נפילתה של א-רקה שבסוריה מסמלת את התבוסה האחרונה של דאעש בשעה שהארגון מאבד את מעוזיו בסוריה ועירק, וחוזר לפעילות גרילה באמצעות פשיטות ממקומות מחבוא במדבר. אולם, שחרור העיר אינו בעייתי רק לדאעש, אלא גם למשחררים. הכוח המרכזי בשחרור א-רקה הם הכוחות הסורים הדמוקרטיים (SDF), ברית צבאית שנלחמת נגד דאעש ומורכבת בעיקר מכורדים. כוח זה הראה את כוחו בלחימה קרקעית, והוא חייב את הצלחתו גם לפעילות האווירית של הקואליציה בהובלת ארה"ב.

כעת, כאשר האיום מצד דאעש בסוריה הולך ופוחת, הכורדים שואלים את עצמם מה יקרה כאשר ארה"ב שוב לא תזדקק להם במלחמה נגד דאעש. שיתוף הפעולה בין הצדדים החל לאחר שדאעש ניסה לכבוש את העיר הכורדית קובאני, ונכשל בכך בשל המתקפה הכורדית ששולבה עם פעילות אווירית אמריקנית. כיום הכורדים פועלים גם באזורים סונים, שבהם לא יוכלו להמשיך להחזיק.

בבית הלבן עלה רעיון לפיו הכורדים והסונים יבצעו הלכה למעשה את תוכניתו של הנשיא דונלד טראמפ לפגוע באירן, בכך שהם יתקפו את כוחותיו של בשאר אסד ותומכיו. למדיניות זו יש חיסרון רציני ביותר. אסד, בסיוע רוסיה, חיזבאללה ומשמרות המהפכה, ניצח למעשה במלחמת האזרחים. כל מה שנותר כעת הם הכוחות הכורדים, שיצטרכו סיוע רב ביותר, אם ארה"ב תרצה שהם יילחמו נגד אסד. כמו-כן, דבר זה עלול להביא לעימות מול רוסיה.

מאחר שהמדיניות האמריקנית היא להילחם בדאעש ולא במשטר אסד, הבסת דאעש תביא לצמצום הכוחות האמריקנים באזור. דבר זה יותיר את הכורדים הסורים לחסדיהן של אירן ורוסיה, שהן בעלות הבית. באופן אירוני ובשונה מהכורדים בעירק, אם הכורדים בסוריה רוצים לשמור על כוחם והישגיהם, הם צריכים לקיים דיאלוג עם רוסיה ובעיקר עם אירן, ולהגיע להבנות שיגנו עליהם מפני טורקיה ויאפשרו להם לשמור על כוחם.

דאעש אוהב את תשומת הלב הציבורית, כמובן כאשר הדבר הוא לטובתו. הארגון פעל רבות ברשתות החברתיות ופרסם את עיתוניו וסרטוניו שהגיעו לכל מקום בעולם. החודש האחרון היה הפעם הראשונה שבה הארגון לא פרסם חומרים שונים בנוגע לפעילותו הציבורית, בשל הפסדיו. אולם, השחיקה במנגנון התקשורת של הארגון לא מצביעה על פגיעה ביכולותיו לפעול לאורך גבול סוריה-עירק.

לפני שדאעש הכריז על הקמת המדינה האיסלאמית ביוני 2014, החל גלגולו הקודם, המדינה האיסלאמית בעירק, בפעילות ממשלתית וציבורית. בשנים 2009-2006 הארגון פעל בעיקר בתחום אכיפת החוק ולא במתן שירותים ציבוריים. פעילות זו הופסקה לאחר שארה"ב והאוכלוסייה הסונית הניסו את פעילי הארגון. מספר שנים לאחר מכן, מאפריל 2013 ועד תחילת 2014, דאעש חזר לפעילותו הציבורית והחל לפעול בסוריה. שם החל הארגון למצב עצמו בתור מדינה שכוללת בתי ספר, מערכת משפט, שיטור ורשויות מקומיות.

