"אני ישר והגון"

השופט: תומר אורינוב, בית משפט השלום באילת

התאריך: יום חמישי, 13.7.2017, שעה 09:30

הנושא: תיקים שונים


בבית המשפט הקטן של אילת, מול הנוף המרהיב של המפרץ, צריכים מדי פעם השופטים לדלג מתחום לתחום. תומר אורינוב פתח את היום בשני דיוני מעצר, בהם הוא מוכיח שקרא וקלט במהירות רבה את הפרטים. את עיני צד דווקא נציג המשטרה, הלבוש בטי שירט ירוקה ומכנסי ג'ינס; קצת כבוד, אדוני, ולתשומת ליבם של מפקדיך.

כעת הוא עובר לתביעה קטנה של מעסיק נגד עובדו לשעבר, ומראה שהתכונן היטב לדיון. "סיימתם את כל המחלוקות בבית הדין לעבודה, מה אתה רוצה פה?", הוא שואל את התובע. הלה טוען שנשאר פתוח נושא ההלוואות שנתן לעובד, אבל אורינוב לא קונה את זה: "אני קראתי. זה לא מה שכתוב. כתוב שלסילוק כל התביעות ההדדיות ביניכם. אתה רוצה שאני אתן פסק דין - זה יעלה לך בהוצאות. אני מציע לאדוני למחוק את התביעה. הטענה להלוואה עלתה בבית הדין לעבודה, הנושא הזה נדון ונסגר".

התובע טוען שבית הדין לעבודה אמר לו שיתבע בנפרד את החזר ההלוואה ואומר שיזמן את עורך הדין שייצג אותו שם. "אני אדחה את הדיון ואחייב אותך בהוצאות", משיב אורינוב. "אני יכול לתת לך לטעון, אבל צריך לכבד פסק דין. אני אחייב אותך בהוצאות. כתוב במפורש, שחור על גבי לבן באותיות קידוש לבנה. אתה רוצה לטעון - תשבו בשולחנות ותטען. תטען, אני אשמע אותו [את העובד לשעבר] ואתן החלטה, יהיה לך פסק דין".

אליפות עולם בריצה?

אורינוב משתיק דיבורים בקהל ובין אותו איש משטרה לבין סניגור, ופונה לתובע: "כן, אדוני, אנחנו מחכים לך. בבקשה, תטען מה שאתה רוצה". האיש שב וטוען שנאמר לו לתבוע בנפרד את ההלוואות. אורינוב: "מה עוד אתה רוצה לטעון לגופו של עניין? תטען מה שאתה רוצה. אדוני רוצה לטעון עוד משהו? אנחנו לא במשפט של בית הדין לעבודה, תתמקד בשאלות".

אורינוב מסייע לנתבע לטעון שהכל כבר נדון בבית הדין לעבודה והוכרע בפסק הדין. הוא פונה לתובע: "מה השאלה הבאה?". ולנתבע: "לאט, אנחנו לא מספיקים לכתוב את מה שאתה אומר". ולתובע: "תן לו להשיב!". כאשר התובע מכנה את דבריו של הנתבע "שקר וכזב", אורינוב ממהר להגיב: "אדוני לא יתן לו הערות. אדוני, אתה לא נכנס לדברים שלו. תן לו לסיים, קצת נימוס!". הנתבע טוען שייצג את ישראל באליפויות עולם, ואורינוב מכניס נימה של הומור: "בריצה? אתה מדבר כל כך מהר". הוא מאפשר לתובע עוד כמה שאלות בלתי רלוונטיות, אבל לבסוף מושיב אותו. התובע מתנצל על שהרים את קולו, ואורינוב מנמיך את הלהבות: "הכל בסדר".

אחרי שהנתבע חוזר על הטענה שהכל כבר הוכרע, אורינוב עושה עוד ניסיון: "התובע יסכם, חבל על הזמן. אני מציע לאדוני למחוק את התביעה לפני שאני אכתוב פסק דין ואני אחייב את אדוני בהוצאות". התובע: "אני אערער!". אורינוב: "תערער". התובע: "אסור לי לתבוע את הכסף שמגיע לי?". אורינוב: "זו מדינה דמוקרטית ומותר לך לבקש הכל. אבל כדאי להקשיב לבית המשפט, כאשר בית המשפט אומר לך שזה כבר הוכרע. הטענה שלך שנתת [את ההלוואות] באופן פרטי [ולא דרך החברה] לא נכונה, כי כתבת [בבית הדין לעבודה] שהחברה נתנה.

