זבולון המר היה שר החינוך משנת 1977. בשנות השמונים עבדתי בהוראה בקריית שמונה. כל ילד שנבצר ממנו להגיע לבית הספר תקופה ארוכה מפאת מחלה או אושפז בבית חולים, ועקב כך נעדר ימים רבים מבית הספר, קיבל מענה מתאים מטעם משרד החינוך. המענה המתאים התבטא בראש ובראשונה במספר שעות ההוראה שקיבל ילד המרותק למיטת חוליו.
משרד החינוך הקציב 18 שעות הוראה לכל תלמיד בבית הספר היסודי ו-20 שעות בבית הספר התיכון, שהיה מאושפז בבית החולים. המורים, שלימדו בבתי החולים או הגיעו לבתי הילדים החולים, היו עובדי משרד החינוך, שזכו לכל התנאים של מורה במשרד החינוך.
מה שקרה בין תקופת זבולון המר, מראשי המפד"ל בשנות השמונים, לתקופת
נפתלי בנט, מראשי
הבית היהודי כיום, מתאפיין בהרבה מאוד מישורי חיים, אך הוא גם מתבטא בהפחתת שעות הלימוד לילד חולה בבית ספר יסודי מ-18 שעות הוראה לילד בשנת 1977 ל-7 שעות הוראה בשנת 2017.
המורה המגיע כיום לילד החולה הוא מורה המועסק על בסיס שכר שעתי על-ידי חברה פרטית, לעומת מורה ממערכת החינוך, המועסק ישירות על-ידי משרד החינוך ללא תיווך עושק של חברה פרטית. הפגיעה היא בראש ובראשונה בילד המרותק למיטת חוליו. חבריו הבריאים לכתה זוכים בכתות הגבוהות ל-35 שעות הוראה, והוא הילד החולה יזכה לחמישית מהשעות.
מצערת העובדה, שדווקא חוליה חלשה ביותר במערכת החינוך הופרטה, וגם במיטת הסדום המופרטת מפחיתים שעות הוראה מתלמידים חולים.
קרה משהו לא טוב במערכת החינוך מימי זבולון המר כשר החינוך עד לימי נפתלי בנט כשר חינוך, שבמלל התקשורתי הוא מקבל את הציון 100, אך את הציון 0 הוא מקבל מילדים מרותקים למיטות חוליים ומהוריהם, העומדים חסרי אונים מול שוקת שבורה, שמספקת חברה פרטית לילדיהם.
