בשנת 2016 נפתחו 3,180 תיקים נגד אזרחים בעבירה של תקיפת שוטר. לא ניתן לדעת כמה תיקים על אלימות שוטרים נפתחו במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), משום שהיא הפסיקה למסור נתונים אלו בנימוק ש"המידע שבמערכת המיחשוב הוא שגוי ואינו מדויק". מה שכן ניתן לומר הוא, נתוני הפעילות הכלליים של מח"ש לשנה שעברה מלמדים על כך שתלונות רבות אינן נחקרות.

חקירה של ממש נערכת רק בכשליש מהתיקים. בשנת 2016 חקרה מח"ש 773 תיקים בלבד וב-2,367 תיקים נוספים ביצעה לכל היותר בדיקה ראשונית או לא עשתה דבר. מתוך כל התלונות, ב-110 מקרים הועמדו שוטרים לדין פלילי וב-128 הומלץ להעמידם לדין משמעתי – המלצה שיישומה נתון בידי המשטרה עצמה. בשנה האחרונה העבירה הסניגוריה הציבורית למח"ש 201 תלונות על אלימות שוטרים; 180 מתוכן נגנזו ורק שש הובילו לדין פלילי או משמעתי.

"אלימות של שוטרים כנגד אזרחים היא תופעה שאין להשלים עימה במדינה דמוקרטית", אומרת הסניגוריה. "מצב בו תלונות של אזרחים בנושא זה לא נחקרות עד תום, משדר מסר בלתי ראוי לאזרחים ומביא לאובדן האמון שלהם במערכת. אי-מיצוי החקירה משדר גם מסר בעייתי לשוטרים אלימים, כאילו מדובר בהתנהגות שניתן לעבור עליה לסדר היום".

חמישה שוטרים - קצין, שני בלשים ושני שוטרי מג"ב - מסרו עדויות שקר בבית המשפט וכמעט והביאו להרשעת שווא של מפגין חרדי - קבע שופט בית משפט השלום בירושלים, ירון מינטקביץ.

אהרון גראומן-הלוי הואשם שהיכה את שוטרת מג"ב נופר בן-רוחי בגבה בעת התפרעות חרדים בירושלים ב-23.3.17, עד כדי כך שהיא נחבלה ונזקקה לטיפול רפואי - אם כי המדינה לא הגישה שום תיעוד רפואי על כך. על האירוע העידו לצידה גם הקצין מחמוד דוואימה, הבלשים מתן מאמו ושמואל דהן ושוטר מג"ב ניר סבאן.

ואולם, האירוע צולם והסרטון בן הדקה וחצי הוגש לבית המשפט. מינטקביץ' אומר, כי התיעוד המצולם שונה בתכלית מזה שהועלה בכתב האישום ובידי חמשת השוטרים, והוא ביסס עליו את זיכויו של גראומן-הלוי. "המחשבה כיצד עלול היה המקרה להסתיים אלמלא הוצג הסרט, מדירה שינה מעיני", הוא כותב.

בסרט נראה גראומן-הלוי כאשר הוא הודף את ידה של בן-רוחי לאחר שזו דחפה מפגין שישב על הארץ. הוא נסוג מיד, הופל ארצה בידי בן-רוחי והוכה בידי מספר שוטרים. המגע היחיד בין גראומן-הלוי לבין בן-רוחי היה אותה הדיפת יד, מדגיש מינטקביץ, "לא אגרופים לגב, לא אגרופים לראש, לא בעיטות ולא יריקות. ומיותר לציין כי אף אחד מהשוטרים לא חילץ את השוטרת מידיו של הנאשם [כפי שהעידו] שכן כלל לא היה צריך לחלצה. השוטרת היא שהפילה את הנאשם ארצה - ורק אז הגיעו אליו השוטרים, היכו אותו ועצרו אותו".

לא ניתן למצוא כל הסבר לפער העצום בין התיעוד האוביקטיבי לבין הדוחות שמילאו השוטרים ועדויותיהם בבית המשפט, אומר מינטקביץ' וקובע: "לא ראיתי מנוס מהמסקנה הקשה אך המתבקשת, כי עדויותיהם של השוטרים לפני לא היו אמת". הוא מוסיף, כי התנהגותם של השוטרים מצדיקה גם זיכוי בשל הגנה מן הצדק.

הרוב המכריע של התלונות המוגשות למחלקה לחקירות שוטרים נגנזות לאחר בדיקה ראשונית, והן אינן מועברות למשטרה כדי לבחון האם יש מקום לנקוט בהליכים משמעתיים או פיקודיים. דוחות מח"ש מסתירים עובדה זו, על-ידי התעלמות מחלק ניכר מן התלונות המוגשות למחלקה. כך גילה מבקר המדינה, יוסף שפירא. עוד גילה הדוח, כי לפני שנתיים שירתו 132 שוטרים שהורשעו בעבירות פליליות.

