|   15:07:40
דלג
  אביתר בן-צדף  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין

כמו באותו היום הארור, לפני 32 שנה

32 שנה אחר מלחמת יום הכיפורים איננו בטוחים יותר, גם כיוון שלא עשינו בדק בית ואנחנו ממשיכים לעשות במרץ רב את מה שהוביל לתבוסה, שהיתה אחד האסונות הגדולים בתולדות מדינת ישראל
10/10/2005  |   אביתר בן-צדף   |   מאמרים   |   תגובות

קשה שלא להתרשם מהעקיבות – אותה תכונה, השומרת אותנו במסלול, גם אם ידוע מראש שיובילנו להתרסקות. בדבקות נוראה אנחנו ממשיכים לעשות את אותן שטויות ואת אותם מחדלים כאילו אין ברירה אחרת.

מלחמת יום הכיפורים זוהרת כמאורע מייסד בתולדות מדינת ישראל. קשה להסביר זאת למי שלא חווה את המלחמה, ורק כשליש מתושבי מדינת ישראל כיום חוו זאת. זה היה ליקוי מאורות בסיסי ביותר. לא ליקוי מאורות ראשון, אך הגדול שבהם, בינתיים, וזו גדולתו. וגם לא האחרון בליקויי המאורות, שנפלו עלינו. ניתן לסמוך על הממשל הישראלי ועל מערכת הביטחון הכושלת שלו, שיספקו לנו תזכורות חדשות לבקרים על אי-תפקודם.

במלחמת יום הכיפורים נטרפו כל הקלפים של הממשל הישראלי, וערוותו הוצגה לראווה מהרגע הראשון למלחמה (ואולי עוד לפני כן) ועד לדקתה האחרונה – כמעט בלי חריגים. עד היום טרם קיבלנו הסברים על מה שאירע. עד היום מנסה הממשל (למרות שכביכול התחלף) להסתיר את המידע על המלחמה, שהיתה לפני 32 שנה, ולשקר בעניין אירועיה – בין השאר, בחסות אקדמיה, שאינה מעוניינת להגיע אל חקר האמת, ובחסות חיסיון ארכיונים כביכול בשם הביטחון, שנרמס, כידוע, ברגל גאה, כדי לכסות על ערוות הדגנרלים והמנהיגים.

כידוע, ניצחנו במלחמה. בוודאי. הדגנרלים שלנו מנצחים בכל מלחמה עוד לפני שפרצה. בזמן המלחמה הם מקרטעים, לא כל כך מבינים מה קורה סביבם, וגם לא כל כך מצליחים לעשות את מה שמקשקשים פיותיהם.

ניצחנו. עובדה. אז למה הסתלקנו מסיני? ולמה החזרנו את קוניטרה ועוד כמה נקודות שהיו בידינו ברמת הגולן, לפני פרוץ הקרבות?

יהיו מי שיטענו, שצבא מנצח אינו נסוג לאחר המלחמה. אבל מדובר רק בקומץ בכיינים, שכידוע, אינם מבינים דבר.

חצינו את התעלה מערבה – במחיר כבד ביותר ותוך חוסר ארגון משווע, בהתאם למסורת הישראלית, העקובה מדם. חקר הצליחה מלמד, שסמוך, מרפי וגם המזל עשו במבצע שעות נוספות רבות מאוד.

הגענו עד כ-100 ק"מ מקהיר ועד כ-30 ק"מ מדמשק – כמו האיש שתפס בזנב הדב והתפלל שיצילוהו. בסיכומו של דבר, לפני כחודש ברחנו גם מהמילימטר האחרון של אדמת סיני – בציר "פילדלפי" ברפיח. הד אחרון למפלה דאז, שהצטרף לרעש הגדול של המפלה הנוכחית והמבישה לא פחות במלחמה בטרור.

הכל יודעים שהיינו גיבורים. מהרגע הראשון למלחמה שברנו את העצמות לערבים, והראינו קבל עם ועולם את גדולתנו. איש עילג-לשון איים עלינו מלשכת הרמטכ"ל, שאם ינסו הערבים לחצות את התעלה, נגרש אותם עם "עוזי" ועם יד אחת קשורה מאחור. האיש הזה הקים קו לתפארת קבלני עבודות העפר ותעשיית הבניין, וייזכר לעד במצעד הטמטום (אפילו לא איוולת).

כ-400 איש בלבד שילם הצבא המצרי על חציית התעלה. קו בר-לב קרס מיד כלא היה, וכמה טוב שלא אויש במלואו. כך נחסך מאיתנו מחיר עצום נוסף של מאות הרוגים, פצועים, שבויים ונעדרים. "איך נפלת משמיים הילל בן שחר", כתב בזמנו ישעיהו בן אמוץ (פרק י"ד).

