דבריו של שר הרווחה -
חיים כץ, בעיר הערבית טירה, בעניין הצורך לשנות את המסורת בחברה הערבית כדי להפיק פוריות של עבודה, לא רק שהיו גזעניים ופוגעניים אלא היו דברי הבל ובורות. אבל כץ איננו לבד - רוב אלה שקוראים לעצמם "אליטה" הם בורים בדיוק כמוהו בענייני תרבות פרנסה וצורת חיים, אבל להבדיל מכץ הם מספיק חכמים לומר זאת במסתרים ולא לפגוע באנשים בביתם ממש, ועוד בחברה הערבית, שהרגישות שם היא גבוהה ביותר. הרבה אין לצפות ממר חיים כץ - בנוגע לטאקט ולחוכמה, וכולנו יודעים שמינויו כשר פשוט ניכפה על נתניהו משום כוחו הפוליטי של כץ בוועדי העובדים, ובעיקר במתפקדי הליכוד. כץ הוא בכלל "נדוניה" שמקורה איננו בליכוד אלא בטיפוסים המאולתרים והרב גוניים של
עמיר פרץ, כאשר האחרון הלך לרעות, מפעם לפעם, בשדות הזרים שמעבר ל
מפלגת העבודה. אילו לכץ היה שם משפחה מזרחי הרי שמזמן היינו מקבלים חוברת בדיחות עבה על "חוכמתו" ומעלליו. כץ איננו שר רווחה בעל השקפה ומעוף אלא פקיד מוצנח שבענייני רווחה הוא מבין אפילו פחות מצופה טלוויזיה ממוצע. את "השקפותיו" הוא מקבל ושומע מ"מומחים לעבודה סוציאלית" ומכול מיני "סוציולוגים" בגרוש, ובוודאי שיאמץ את כל השקפתם ה"אקדמית" כאמת לאמיתה, ולא מעט משום אי-הבנתו הרחבה בענייני דיומא.
בפרשת אמרותיו של כץ בטירה בוודאי שאנשי השמאל וה"ליבראלים: "המעושים קמו לגנותו וגם טענו כי מדובר ב"גזענות פשיסטית" ובעוד שנאה לסקטור הערבי. אבל בדיוק את מה שהטיח כץ בערבים הרי שה"ליבראלים הדגולים" הללו מטיחים בדת ישראל, ובמיוחד ביהדות החרדית. בנקודת הבורות הזו אין הרבה שוני בין כץ ואנשי ימין כמותו ל"ליבראלים" מהשמאל והמרכז. ההשקפה המרכזית של הללו בנויה ממלחמת התרבות שלהם נגד הדתות המסורתיות - היהדות האיסלאם. מדובר בהשקפה שאיננה רואה פשרה ורב תרבותיות אלא מטרתה למגר את הדת. אלה נלחמים נגד היהדות ואלה נגד האיסלאם ויש כאלה שנלחמים נגד שניהם, כאשר נקודת היסוד שלהם נובעת מבורות, ובעיקר מאי הבנה של מה הוא באמת מעמדה ותפקידה של האישה בחברה דתית - עובדת.
השקר הזה - שהחרדים והערבים אינם עובדים, תפס רגלים בשנים האחרונות ע"י ניסיון השחבור מחדש של החרדים והערבים. הרצון החילוני - מערבי למחוק כל סממן דתי ומזרחי גייס אליו את הגזענות במסווה "מקצועי" ו"מדעי". חברת רווחה אמיתית איננה מקדשת את העבודה ומוחקת את החסד, כפי שמדינה אירופית עשתה זאת לפני כשמונים שנה תחת הסיסמא:"העבודה משחררת", ואנחנו יודעים היטב מה היו תוצאות הסיסמה הזו... לאמיתו של דבר הרי שבסקטור הערבי עובדים בדיוק כמו בסקטור החרדי. לערבים יש יזמים רבים, אנשי רפואה מצליחים, איילי שוק המזון ועוד ואילו לחרדים יש יהלומנים, קבלנים ונשים חרוצות בעבודתן.
בבני ברק ישנן חנויות אופנה שכול גוש-דן מגיע לשם ואילו מפעלי המזון הערבים פזורים בגליל ובמשולש. ברחוב החרדי והערבי כאחד מצויים עובדי עמל רבים המצטיינים בעבודה פיזית יעילה וטובה. אבל הבעיה שהאליטה - תחתיתה" הישראלית איננה חפצה באמת בפריון העבודה ובפיתוח המדינה. הכנופיה הזו מנסה להכניס "מקצועות" של החצר החילונית האחורית כדי לשנות את החברה הדתית היהודית והערבית עד כדי היעלמות הדתות. מדובר במקצועות נשיים בעיקר שאמורים לקעקע אמונה וצניעות מבנות ישראל וישמעאל כמו "דוגמנות" מגיל צעיר, עיסוק בספורט הגוף למסחר ועוד מיני מקצועות שהם בעצם מקצועות בילוי ופולקלור אבל התמורה המשולמת להם גבוהה פי כמה ממה שמקבלים עובדי עמל אמיתיים. כאשר משווים את שכרם הנמוך של פועלי הייצור לצד אנשי החינוך מול כדורגלנים, דוגמניות, זמרים, ושחקני הליצנות של התיאטרון והקולנוע, אזי, מבינים שעניין פוריות העבודה איננו העיקר בקרב שוטפי המוח ה"אקדמאיים" מהאוניברסיטאות", אלא העיקר הוא להפוך את בילויי השעשועים למרכז ההוויה הישראלית כדי להכניע את הדתות ואת החברה השמרנית, גם במחיר ירידת פוריות העבודה.
ביהדות החרדית עובדות לא מעט נשים שעורכות ומדפיסות במחשב אך הן את עושות זאת בצנעה מביתן, ולא פעם כדי שבעליהן ילמדו בנחת תורה חינוכית ואילו הן תוכלנה לגדל ילדים מחונכים, ואח"כ האישה הזאת מפיקה ילדי חמד שאינם נמנים על דוקרני הדיסקוטקים שבסקטור החילוני. ברחבי העולם הנכרי חולקים כבוד לחברה חרדית כזו כי מבינים שהיא מטיבה עם מדינותיהם אבל בישראל העיקר הוא עקירת הטוב אם הוא מגיע מהדת. את העיקרון הקלוקל האחרון אימצו בישראל גם אנשי הימין, כשמדובר בחברה הערבית-מוסלמית, שללא פועליה ואנשי הבריאות שלה הרי שהמשק הישראלי היה קורס.
ובאשר לתפקיד שר הרווחה הרי שאני תקווה שבממשלה הבאה - ותהיה זו אשר תהיה, יזכה התיק החשוב הזה ליפול בידיים ראויות ולא כ"תיק ניחומים" לכאלה שאפילו הספסלים האחוריים במפלגותיהם גדולים עליהם.
