כתבה לי לוחמת בשחיתות שנפגעה משחיתות מערכתית, העו"ד והפובליציסטית כרמית גרינפלד זרביב:
במקרה, נתקלתי במדורו של מדריך רוחני חכם ומשכיל מאוד בשם ד"ר אביתר מפיסטופלס (שם בדוי), שהיה לי הכבוד ללמוד אצלו קורס לפני שנים רבות. וזאת היתה חוויה מאלפת.
במדור שהוא מפרסם בנושאי פילוסופיה ורוחניות, באחד העיתונים הוא נשאל על מהות העולם ולהלן תשובתו החכמה:
שואל הקורא: אם הבורא הוא כל-כך טוב ואוהב, איך הוא מאפשר שיהיה פה רע כל-כך?
משיב ד"ר מפיסטופלס: הוא (הבורא) לא מאפשר זאת, והעולם איננו רע כל-כך. אך אלוהים, אכן, מאפשר לכל הרוצה בכך להחליט שהעולם הוא מקום איום ונורא לחיות בו. זוהי מתנתו האמיתית של הבורא לנבראים: לאפשר להם לקבוע עמדה, לבחור, להחליט ולעשות.
אם אדם בוחר להתמקד בהיבטים השליליים של החיים ולהסיק מכך, שהם גרועים מאוד - שיפוט זה זוכה לכבוד רב ואף להתחשבות - והעולם אכן הופך להיות מקום, שרע להיות בו. אך, אם אדם בוחר להחליט שהעולם הוא מקום נהדר ונפלא, ויש להודות לבורא על כל רגע של חיים - הרי אז העולם נהפך למקום מקסים.
שכן העולם עצמו, מזווית הבריאה, איננו "טוב" או "רע". המושגים טוב או רע הם מטבע לשון אנושי, הבא לציין את מה שטוב ונוח לי, ומה שלא טוב ולא נוח לי. כל אירוע שאינו נראה לי, הוא "רע" ואילו התרחשות המביאה לי שפע והצלחה היא טובה. כל שיפוט של טוב ורע הוא איפוא, סרגל יחסי, שהמצאתי לי כדי למדוד את מה שאינו ניתן למדידה. אני קובע את אורך הסרגל, את יחידות המידה ואני מסמן את השנתות ואת מקום האפס.
אבל סרגל הטוב והרוע שלי, שעל-פיהם אני שופט את התנהגות הבורא, אין להם דבר וחצי דבר עימו - וגם לא עם שלוחיו הרבים. זה לא מועיל לשאול ולתהות מדוע העולם רע כל-כך. עדיף לשאול מה גורם לי לראותו כה גרוע. הכל יחסי ואישי. אין לנו נקודת מבט רחבה דיה, כדי להחליט מה באמת רע ומה טוב לעולם, ולכן כל הקובע עמדה נחרצת על העולם - עושה זאת על אחריותו.
מעבר לחוסר היכולת שלנו לשפוט דבר כה גדול ועצום כמו העולם, יש לבעיה שציינת גם היבט פילוסופי ודתי, הקובע כי שום יצירה איננה מושלמת, ולכל צורת חיים היא מעין עסקת חבילה: מצד אחד, מוענקים ליצורים כמוך - וכמוני - חופש בחירה ועצמאות להחליט כיצד יחיו, ומצד שני עלינו לשאת בתוצאות מעשינו. מנקודת מבט זו, האהבה והטוב של הבורא הם הענקת החופש ליצור את חיינו. זה שאנו משתמשים בחבל הארוך שהוא נתן לנו כדי לתלות בו את עצמנו ואת אחרים - זוהי כבר ההחלטה שלנו.
מנקודת מבט פרקטית יותר - הרוע, הקושי והבורות הם המצב בתחילת המסע של האדם, והוא יכול לזכות - בסוף המסע - להארה ולהבנה, רק בזכות העובדה שהוא בא מן החושך. ללא חשיכה - אין משמעות לאור.
ולכן - כמו שגם הרב קוק (האב) לימד כל חייו - כל מצב של רוע הוא רק שלב הכנה למצב טוב ומושלם מאוד. הדבר דומה לכיבוש פסגה של הר גבוה. הריגוש שבכיבוש הפסגה מושג רק עקב המרחק הרב, שיש לטפס כדי להגיע אליה. ככל שאנו מתחילים נמוך יותר - כן ההר שעליו אנו מטפסים, גבוה יותר, ותחושת ההישג משמעותית יותר.
השבח לבורא שהתחלת הדרך שלנו היא במקום כה נמוך - כך שהשמחה בעת הגיענו לפסגה תהיה בוודאי אמיתית ושלמה.
מיכאל, תודה שזה חכם.