לפני 32 שנה, כנראה, כבר ביום השלישי למלחמה, הפכה הבריחה לאסטרטגיה ישראלית, שרבים ממנהיגינו ומהדגנרלים שלנו התמחו בה בהצלחה רבה. זה התחיל בבריחה מאחריות, ונמשך בבריחה בשדה הקרב.

כרגיל במקומותינו, כבר ניסחו זאת היטב ויצרו חוכמה שלמה מהבריחה. בנוסף, מוסדו הפקרת חיילים בשדה הקרב ושליחתם למבצעי סרק, שיעלו בחיי המונים. כולנו זוכרים היטב את דברי הכזב, שדגנרלינו פיטמו בהם את לוחמי המעוזים, שהופקרו לנפשם – עד לנפילתם. כולנו זוכרים את מתקפת-הנגד המפוארת של אוגדת הפלדה, ב-8 באוקטובר. המצרים מתו מצחוק נוכח מה שעלה ממנה: שתי הסתערויות (נפרדות) דרדלה של שני גדודי מילואים של טנקים על מערכיהם בזה אחר זה באותו יום, עד שנמאס להם מהאבק שהעלו הטנקים הישראלים. כולנו זוכרים את ההתעמרות הישראלית בפדויי-השבי – חיילינו וקצינינו, ששבו ארצה מהשבי. פדויי-השבי קראו לבית ההבראה שבו התעללו בהם קציני ביטחון שדה, פסיכולוגים וקציני רפואת נפש של צה"ל - "סטאלאג זיכרון".

הדגנרלים שלנו דאגו מאז ומתמיד לעטר את עצמם באותות גבורה והצטיינות. במלחמת יום הכיפורים הם הטביעו על מערכת הצל"שים חותם עמוק של בידוי ראיות. כל מי שניסה לחלוק על מאות העיטורים שהוענקו בטענות שווא, על מעשים שלא נעשו מעולם – נענש, והוקע.

טנקי אויב הושמדו בהבל פה של תצהירי כזב. כוחות אויב נהדפו במכת לשונם החדה של מפקדים כושלים ושל כתבלבי חצרותיהם. יעדים נכבשו ברשתות הקשר בלבד, מבלי שהטנק של המפקד המלהג אפילו נע מטר אחד. עד היום מכסה מסך עבה של חשאיות את הצל"שים, שהוענקו כמובן בעיקר למפקדים, על לא עוול בכפם. כל ניסיון לחדור את המסך נתקל בתגובה אטומה של צה"ל, המחפה עד היום בלהט על מעשה הרמייה.

כאז, כן עתה, עובד מנגנון כבד ויצירתי על סיפורי כזב, שמחליפים את האמת. זה חלק בלתי נפרד מתורת הלחימה הישראלית. יש יחידות ויש דגנרלים, שהתמחו בזה במיוחד. כשפרצה המלחמה בשעה שתיים בצהרי היום (ארבע שעות מוקדם מהצפוי), כבר החלו בכירים במחנה המטכ"ל לטוות את השקר בדבר מחדל מודיעיני, כדי להצדיק את מחדלם. כך גם לגבי כל קרב וקרב, שכשל. באורח פלא, גם הצלחה כבירה כמו כיבוש החרמון בידי מילואי הצנחנים, נעלמה בתוך ים הכזב.

כאז, כן עתה, מסתתרים מנהיגינו ודגנרלינו מאחורי תקשורת אוהדת, שמחפה על מחדליהם, ומסתירה את האמת המרה מהעם, שישלם לבסוף את כל המחיר ועוד יותר. 32 שנה ולא השתנה דבר. העם מטומטם. לכן יאמין לסיפורי הכזב, יחשוב שניצחנו, וישלם על הכל במיטב אונו והונו. "ראי אדמה כי היינו בזבזנים עד מאוד", כתב בזמנו שאול טשרניחובסקי.

ממלחמת יום הכיפורים עתידה של מדינת ישראל אינו בטוח עוד, והיא בתהליך מתמיד של התפרקות. 32 שנה אחר כך איננו בטוחים יותר, גם כיוון שלא עשינו בדק-בית ואנחנו ממשיכים לעשות במרץ רב את מה שהוביל לתבוסה, שהיתה אחד האסונות הגדולים בתולדות מדינת ישראל.

מלחמת יום הכיפורים היתה קו פרשת המים. עד אליה, פחות או יותר, נבנתה המדינה. מאז, פחות או יותר, היא מתפרקת, והעיטים – יחד עם חבריהם, אנשי השלטון – מתגודדים סביבה, ומלקטים זה לזה חלקים נבחרים ממנה. באורח סמלי, בשלהי המלחמה נפטר דוד בן-גוריון, מי שהכריז על המדינה, בנה את מערכת הביטחון שלה, ולא ידע להכין לו יורשים. המערכת החלה לקרוס כבר בסוף כהונתו. בתוך עשור מהתפטרותו מראשות הממשלה נחלה המדינה תבוסה כבירה מידי מערכת הביטחון שלה, שיצאה מכלל שליטה, ולא שבה להיות נשלטת מאז.

