"שווה לקחת דקה וחצי"

השופט: הרשם הבכיר איתי רגב, בית משפט השלום בפתח תקוה

המועד: יום ראשון, 20.8.17, שעה 08:30

הנושא: תביעות קטנות

העובדה שהבידוק הביטחוני מתחיל רק בשעה 08:30 - היא השעה היעודה לתחילת הדיונים - מאלצת את הרשם איתי רגב, עוזרו והקלדנית להמתין עד שהצדדים ייכנסו לאולם ואפשר להתחיל אחרי עיכוב (מיותר) של עשר דקות. "יש לנו שני צדדים במי מהתיקים, או שכולם זוגות בודדים?", מברר רגב בהומור. יש שני צדדים - בערך: בעלה של התובעת עדיין בבידוק, אבל אפשר להתחיל.

רגב מוודא שנציג הנתבע אינו עורך דין, מתמחה או סטודנט למשפטים - כפי שיעשה בהמשך בכל התיקים. "נדמה לי שנפגשנו כבר", הוא פונה לתובעת. "היה דיון במעמד צד אחד. מאחר שהתביעה הוגשה לפני שנה, אני שואל אם דיברתם ואולי נוכל לסיים את זה. אני שואל את זה במרבית התיקים, במיוחד כשאני מסתכל על סכום התביעה".

התובעת רוצה הזדמנות לספר את סיפורה ורגב מבטיח שתינתן לה, אם יהיה צורך ויירשם פרוטוקול. בינתיים הוא פונה לנציג הנתבע - מי שהתקין חלונות בביתה של התובעת: "אני משער שיש לאדוני את כל הסמכויות להגיע להסכמה, ואם לא - יש טלפון. אם אגיע למסקנה שהתובעת לא קיבלה את כל מה שמגיע לה, אתם נמצאים בסיכון מסוים בהיבט נוסף - פסק הדין פתוח וכל אחד יכול לקרוא אותו. אם אני אכתוב שהנתבעת לא מקיימת את התחייבויותיה ללקוחותיה, הנזק הרבה יותר גדול מסכום התביעה".

אבל אל תחשבו שרגב חד-צדדי: "רק שליש הוא נזק ישיר, ואת השאר אצטרך לראות", הוא אומר לתובעת. "יש סיכון גם לתובעת אם אקבע שהיא מנסה להתעשר שלא כדין. לכן אני חושב שצריך לעשות עוד ניסיון של הרגע האחרון. אפשר לחשוב על הרבה פתרונות: כספי, בשירות, בניסיון לתקן. לא תצליחו - תחזרו. אחרי שבאתם בכזה בוקר חם לבית המשפט, לא נשלח אתכם בלי שנתקדם באיזשהו כיוון. קחו לכם רגע. אם תצליחו - תספרו לנו; וגם אם לא תצליחו - תספרו לנו".

"הפרופורציה היא קצת זועקת"

בינתיים עובר רגב לתביעה של לקוח נגד פרטנר, המיוצגת בידי סטודנטית למשפטים. הוא מסביר לתובע: "הצדדים לא אמורים להיות מיוצגים בידי מי שיש לו ניסיון במשפטים, אבל אנחנו רוצים לאפשר לחברה - שלא יכולה לשלוח את עצמה - לשלוח נציג. אם אדוני ירצה ליישר את הקרקע ולהיות מיוצג על-ידי סטודנט למשפטים, הוא יוכל לעשות את זה, אבל זה אומר לדחות את הדיון למועד אחר. אם זה מה שתרצה - זו זכותך המלאה". התובע מעדיף לסיים כעת את הדיון, ורגב מסכם: "זה בסדר גמור. רק לדעת שאם מוותרים על משהו - שעושים את זה בעיניים פקוחות".

רגב ניגש לגופו של עניין. "כמו שאדוני שמע במקרה הקודם", הוא פונה לתובע, "אם אני מסתכל על כתב התביעה, שאם תצליח לשכנע את בית המשפט שביקשת להתנתק - הנזק הישיר הוא בערך 280-ומשהו שקל. התביעה היא על 10,500 ויש הגנת הצרכן ופיצויים, אבל הפרופורציה היא קצת זועקת. יכול להיות שנגיע למסקנה שזה נובע מרצון לתקן את התנהגות הצד השני, שזה בסדר - או להתעשר על חשבונו, שזה פחות בסדר. לכן יכול להיות שיש מצידך אפשרות להתגמש".

