שווים יותר

לפני כשנה התלונן איש העסקים דוד אפל במשטרה נגד העיתונאי מרדכי גילת, בטענה שהשתמש בדברים שהוקלטו בהאזנת סתר משטרתית, כאשר פירסם ב'ידיעות אחרונות' ביום 16.3.01 כתבה בעניין החקירה המתנהלת נגדו. בכתבה פורסמו פרטים משיחות הטלפון שהוקלטו ותומללו על-ידי המשטרה לצורכי החקירה.

אפל טוען שהפרסום של גילת נוגד לכאורה את החוק. חוק האזנת סתר קובע מפורשות, כי בתמלילי שיחות ובתוכנן יוכלו לעשות שימוש רק מי שהוסמכו לכך בחוק. החוק נועד להגן על סוד שיחו של אדם ועל פרטיותו, וקובע אילו שימושים ניתן לעשות בתמלילים ובתוכנן של השיחות. מובן מאליו כי פרסום בעיתון אינו נמנה עם אותם שימושים.

גילת יודע היטב את האיסורים הקבועים בחוק בנושא זה, גם כאשר מדובר בהאזנת סתר שבוצעו על-ידי המשטרה באופן חוקי (בצו בית-משפט). הוא עצמו - כמי שנפגע בעבר מהאזנת סתר במהלך פרשת דרעי - כתב על כך רבות ואף עתר לבית-המשפט העליון, בדרישה למנוע שימוש בהאזנות סתר. השימוש בתוכנן של אותן שיחות הציג את אפל באור שלילי, כמי שמבצע עסקים באופן בלתי-חוקי, תוך מתן שוחד לפוליטיקאים.

אפל דרש בתלונתו לחקור את גילת ולהעמידו לדין. הוא ביסס את תלונתו על הדברים שכתב גילת עצמו בכתבה. לא נביא כאן את הדברים שפירסם גילת, פעולה אסורה, כאמור, מכוח החוק. מה שברור: גילת נהג שלא בחוכמה, כשכתב בעצמו שהדברים בהם הוא משתמש הושגו בהאזנת סתר משטרתית.

יתרה מכך: גילת אף סיכן את מקורותיו המשטרתיים, כאשר אישר למעשה, שהמידע מבוסס על חומר חקירה שהושג בהאזנות סתר, כך שהחשד להדלפה נופל על חוקרי משטרה - אותם משת"פים של גילת - המחזיקים בידיהם את חומר החקירה.

המעניין הוא כיצד מטופלת התלונה נגד גילת, ובעצם גם נגד השוטרים-החוקרים העלולים עתה להיחשף. במקרה 'רגיל', היתה נפתחת חקירה, שבסופה ממליצה המשטרה להעמיד את החשוד לדין. אולם כאן מטופלים הדברים באופן חריג, המדיף ריח של טיוח ומיסמוס: המשטרה, לאחר לבטים לא פשוטים, פתחה בחקירה. אפל מסר עדות ועמד על מיצוי הדין. כאן החל התיק להתברבר, ונראה כי היו מי שמשכו בחוטים.

מתברר, כי המשטרה העבירה את התיק לפרקליטות מחוז תל-אביב, ומשם - הופ, הועבר התיק לפרקליטות המדינה, בראשה עומדת, כידוע, עדנה ארבל, שמתייחסת בעדינות לאנשי 'ידיעות אחרונות'. ניתן היה לצפות כי מקרה כזה היה מטופל ומסתיים בפרקליטות המחוז שצברה ניסיון רב ביותר בנושא האזנות סתר, תוך העמדה לדין של הגורמים המעורבים. העברת התיק דווקא לפרקליטות המדינה מעוררת תהיות.

מי שעוקב אחרי תיק זה, בין היתר, הוא ח"כ אריה גמליאל. בהמשך לשאילתה קודמת בעניין, הציג גמליאל שאילתה נוספת, ובה שאל: האם הועבר התיק לפרקליטות? אם כן - מתי ולמי? האם נתקבלה החלטה כלשהי? אם כן - על-ידי מי ומהי?

בשבוע שעבר (ב-17.6.02) השיב לשאילתה סגן השר לביטחון פנים, גדעון עזרא: "תיק החקירה הועבר ביום 26 בפברואר 2002 ממשטרת מחוז תל-אביב אל פרקליטות מחוז תל-אביב... ביום 14 במאי 2002 דיווח לנו קצין אגף החקירות של משטרת מחוז תל-אביב, כי התיק הועבר מפרקליטות מחוז תל-אביב אל פרקליטות המדינה לעיונם... לאור האמור לעיל, מצוי הנושא עתה בסמכות טיפול פרקליטות המדינה, ועל כן יש להפנות השאלות דנן אל שר המשפטים".
תגובת הפרקליטות: הנושא נבחן בפרקליטות.

ביום חמישי שעבר אישרה הפרקליטות, כי בהוראת היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, פתחה המחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש), בחקירה בפרשת האזנות הסתר שבה מעורב ראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי. פרשה זו טופלה כאן בחודשים האחרונים, ואחד החשדות בה הוא שמזרחי הורה לפקודיו, בעת כהונתו כראש יאחב"ל (היחידה הארצית לחקירת פשיעה בינלאומית), לתמלל גם שיחות שלא הותרו לתימלול על-ידי בית-המשפט, במסגרת צווים להאזנות סתר.