מח"ש בוחנת את התלונות רק במישור הפלילי והראייתי, ואילו המשטרה מטפלת רק בתיקים שמעבירה אליה מח"ש עם המלצה לטיפול משמעתי. התוצאה: בשנת 2015 נסגרו בשלבי הטיפול השונים 90% מ-6,320 התיקים שנפתחו במח"ש. "אלפי תיקים שנפתחו עקב טענות בדבר התנהגות פסולה של שוטרים, בדרגות חומרה שונות, נגנזים למעשה בהמשך לסגירתם במישור הפלילי ואינם מקבלים טיפול משמעתי ואף לא טיפול מערכתי-ארגוני", קובע שפירא.

43% מתיקי התלונה שנפתחו במח"ש בשנים 2015-2013 נסגרו לאחר הליך בירור ראשוני בלבד ובלי שננקטו כל פעולות חקירה, או לאחר הליך בדיקה בלבד, בלי חקירה באזהרה של השוטר הנילון. ב-16% מתיקי התלונה שנפתחו במח"ש באותם שנים מצאה המחלקה, כי יש לפתוח בחקירה באזהרה של שוטרים. מספר התיקים שמח"ש קיימה לגביהם חקירה באזהרה פחת והלך עם השנים.

בשנת 2015 העבירה מח"ש למשטרה 23 תיקים, שהם 6% בלבד מן התיקים שחקרה באזהרה וסגרה, לפי הפירוט הבא: מ-194 התיקים שנסגרו בעילה של חוסר ראיות מספיקות הועברו עשרה תיקים; מ-53 התיקים שנסגרו בשל העילה "העדר עניין לציבור" הועברו ארבעה תיקים; מ-16 התיקים שנסגרו בשל העילה "עבריין לא נודע" הועבר תיק אחד בלבד; מ-111 התיקים שנסגרו בעילה "חוסר אשמה" הועברו שמונה תיקים. לפיכך, כלפי הרוב המכריע של השוטרים שנחקרו באזהרה לא ננקטו אמצעים כלשהם, וגם לא הופקו מסקנות רוחב מהתנהגותם.

בדוחות השנתיים שמפרסמת מח"ש, היא אינה מציגה את פילוח הנתונים המלאים, אלא לגבי תיקים שחקרה בהם שוטרים באזהרה, שהם עשירית בלבד מכלל התיקים. הנתונים המלאים, הכוללים גם את 2,000 תיקי החומר המשטרתי, אינם מתפרסמים בדוח השנתי של מח"ש ואינם מובאים בחשבון בניתוח הנתונים. כך נוצרת תמונה מטעה ולפיה שיעור הטיפול בתלונות גבוה בהרבה מכפי שהוא במציאות.

בשנת 2015 נפתחו במח"ש יותר מ-600 תיקים שבהם שוטרים נחקרו באזהרה. באותה שנה הושעו רק 22 שוטרים בגין חשש למעורבות בעבירות שיש עימן קלון. יוצא אפוא, שברוב המקרים החליטה המשטרה שלא להשעות מתפקידם שוטרים שנפתחה נגדם חקירה או שהוגש נגדם כתבי אישום. במקביל, נרשם גידול של 50% במספר התיקים שהופנו למסלול של הערת מפקד וזינוק של 566% במספר התיקים שהופנו להדרכת מפקד. "מצב זה עלול לפגוע בהרתעה ולשדר מסר של יחס סלחני לעבירות משמעת", מתריע שפירא. הוא גם קורא לפרסם את שמותיהם של השוטרים המורשעים בדין משמעתי.

הנתונים שמסרה המשטרה למשרד המבקר ומספר כתבי האישום המוגשים לבית הדין למשמעת בגין שימוש בכוח מציגים לכאורה תמונה ובה אלימות השוטרים היא תופעה שולית. אולם, מדגיש שפירא, תמונה שונה לחלוטין מצטיירת ממספר התלונות על שימוש בכוח המוגשות נגד שוטרים ומסקרי דעת קהל המלמדים, כי מידת האמון שרוחשים למשטרה הציבור - ובעיקר קבוצות מיעוט - היא מועטה.

אלימות חסרת הצדקה של שלושה שוטרים תעלה למשטרה - דהיינו למשלם המיסים - 2.1 מיליון שקל. שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, אריה רומנוב, קבע, כי זהו הפיצוי שתשלם המשטרה לערן יושיע; התביעה נגד השוטרים התוקפים נדחתה לאחר שהמשטרה הודיעה שהיא מעניקה להם חסינות כעובדיה.