32 שנה אחרי. אם תיאמר האמת, גם כיום, תזדעזע הארץ ומנהיגינו ודגנרלינו יאבדו את כיסאותיהם ואולי גם את משכורות העתק, שריפדו בהן את עתידם. ועדות חקירה טייחו כל ממצא שיכול לסכן את העלית והיו דגם ומופת לבאות: ועדות חקירה סיפקו שעירים לעזאזל, והמולך התרצה, עד המחדל הבא, כמו בתסריט הידוע מראש.

32 שנה ואנחנו יכולים להוקיר תודה למערכת הביטחון ולדגנרלינו, שמוליכים אותנו קוממיות מאסון לאסון, מצרה לצרה וממחדל למחדל. הם ממלאים את רחובותינו בנכים, ביתומים ובשכולים, ואת בתי העלמין הצבאיים במצבות, במחיר מאמיר של החלשת ביטחוננו הלאומי. על כל גבעה רמה, בכל עמק ומתחת לכל עץ רענן, מספקים לנו דגנרלינו תבוסות ומפלות, מול כל אויב, ועוד ידם נטויה.

32 שנה של עקיבות מעוררת התפעלות, המערערת את יסודות קיומנו. עקיבות זו יכולה להתקיים רק בזכות עם מטומטם, המאמין בכל מאודו לכל הבדיות שמנהיגינו ודגנרלינו מפטמים אותו בהן.

בשר תותחים תמים. הו, תמימות קדושה, המקדשת שכול וכישלון, ומאדירה אותם.

תאריך:  10/10/2005   |   עודכן:  11/10/2005
אביתר בן-צדף
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
כרגיל באזורנו, הממשלות השונות שדנות בבעיית הפשיעה מקימות ועדות שמחליטות להקים עוד ועדות. מה שהמשטרה צריכה היום יותר מכל, כסף לתקנים, היא לא מקבלת. מעת לעת קמים שרים לביטחון פנים וראשי ממשלה ומציעים פתרונות יצירתיים. הפעם: מתן סמכויות נרחבות לפקחי עיריה שיוכלו לעצור פושעים ויזניחו את הטיפול בבעיות המפריעות לאזרח.
10/10/2005  |  שלומי דיאז  |   מאמרים
בבחירות הדמוקרטיות הראשונות שנערכו בסין ב-5 באוקטובר 1923 הודיע הנבחר צ'או קון, לכל 804 חברי הפרלמנט כי יתוגמלו אם יבואו להצבעה ויצביעו בעדו. 555 חברים הגיעו, 480 מהם קיבלו כל אחד 5,000 יואן, כגמול על חלקם. האחראים על הלוגיסטיקה והפצת המידע, שעזרו ל-480 מהם להגיע ולבחור תוך קבלת הסכום שהובטח, הועלו בדרגה.
10/10/2005  |  אורי נטע  |   מאמרים
היום קראתי על בני המזל, אלה שבהגרלה הגדולה הרוויחו ביושר ובגדול. הם זכו בפרס שמעטים יכולים לכמת אותו, אולם אין עוררין שהפרס הוא לחיים.
10/10/2005  |  ארז רואימי  |   מאמרים
בפרפראזה לקלישאה "הכל יודעים מדוע נכנסת כלה לחופתה", ניתן לומר שבתקופת שרון "הכל יודעים מדוע איש ליכוד המיר את נאמנותו". ואם לא הכל יודעים, רוני בראון בטוח ידע.
10/10/2005  |  נרי אבנרי  |   מאמרים
אם חפצנו בתשובה לשאלה "נוהל שכן, מוסרי או לאו?", מדוע הרחקנו לכת עד להרכב המכובד של שלושת שופטי בית הדין הגבוה לצדק? מספיק היה לפנות לאחד הטירונים הצעירים שזה עתה הגיח נסער משיעור מ"מ בנושא "טוהר הנשק".
10/10/2005  |  יונה בוימפלד  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
יש מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לגודל האוכלוסייה במאה ה-19 ולגבי המספר המדויק של כל קבוצה דתית, אבל, הריבוי הטבעי המוסלמי היה אטי בהשוואה לגידול האוכלוסייה היהודית והנוצרית
איתמר לוין
איתמר לוין
עם חיוך תמידי והמון סבלנות ואנושיות, חוי טוקר מנהלת בנינוחות דיוני חדלות פרעון - אם כי לעיתים תכונות אלו גורמות לה לאפשר לעורכי דין להאריך מדי ואף לנהל שיחות ממש מתחת לדוכן
דן מרגלית
דן מרגלית
בעצם מדוע שהח"כים לא יאשרו לעצמם פגרה? אבל לא סתם אלא ללא מגבלת זמן, לכו לפגרה, לכו ואל תשובו
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il