___________________________________________
ותשובתי: כרמית, אלה דברים חכמים חלקית, למעשה אני מתאפק מלאמר, דברי הבל של שרלטן רוחני, וחובה לסייג אותם. רובנו מצויידים בכלים להעריך מה תקין, מועיל וטוב לקיום בעולם האוביקטיבי, ומה מזיק. אין כאן פרשנות וסוביקטיביות. אנו אוחזים ותוקעים עוגן מוצק עם הכלים המוחיים המורכבים שניתנו לנו - בתוך העולם האוביקטיבי ממש. אך רבים מהמורים הרוחניים אומרים: "הכל בעיני המתבונן, הכל סוביקטיבי", וזהו מה שניתן לכנות "בגידת האינטלקטואלים והעמימות המוסרית של המורים הרוחניים".
מישהו עשה עוולה קשה? בוצע פשע כבד נגד האנושות? ניצול יתר בלא תמורה? "נו טוף, הכל סוביקטיבי, אנו חופשים לתפוס את המציאות לפי גחמותינו, חופשי חופשי" ("חופש הבחירה", בלשון תעתועים נישגבת המקדמת את הברבריות בעולמנו בדברי מחלצות של "מורה רוחני").
והרי ד"ר מפיסטופלס מדבר בשגב כה רב ודברים הנשמעים כה חכמים, עד שהוא מצליח להסיח משימת ליבנו את העובדה הפשוטה שכמעט אף אחד לא מחליט באופן גורף וכוללני "שהעולם הוא מקום איום ונורא לחיות בו". אנשים אינם תוהים ביום-יום על משמעות כל זה ואם העולם נורא או טוב, אלא חושבים על דברים רעים או טובים מאוד ספציפיים. זאת, כיצורים אורגניים שמטרתם להישרד ולהעשיר את קיומם, להרבות את התגמול והמשאבים העומדים לרשותם ולברוח או למזער את הכאב, הפגיעה והחבלה ברקמות הגוף או בנפש. כך, הוא מטה את הדיון לדברים לא רלוונטיים, למגרש שלו, ועונה תשובה סתמית - שהכל יחסי ואין טוב מוחלט או רע מוחלט. אבל אף אחד לא דיבר כאן על טוב מוחלט ורע מוחלט.
סבל זה סבל, פגיעה זאת פגיעה, ואדם הסובל מהתעמרות ופגיעה שרירותית של הזולת אכן סובל - כך בנוייה מערכת העצבים של כל יצור אורגני מפותח, לחוש באופן חריף בסבל, ושלא יבלבל נא את המוח בקלישאות ההבלים על-כך ש"איננו יכולים לראות את התמונה הכוללת כפי שהבורא רואה אותה, ולסבל יש סיבה ותועלתו עימו - שכן אם אין סבל, אין אושר" (פלפול ריק). וכי אין כאן שרלטנות רוחנית?
שהרי אין שום הצדקה לסבל הכבד בעולמנו, לעולל הסובל מהתעמרות הורים מופרעים, לילדה הנאנסת באכזריות על-ידי אביה, תוך טרור במשך שנים רבות.
הוגי דעות רציניים, תאולוגים יהודים ונוצרים למשל, או חכמי אמת יהודים ונביאי ישראל הגדולים ולא איש המליצות הזה, נתנו תשובה רצינית הרבה יותר:
בעולם קיימת גם השטניות. מרטין לותר הוסיף: השטן הוא נסיך העולם הזה וממלכתו פרוסה בכל. לכן יש סבל ורוע לא מוצדקים. נביאי ישראל הגדולים התייחסו באפס סובלנות לרשע האנושי. והרי אפילו נאמר: בגלל קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים. בתפילת יום כיפור נאמר: וכל הרישעה כולה כעשן תכלה. אין כאן כלל השלמה עם הרע (כעמדת המורה הרוחני שלפנינו), באמירה ש"הכל יחסי ואיננו יכולים לדעת מהו רע" אלא מלחמה ברע.
חובתנו, כפי שעשתה למשל הקדושה מקלקוטה אמא תרזה, למזער את הסבל, להקל, באופן מעשי ובלי ברבורים נישגבים, להיות אנושי בגיא הצלמוות הזה (כפי שאלבר קאמי מתאר את רייה בספרו הנפלא "הדבר"), לגלות אחריות, תבונה, חמלה ולהושיט חסד לפרקים. זהו הניצוץ הגבוה שבנו.
ואילו המורה הרוחני הישראלי מהזן הנפוץ, המדבר כאן גבוהה גבוהה, דומה שלא פחות מנוכלים ושרלטנים אחרים, שופע מליצות ריקות הנותנות אשלייה של הבנה, ובפועל מחנך יאפים עשירים - שסביר להניח שממלאים הם בהשתאותם מ"הרוחניות הגבוהה" את כיסיהם של "המורים" הרוחניים האלה בממון - מחנך אותם לחוסר אחריות, אי נקיטת עמדה, עמימות ואי בהירות מוסרית, כל זאת בחסות המליצות הריקות שמשווק השרלטן הרוחני. בגלל הטפות נישגבות מסוג אלה, בין היתר, נמצאת החברה הישראלית היכן שהיא נמצאת.