האירוע התרחש ביוני 2003 לקראת חצות, בשכונת תלפיות בירושלים. יושיע ואחותו, רינת יושיע, נסעו במכוניתם כאשר לפניהם נוסעת מכונית משטרה סמויה ובה אורן רז (מפקד הצוות), דוד ויצמן ואסף שמחי. מכונית המשטרה בלמה בפתאומיות באמצע הכביש והתפתח דין ודברים בוטה בין השוטרים (שלא הזדהו ככאלה) לבין יושיע.

רומנוב קיבל במלואה את גרסתו של יושיע לגבי האירוע ודחה כבלתי מהימנה את גרסת השוטרים. לדבריו, אם השוטרים היו מזדהים כבר בתחילת התקרית, סביר להניח שיושיע היה נוסע והאירוע היה נמנע. אלא שבמקום זאת, ניגש רז למכוניתו של יושיע, דומם את המנוע והוציא את המפתח. הרוחות התלהטו, יושיע נעצר ואחותו נותרה לבדה בצידי הדרך. בדרך לתחנת מוריה תקפו השוטרים את יושיע והיכו אותו בצורה קשה.

לדברי רומנוב, כל הראיות תומכות בסיפורו של יושיע: החבורות שנותרו על גופו, הגרסה שמסר יומיים לאחר האירוע בתלונתו למח"ש (השוטרים לא הועמדו לדין), העקביות והנחישות בהן טיפל בפרשה לאורך השנים, התנהגותם המשפילה של השוטרים כפי שעלתה מהעדויות, העובדה שיושיע לא נאזק ואף שוחרר מיד מלמדת שלא הייתה כל עילה למעצרו (רומנוב קובע שהמעצר היה בלתי חוקי), ההתרשמות החיובית של בית המשפט מעדותו והסתירות בין גרסאות השוטרים. רומנוב מסכם באומרו, כי השוטרים ביצעו כלפי יושיע עוולות של תקיפה, כליאת שווא ורשלנות, כאשר החליטו ללמד אותו לקח על חילופי הדברים.

"קיים פער משמעותי ביותר ומטריד למדי, בין השיעור הנמוך של מיצוי הטיפול בתלונותיהם של אזרחים על אלימות שוטרים, לעומת השיעור הגבוה של מיצוי הטיפול במצב ההפוך שבו נטען לאלימות אזרחים כלפי שוטרים", מסרה הסניגוריה הציבורית בדוח השנתי שלה. בשנת 2015 נפתחו 2,425 תיקים נגד אזרחים בגין עבירה של תקיפת שוטר, ו-1,451 תיקים נוספים בגין תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות.

לעומת זאת, תלונות רבות המוגשות למח"ש אינן נחקרות. למעשה, חקירה של ממש נערכת רק בכשליש מכלל התלונות שמוגשות מדי שנה. בשנת 2015 ערכה מח"ש חקירה ב-640 תיקים בלבד, כאשר ב-1,817 תלונות נוספות לא נערכה כלל חקירה או שנערכה בדיקה ראשונית (שטיבה לא הוברר) שלא הבשילה כדי חקירה של ממש. מתוך תלונות אלה, ב-102 תיקים הוחלט על העמדת השוטרים לדין פלילי, וב-85 תיקים הוחלט או הומלץ על העמדתם לדין משמעתי.

הסניגוריה העבירה ב-2015 למח"ש 304 תלונות שעניינן טענות לאלימות שוטרים. 182 תלונות נגנזו מעילות שונות (מרביתן מבלי שהתקיימה כלל חקירה), ורק בשש תלונות התקיימה חקירה אשר בסיומה הוחלט להעמיד את השוטרים המעורבים לדין פלילי או משמעתי. "הרושם המצטבר בסניגוריה הציבורית הוא שכאשר מדובר בתלונות הנוגעות לאלימות משטרתית, שיעור התלונות שנחקרו וכן שיעור התלונות שהסתיימו בהעמדה לדין פלילי או משמעתי הוא נמוך מהממוצע הכללי. הסניגוריה הציבורית מבינה את הקשיים שיכולים להיות כרוכים בבירור שכזה, ואולם יש להיזהר ממסר בעייתי כפול שעלול לעבור כתוצאה מאי מיצוי החקירה.

"באותם מקרים בהם אכן הייתה אלימות משטרתית, המסר לשוטר שהיה מעורב באותה אלימות ולא ננקט נגדו כל הליך עלול להיות, שהדבר לא נתפס כחמור ושהוא יכול להמשיך לנהוג באלימות. מבחינתו של האזרח שננקטה נגדו אלימות, הדבר יכול להביא לאובדן האמון במשטרה ובמערכות השלטון", אומרת הסניגוריה.