"יכולתי לא להגיד לך את זה, אבל אני ישר והגון ואני אומר לאדוני מה אני עומד להחליט. אני לא יודע מה אמרו לך, אולי נתנו לך מידע מוטעה. אם עורך הדין הפנה אליך - תפנה אליו ותתבע אותו". התובע מבקש לצאת לכמה דקות, אורינוב מאפשר לו זאת ופונה לסניגור בתיק אחר: "יש לך נוהל להגיש 90 עמודים בדקה ה-90". אותו סניגור אומר שיש לו דיון בבית הדין לעבודה, היושב מדי פעם גם באילת, ואורינוב משיב: "תנסה לתמרן. אם שם מתחיל בזמן, נשמע את רואה החשבון".

התובע חוזר ועורך דין שנמצא באולם והתנדב לעזור לו, אומר בשמו שהוא חוזר בו מהתביעה. "כשבית המשפט מקשיב לך, צריך להקשיב לבית המשפט", אומר לו אורינוב. "אולי הטעו אותך". אורינוב כותב בשם הנתבע - בלי לשאול אותו - שהוא מסכים למחיקה ללא צו להוצאות. והוא מסיים בנימה נאה כלפי התובע הנראה מבוגר: "אריכות ימים, אדוני".

"תגישו ביום ראשון"

חוזרים לתיקים פליליים ואורינוב נשאר ממוקד. הצדדים הסכימו שחשוד יורחק מאילת ומותירים את התנאים לשיקול דעתו של אורינוב, והוא יודע היטב מה קורה: "יש החלטה מאתמול שיהיה במעצר בית עד 17 ביולי; שיחזור למעצר בית". החוקר טוען שהחשוד הפר את תנאי שחרורו, ואורינוב יודע היכן הוא חי: "תגישו ביום ראשון כתב אישום על הפרה, לא בעוד חמש שנים". הוא תוהה מדוע העצור יצא מהבית, והלה משיב שטעה ויצא לקנות אוכל. "במה אתה עובד?" - לא עובד. "למה אתה לא עובד?" - רק עכשיו השתחרר ממעצר.

אורינוב מכתיב החלטה במהירות ובתמציתיות: "לא מצאתי לנכון להיעתר לתנאים שביקש מי מהצדדים, אלא להיצמד להחלטת בית המשפט מיום 11 ביולי ולהותיר את התנאים על-כנם ובמיוחד את מעצר הבית, ובין היתר בשים לב לכך שאיני משמש ערכאת ערעור על החלטת עמיתי, כבוד השופט ברינגר. בשולי הדברים אוסיף, כי לא ראיתי טען לחייב לחתום על ערבות צד ג' נוספת, שעה שמעצר הבית הוא ללא פיקוח. עם זאת, בשל ההפרה וכדי למנוע את הישנותה, החשוד יפקיד 200 שקל".

תוך כדי הכתבה רואה אורינוב מישהו ליד הדלת ומבקש: "אדוני, שב בבקשה". והוא חוזר להחלטה: "מובהר לחשוד, כי אם יפר את תנאי השחרור ויובא בפני, אשקול בחיוב להורות על מעצרו". אורינוב פונה לחשוד: "מפה אתה הולך למעצר בית ואתה לא יוצא עד יום שני. איך תעשה את ההפקדה?", הוא חושב ומוצא פתרון: "שאימא שלך תפקיד", ואך מוסיף להחלטה שאסור לחשוד לצאת מהבית כדי להפקיד את אותם 200 שקל. "אני תורן פה בימים הקרובים, אז לא כדאי לך [להפר את התנאים]", הוא מסיים באזהרה ידידותית.

לחשוד הבא אין סניגור והוא טוען שביכולתו להסתדר. אורינוב חושב אחרת: "זה מאוד חשוב שיהיה לך סניגור ציבורי. אתה לא מבין את השפה המשפטית, ואני שב ומציע לך להיעזר בסניגור ציבורי". החשוד שואל מי יהיה סניגורו ואורינוב משיב: "העורך דין זה מי שתורן היום, כולם עורכי דין מצוינים". באולם נוצר קצת בלגן, אבל אורינוב משיב מיד את השקט והסדר על-כנם.

השורה התחתונה: בקיאות יפה בתיקים הרבים והשונים זה מזה. קשה להתמודד עם תובע כמו הראשון, שמסרב להקשיב - אבל אורינוב מצליח לבסוף. הטיפול בתיקים הפליליים מצביע על קליטה מהירה ושימת לב לפרטים.

יעילות: 9

מזג שיפוטי: 8