היום קראתי על בני המזל, אלה שבהגרלה הגדולה הרוויחו ביושר ובגדול. הם זכו בפרס שמעטים יכולים לכמת אותו, אולם אין עוררין שהפרס הוא לחיים.
הכתבה היתה משמחת אותי אלמלא גרמה לי לבכות על מר גורלם של אלה שלא זכו בפרס, אלה שימשיכו בחייהם בלי סיכוי או אפילו בלי לדעת שיש סיכוי, כלומר ללא האפשרות לבחור.
קראתי ש"יותר מרבע מסך המעוניינים ללמוד באוניברסיטה ציינו שהם לא יודעים איך יממנו את הלימודים, או שאין להם דרך לעשות זאת" (YNET 09.10.05). בסוף הכותרת הוסיפו גם בדיחה טובה: "למרות ששינוי דאגה להגדלת תקציב האוניברסיטאות, במציאות לא נראה שינוי".
הסיפא הזכירה לי את הצפרדע, שבטוחה כל חייה בביצה שאיזה נסיכה חתיכה תבוא יום אחד, תיתן לה נשיקה והיא תהפוך לנסיך חסון ויפה טוהר. הזוכים הגדולים בפרס היו אלה שהצליחו לעמוד בתנאי הסף של האוניברסיטה אולם חוששים או יודעים שאין באפשרותם לעמוד בתשלום הכרוך בכך.
המפסידים כמו תמיד, הם סטטיסטיקות: "ב-2004 47.8% מבני/ות 17 היו זכאים/ות לתעודת בגרות" (מרכז אדוה, זכאות לתעודת בגרות לפי יישוב 2003/4). לסטטיסטיקאים יש ניסוח יותר כואב לנתון - כל אזרח שני במדינת ישראל לא יהיה בעל תעודת בגרות (בשנים הנראות לעין). זה נתון מעודד לפני ששומעים כי "שיעור תעודות הבגרות שאינן עומדות בדרישות הסף של האוניברסיטאות הינו 15.6%. (מישהו אמר מכללות?).
בשביל להבין את התמונה כולה ומי שממש משעמם לו ותקפה אותו אחריות חברתית קלה לעת ערב, אני ממליץ להיכנס לאתר של "מרכז אדוה" ולקרוא את נתוני הזכאות לתעודת בגרות לפי יישוב (2003/4).
עכשיו מתמטיקה פשוטה: אם נחשב את שיעור המתקבלים לאוניברסיטה ונעמיד אותו לצד מי שבכלל לא עומד בנתוני הסף של האוניברסיטה, נראה כי הראשונים זכו בפיס עולם.
פילוח ההשכלה הגבוהה בישראל מייצג את מי שהתקבלו לאוניברסיטה ועכשיו נותרה בעיה קטנה איך לממן את זה, אבל המפסידים הגדולים בהגרלה הלאומית הזו הם אלה שאנחנו כאזרחים ובראשנו הממשלה "לא סופרים אותם ממטר".
אני חוזר ומהרהר בהצלחה הישראלית הבינלאומית בהתמחות ויצוא של ידע: בביטחון, בחקלאות, במחשבים, וברפואה (אני כותב שורות אלה ביום בו ממציא החיסון לסרטן הרחם מכנה את עצמו "ישראלי לשעבר"). אנחנו כל כך מצליחים בהרבה תחומים יחסית לגילן של הארצות הסובבות אותנו, אילו רק היינו מגדילים את שיעור זכאי הבגרויות ל-70%, אולי אפילו נחלום ל-90%, מתוך כמה מהם נוכל לבחור את המנהיגים שלנו. נכון שבגרות היא בחינה, אבל היא גם מראה חדה וברורה של מה שאנחנו עושים לעצמנו.
ה"רולטה החברתית" פשוטה מאוד. העפלתם לשם, נולדתם שם, הפסדתם, היגרתם משם, הימרתם. כי כמו ברולטה, זה עניין שכל כולו מזל. נראה לי שמזל נוטה להתאזן עם סטטיסטיקה, שאין תוכניות ושלא חושבים על מחר.
