נשיא לשעבר, סנאטור בכיר שהיה מועמד לנשיאות, יו"ר ועדת החוץ של הסנאט וכעת עוד סנאטור – כולם מן המפלגה הרפובליקנית וכולם יוצאים נגד
דונלד טראמפ, שרץ וניצח בשם מפלגתם. אלו הם
ג'ורג' בוש הבן, ג'ון מקיין, בוב קורקר וג'ף פלייק מאריזונה (מדינתו של מקיין) שהודיע השבוע (24.10.17) שלא יתמודד בשנה הבאה על כהונה נוספת.
לדעת ניו-יורק טיימס, הארבעה מייצגים סוג חדש של ועידת מפלגתית עצמאית, שחבריה חופשיים להביע את דעותיהם על הנשיא והתנהגותו. השאלה היא מי, אם בכלל, ילך בעקבותיהם. מאחר שהם מודעים לאופיו חסר הרחמים של טראמפ, רוב חברי הקונגרס ממפלגתו חוששים לומר או לעשות משהו שירגיז אותו ויצית גל חדש של ציוצי בוקר.
אפשר ממש להרגיש כיצד הרפובליקנים בקפיטול הולכים על קצות אצבעותיהם, נזהרים ביותר שלא להפנות את תשומת ליבו של טראמפ לנוכחותם. באותה מידה, הם אינם רוצים לעורר את חמתם של פעילים מהימין, שכבר הצליחו לטרפד את מועמדותו של פלייק לכהונה נוספת. פלייק אהוד על עמיתיו וחבריו לסיעה מיהרו להביע את צערם על החלטתו, אבל איש מהם לא הצטרף לקריאתו להתייצב בגלוי מול טראמפ. מיץ' מקונל, מנהיג הרוב הרפובליקני, דיבר אחרי הנאום בו הודיע פלייק על החלטתו, שיבח אותו על היותו "שחקן קבוצתי" ובעל עקרונות גבוהים, אבל החזיר מיד את זכות הדיבור למנהיג המיעוט, צ'אק שומר, בדיון על התקציב.
ניו-יורק טיימס טוען שיש לראות את התקפתו של פלייק על טראמפ – "אדוני הנשיא, די כבר" – יחד עם זו של קורקר ("הבית הלבן הוא גן ילדים למבוגרים"). אלו הם ביטויים שרק לעיתים רחוקות, אם בכלל, נשמעו כלפי נשיא מצד חברי מפלגתו. פלייק דיבר על "הגסות של ההנהגה שלנו" ואמר שהמפלגה מצויה "במצב חמור ומדאיג".
אבל קורקר, פלייק ומקיין הם עדיין יוצאי הדופן. מקונל יצא מארוחת הצהריים עם טראמפ וחברים אחרים במפלגה והדגיש את הנושאים המאחדים את הרפובליקנים עם טראמפ, והמעיט בערכם של חילוקי הדעות שהעלו פלייק וקורקר. מקונל הדגיש, כי האינטרס מספר אחת של המפלגה הוא להעביר את רפורמת המס של טראמפ. הצהרה זו מוכיחה את חוסר הרצון של יתר חברי הקונגרס הרפובליקנים להתעמת יותר מדי במישרין עם הנשיא. הם מוכנים להתעלם מכמה ממעשיו והצהרותיו של טראמפ, כדי לקדם את מטרותיהם – שהחשובה שבהן היא הרפורמה במס. ומאחר שעד כה אין לרפובליקנים הישגים חקיקתיים של ממש, המפלגה רוצה להעביר את הרפורמה הזאת.
שלא יהיה ספק, מדגיש העיתון: בסנאט ובבית הנבחרים ישנם רפובליקנים המחויבים לחלוטין לטראמפ ואשר דוחים את דעותיהם של פלייק או בוש. אבל אחרים רואים את טראמפ רק כאמצעי להשגת המטרה, כדרך לקדם את האגנ'דה שלהם, משום – כפי שמקונל נוהג לומר – שרק הנשיא יכול להפוך חקיקה לחוק.
פלייק יצא נגד חשיבה כזאת, כאילו הישגים כלשהם – אם בכלל יבואו – יכולים לפצות על ההתפרצויות והבלגן היוצאים מוושינגטון ומשפיעים על ארה"ב כולה. "בכל הכבוד והענווה עלי לומר, כי שיטינו בעצמנו די והותר זמן במחשבה ששינוי בממשל מצוי מעבר לפינה, שחזרה לתרבותיות ויציבות מצויה שם", אמר.
בוש, מקיין, קורקר ופלייק מייצגים סדק משמעותי בחומת התמיכה הרפובליקנית בטראמפ – אבל לאיש מהם אין מה להפסיד באופן אישי. בוש כבר מחוץ לפוליטיקה, שלושת הסנאטורים נמצאים בשלהי הקריירה. מה שלא ברור כרגע הוא, האם רפובליקנים המצויים בסיכון יסכימו להרחיב את הסדק הזה.