רוב פרסומי הממשל של דאעש נעשים בתמונות. בשנתיים האחרונות חלה ירידה הדרגתית בפרסומים אלו, וכפי שצוין השיא הגיע בחודש שעבר כאשר שהארגון לא פרסם דבר על פעילותו הציבורית והממשלתית. דבר זה מלמד על פגיעה ביכולת התקשורתית של הארגון, במקביל לפגיעה ביכולותיו הצבאיות.

אין לפרש את היעלמות הפעילות התקשורתית של דאעש כחוסר רצון להמשיך למשול; הוא פשוט לא יכול לעשות זאת כעת. אם ההזדמנות תעלה שוב, דאעש ינסה להתחיל פעילות ציבורית כפי שעושה הוא כעת בסיני או באפגניסטן. בסופו של דבר, הכל תלוי במצב הכלכלי, החברתי והפוליטי בעירק ובסוריה, ואם שוב יהיה ואקום בשל ניהול לקוי של השטחים הסוניים. ואקום כזה נוצר לאחר הפעילות האמריקנית בעירק נגד פעילי אל-קאעידה, ולכן על הממשל האמריקני ללמוד לקח ולמנוע מהממשלה העירקית לפגוע באוכלוסייה הסונית. החלופה היא שיקומו של דאעש.

לפני מספר ימים החל צבא עירק במתקפה לשחרור כירכוכ מידיהם של הכורדים, ובתוך זמן קצר העיר כולה נכבשה. טראמפ הגיב באומרו שארה"ב לא לוקחת צד בסכסוך זה. ארה"ב לא התנגדה, בין היתר מכיוון שעירק היא ששלטה על כירכוכ לפני המתקפה של דאעש ביוני 2014, וכיבושה מהווה למעשה חזקה לסטטוס-קוו שלפני המתקפה. למרות זאת, יש צורך בפיקוח ומעקב על הנעשה בכירכוכ, כדי למנוע את התדרדרות המצב.

למשל: במשך הרבה זמן התייחסו לכירכוכ כאל עיר מפורזת חלקית. המשטרה פעלה בעיר, ולכוחות הצבא ולכוחות הכורדים היה אסור להיכנס אליה. לכן, כניסת הצבא העירקי לעיר מהווה שינוי של הסטטוס-קוו. בנוסף, הצבא לבדו מגן כעת על שדות הנפט, בנייני הממשל ותשתיות האנרגיה, בניגוד לעבר כאשר מדובר היה בשיתוף פעולה של הצבא והכוחות הכורדיים – מה שיאפשר לבגדד לפגוע בכורדים.

כעת ארה"ב צריכה לבצע ארבעה צעדים מידיים. הראשון: להחזיר את מנגנון הביטחון המשותף של הכורדים וצבא עירק. רק כך ניתן יהיה להגן בצורה אופטימלית על האזור. השני: ארה"ב צריכה להצהיר שהיא מתנגדת לכל הסלמה באזור. את הדבר הזה יש לחזק באמצעות הגעת שליח אמריקני לאזור, שיראה שארה"ב עוקבת אחר הנעשה.

השלישי: למנות מושל לעיר. לפי הדיווחים משרה זו כרגע פנויה, וארה"ב צריכה ללחוץ על מינוי, לפחות זמני, של מושל כורדי. מדובר בצעד די סמלי, שיכול למנוע את התדרדרות המצב מבחינה צבאית. הדבר האחרון שצריך לעשות, הוא להמשיך ולעודד את שיתוף הפעולה בנושא הנפט. הממשלה הכורדית והממשלה העירקית נהנות מהנפט שיוצא מכירכוכ. נכון לעכשיו, הממשלה הכורדית מחזיקה בצינור ייצוא הנפט היחיד בצפון שעובד. שמירה של שיתוף הפעולה בתחום תביא לרווח לכל העוסקים בו, ותאפשר מו"מ עתידי בין הממשלות.

