שזה עלול לגרום להטיה בפסיקה – אבל מדובר בקריירות ארוכות של אנשים ישרים ומקצועיים, ולכן החשש הזה הוא קטן. כך תהיה לוועדה יכולת בחירה אמיתית, שגם תשפיע לטובה על אמונו של הציבור במערכת המשפט ובעומד בראשה. וכמו שהשופטים אוהבים לומר: אין להם שום נכס פרט לאמון הציבור. אז בבקשה, תפעלו בהתאם.
|
|
תאריך:
|
08/08/2017
|
|
|
עודכן:
|
08/08/2017
|
|
איתמר לוין
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
מרק_טווין
|
8/08/17 09:09
|
|
|
|
בני בנקר
|
8/08/17 10:01
|
|
2
|
|
ע_הראל
|
8/08/17 11:38
|
|
3
|
|
בני בנקר
|
8/08/17 13:33
|
|
מתוך הנחה שעקרון הסיניוריטי בבחירת נשיא בית המשפט העליון יישמר בעשור הקרוב, פסק הדין בנוגע למס ריבוי דירות מפגיש (6.8.17) שתי נשיאות ושלושה נשיאים: מרים נאור העומדת לסיים את תפקידה, אסתר חיות שתחליף אותה בחודש אוקטובר ונעם סולברג האמור להיכנס לתפקיד (אחרי יצחק עמית) בשנת 2028. והנה, שלושתם הסכימו שהליך החקיקה היה כה פגום - עד שאין ברירה אלא לבטל את החוק ולהחזירו לנקודה בה נפגם: ועדת הכספים של הכנסת. חומר רציני למחשבה למי שחושב שאפשר לתייג שופטים על-פי אקטיביזם שיפוטי.
|
|
|
בג"ץ הורה (יום א', 6.8.17) לשוב ולדון בחוק מס ריבוי דירות בוועדת הכספים של הכנסת, ולאחר מכן - אם יאושר בוועדה - להעלותו שוב לקריאה שנייה ושלישית. בית המשפט קבע בהרכב מורחב, כי החיפזון שבו התקבל החוק בסוף השנה שעברה מהווה פגם היורד לשורשו של ההליך.
|
|
|
שרת המשפטים, איילת שקד, מזהירה מפני התערבות יתר של המערכת המשפטית בעבודתה של המערכת השלטונית. היא דיברה (יום ה', 20.7.17) בטכס השבעת שופטים במשכן הנשיא.
|
|
|
מה הקשר בין הציוץ הנמוך-במיוחד של דונלד טראמפ, שחרורו המוקדם של אהוד אולמרט, פרקליטות המדינה ובית המשפט העליון
|
|
|
שרת המשפטים, איילת שקד, קוראת לשופטי בית המשפט העליון לדחות על הסף יותר עתירות, לצמצם את זכות העמידה ולא לדון בנושאים שאינם משפטיים. "לא הכל שפיט", אומרת שקד בראיון שהתפרסם (16.6.17) בעלון הדתי "שביעי". שקד נמנעה מלומר האם תתמוך בהצעת החוק לצמצום זכות העמידה בבג"ץ.
|
|
|
|