מחולל הפרשה, וגם זה נכתב כאן כבר, הוא סטניסלב יאז'מסקי, אחד החוקרים הבכירים ביאחב"ל, שנאלץ להתפטר, בין היתר בעקבות דרישותיו הבלתי-חוקיות לכאורה של מזרחי. יאז'מסקי, שברח לחו"ל לאחר שנרדף בישראל, העלה את טיעוניו כבר במהלך שנת 2000, וחזר עליהן שוב לפני כחצי שנה, בתצהיר שהגיש. אף אחד מגורמי התביעה לא רצה לשמוע, לא לדעת ובוודאי לא לחקור.

במדינה מתוקנת, שבה ראש אגף החקירות במשטרה חשוד בעבירה ומצוי בחקירה באזהרה, ניתן היה לצפות מגורמי החקירה והתביעה שיעשו את כל הדרוש כדי לבדוק היטב את החשדות. אחרי הכל, מדובר בתפקיד עם עוצמה רבה ביותר. תחת ידיו זורם מידע רב ורגיש על אישי ציבור, אנשי צווארון לבן ומי לא. לכן יש להבטיח, כי לא יישאר בתפקיד זה אדם החשוד בפלילים, כל עוד תלוי ועומד החשד נגדו.

חשד כבד זה קיים, ואת זה מאשר אפילו היועץ המשפטי לממשלה, והראיה היא החלטתו להורות למח"ש על חקירת הפרשה. אף-על-פי כן, הפרקליטות ו/או השר לביטחון פנים אינם יוזמים את השעייתו של מזרחי, לפחות עד סיום החקירה ובירור העובדות. הפרקליטות מסרה בתגובה כי הנושא נמצא בטיפול.

אלא שאי-השעייתו של מזרחי, ולאלתר, אינה הבעיה היחידה כאן. מבדיקה שערכתי מתברר, כי הפרקליטות והמחלקה לחקירת שוטרים לא עשו את המינימום הדרוש כדי לקבל את עדותו של סטניסלב יאז'מסקי. הוא פנה אל הפרקליטות ואל המשטרה, וגם אל היועץ המשפטי לממשלה, בבקשה להעמיד את עצמו לחקירה. אחרי הכל, הוא היה שם, הוא שחולל את הפרשה, ולכן הוא אמור להיות אחד העדים המרכזיים בפרשה. אלא שבפרקליטות ובמח"ש לא רוצים, כנראה, לברר את האמת. אחרת קשה להבין מדוע, למרות שחלפו חודשים רבים, לא נעשתה פנייה אל פרקליטו, עו"ד חנן גולד, כדי לשמוע את עדותו של יאז'מסקי.

השבוע הודיע היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, על החלטתו שלא להורות על פתיחת חקירה נגד נגיד בנק ישראל לשעבר, פרופ' יעקב פרנקל. יחד עם זאת, מתח רובינשטיין ביקורת נוקבת על פרנקל ובנק ישראל, וחייב את הנגיד לשעבר להשיב את הכסף שקיבל שלא כדין.

מדובר בסכום של כ-238 אלף שקל, אותם כבר החזיר פרנקל לבנק ישראל, בעקבות הביקורת של מבקר המדינה. פרנקל מיהר לברך על המוגמר, ובצדק, ועל כך שנמנעה ממנו חקירה פלילית.

בהקשר זה מעניין לציין, כי פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, שלקחה לעצמה סכום כולל של כ-200 אלף שקל במסווה של פיצויים, טרם החזירה את הכסף לקופת המדינה. גם בעניינה כתב מבקר המדינה אליעזר גולדברג דוח מביך, שבו הצביע מפורשות על הכספים שקיבלה באופן בלתי-תקין. ואולם בעניינה לא קם היועץ האמיץ למצות את הדין, או לפחות לחייבה להשיב את הכסף.

ביום 13.4.02 נסע נשיא התאחדות הקבלנים והבונים בישראל, סם אולפינר, במכוניתו, מסוג 'ב.מ.וו 740', סמוך לכרמיאל. כתבתי 'נסע', אך אולי נכון יותר לכתוב 'טס' - במהירות 140 קמ"ש. כך הראה המכ"ם המשטרתי. 50 קמ"ש יותר מהמהירות המותרת.

שוטרי משטרת התנועה עצרו את המכונית ושללו במקום את רישיונו. עם זאת, הוא הורשה להגיע עם המכונית עד לביתו, שם להחנות אותה ולהתייצב למשפט. השלילה נעשית, אגב, כדרך קבע ל-30 יום.

כבר למחרת הוא התייצב לשימוע בפני קצין במשטרת התנועה, במהלכו ביקש וקיבל בחזרה את הרישיון. קצין התנועה החליט בו במקום להחזיר לו את הרישיון, לאחר שבדק ומצא כי לאולפינר גיליון עבירות נקי יחסית. עם זאת, הוא הוזמן למשפט תעבורה שיתקיים ביולי.

השימוע בפני קצין נעשה כדבר שבשיגרה. כמעט כל נהג שרישיונו נשלל ל-30 יום על-ידי שוטר תנועה (שאינו קצין), פונה לקצין התנועה, וזוכה בשימוע. אלא שכמעט בכל השימועים מקפידים קציני משטרת התנועה, ובצדק, להחמיר מאוד בגין מהירות מופרזת, ולשלול את הרישיון ל-30 יום. באולפינר נהגו אחרת.

אולפינר, שהתבקש להגיב, אישר כי נתפס כשהוא נוהג במהירות מופרזת, אך אמר כי נהגו עמו כמו עם כל אחד. לדבריו, קצין משטרת התנועה החליט להחזיר לו את הרשיון, לאחר שראה שעברו נקי.