רצח העם שמתבצע כיום במיאנמר הולך ונהפך למוקד משיכה עבור דאעש. מדוח שפורסם לאחרונה בנושא עולה, כי דאעש פועל לגייס את בני מיעוט הרוהינגיה שנטבחים במיאנמר. פעילות דאעש במדינה מהווה סכנה חמורה יותר עבור מיאנמר, שרק לאחרונה חזרה להיות דמוקרטיה.

הרעיון של גיוס לדאעש יכול למשוך מאוד צעירים בני המיעוט, קודם כל מבחינה כספית ושנית מהאפשרות לנקום בממשלה שמדכאת אותם. כמו-כן קיימת האפשרות של גיוס על בסיס תמיכה ברעיון האידיאולוגי שדאעש מייצג. גיוס של בני הרוהינגיה על-ידי דאעש וביצוע פיגוע בשם ארגון זה, יעניק לגיטימציה לקיצוניים במיאנמר להחריף את המאבק נגד הרוהינגיה.

יש לציין, כי רוהינגי שיגויס על-ידי דאעש, לא בהכרח יבצע את הפיגוע במיאנמר. גורמי מודיעין במדינת נאגאלנד שבהודו הזהירו לאחרונה מפני אפשרות של ביצוע פיגוע על-ידי בני רוהינגיה שגויסו על-ידי דאעש. לדבריהם, כ-2,000 מבני המיעוט כבר גויסו וכעת הם עוברים אימונים כדי למנוע בכוח את גירושם מהמדינה.

כדי לעצור את האלימות נגד הרוהינגיה ולמנוע את המשך גיוסם לדאעש, יש להחזיר את הפליטים למיאנמר, לאזרח אותם, להעניק להם זכות הצבעה ולתת להם הזדמנות להפוך לחברים יצרניים של החברה המקומית. לאור השנאה העזה שיש במדינה כלפי בני מיעוט זה, נראה שהדבר אינו אפשרי. מיאנמר היא כעת חבית חומר נפץ, ודאעש מחזיק בגפרור שיצית אותה.

"אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחוכמה שאלת על זה" – אמר קהלת. ועדיין אנשים מתרפקים על העבר ואומרים שפעם היה יותר טוב. האמונה שפעם היה יותר טוב מביאה לחזרתם של טרנדים מהעבר; אחד מאותם טרנדים הוא אל-קאעידה.

לפי דיווחים שונים, ארגון אל-קאעידה מתכוון שוב לשנות טקטיקה מהתמקדות באויב קרוב להתמקדות באויב רחוק, כפי שהיה בימיו של אוסמה בן-לאדן. כעת שואלים, האם מדינות המערב מוכנות לכך. עלי סופאן, לשעבר סוכן FBI וכיום חבר במועצה לייעוץ לביטחון פנים, אומר שגם התוכניות הנועזות ביותר נגד ארגוני טרור איסלאמיים נדוותם לכישלון, ללא תובנה פסיכולוגית והבנת ההיסטוריה של המזרח התיכון. לדבריו, הנשק החזק ביותר של ארגוני הטרור הוא האידיאולוגיה.

סופאן היה החוקר הראשי של אל-קאעידה לאחר פיגועי 11 בספטמבר, ולהערכתו כיום הארגון מהווה איום גדול עוד יותר. למרבה האירוניה דווקא המלחמה של ארה"ב נגד אל-קאעידה, מלחמה שהשקיעו בה 2 טריליון דולר, הפכה את אל-קאעידה מארגון של 400 פעילים לארגון גדול הרבה יותר עם אלפי תומכים.

לדברי סופאן, חוסר המעורבות הפוליטית של מדינות המערב עם מנהיגים ערביים לאחר האביב הערבי, מהווה החמצה. לכן, מדינות המערב צריכות כעת לשתף פעולה ולהיות מעורבות פוליטית ומדינית עם מנהיגי מדינות ערב. כדי לערער את אל-קאעידה, אומר סופאן שצריך להשתמש ברשתות החברתיות כדי למנוע גיוס. מארה"ב הוא מצפה ליצור בריתות מקומיות במזרח התיכון ולהפעיל לחץ על הממשלות באזור בכל הקשור לדמוקרטיה וזכויות אדם.