לנציגת פרטנר מדבר רגב בקיצור: "ראיתי את הטענות, לתובע יש פה סיכון מסוים. אבל אם אשתכנע שיש ממש בטענות שלו, אז משהו מגיע לו. ודאי שיובא בחשבון מה שכבר שולם. השאלה המתבקשת היא אם אתם לא רוצים בכל זאת לעשות איזה ניסיון, אז עם הרצון הטוב ההדדי הזה, אולי נוכל להתקדם. פיצוי יוכל להיות בכל דרך ובכל סכום, לפרוטוקול או מחוץ לפרוטוקול. אתם יכולים לחזור ולומר שאין לכם עניין לשתף את כל העולם, ואין ספק שמה שגב' מלכה [נציגת פרטנר] תתחייב - זה יקרה [גם אם לא יירשם בפרוטוקול]".

התיק השלישי הוא תביעה של נוסע נגד פספורטכארד ואיירופולוט. "הספקתם לשמוע ואני חוזר על מה שאמרתי בתיקים קודמים. דיברתם? כאן המישורים אחרים לגמרי. אני לא יודע מה הציעו לאדוני" - הוא אומר לתובע, מתמחה במשפטים - "ואני לא נכנס לשאלה הזאת. מו"מ זה מו"מ והוא ביניכם והוא לא לאוזני, אלא אם שני הצדדים רוצים לשתף אותי. אם אשתכנע שחברת הביטוח עשתה את כל מה שצריך, והתקלה נפלה אצלך במהלך אותן 24 שעות", הוא מפגין בקיאות בפרטי הטענות, "אז התביעה צריכה להידחות ואז מגיע לצד השני פיצוי. מצד שני, אם תאמרו שהנהלים שלכם אומרים אחרת והתובע לא ידע על זה - ודאי שמגיע לו פיצוי.

"אפשר לחשוב על כל מיני דברים. שווה לקחת דקה וחצי ולנסות לברר משהו, כי יכול להיות שחסרים לי פה נתונים - מי הזמין את הטיסה במבנה שהוצג [מתל אביב לוויטנאם עם עצירת ביניים במוסקבה], מי החליט שמספיק שעה ו-12 דקות בין הטיסות. אם אדוני החליט - מה אשמה חברת התעופה? אם החברה ידעה שזה המצב בנמל התעופה במוסקבה - מה הוא אשם?הנושא של הסדרת פיצוי על טיסות מוסדר בחקיקה ישראלית ובינלאומית, אנחנו לא נמציא את הגלגל כאן היום בבוקר. אם יש כוונה לסיים - יש טעם לקחת שתיים-שלוש דקות".

"זה נותן לגבירתי גמישות"

בתביעה נגד פרטנר יש הסכמה על פיצוי של 1,000 שקל. רגב מוודא שזה הסכום לו הסכים התובע, ובתבונה מציע לצדדים שפרטי חשבון הבנק של התובע יימסרו שלא לפרוטוקול כדי שלא יהיו גלויים בתיק בית המשפט. "רבותי, אני מודה לכם על הרצון הטוב ההדדי", הוא מסיים.

עד שיחזרו יתר הצדדים, רגב מתקדם לתביעה נגד ספקית מחשבים. "נפגשנו בתיק אחר, נכון?", פונה רגב לנציג הנתבעת. "אם אני זוכר נכון, אדוני אמר שיש חברה אחרת שנכנסה לנעלי הנתבעת?". אכן כן, ורגב מסביר לתובעת: "החברה הנתבעת סיימה את פעילותה לפני שנה והיום פועלת במקומה חברה אחרת. טוב שאמרנו את זה, אחרת גבירתי הייתה רודפת אחרי רוח רפאים ומנסה לקבל ממישהו שלא קיים".

בתיק זה כבר ניתן פסק דין בהעדר הנתבעת, אבל הוא בוטל ורגב תוהה האם ניצלו את הזמן כדי להידבר. כדרכו, הוא מסביר שלשני הצדדים יש סיכונים: "אם הסכמת להפעיל את המחשב החדש והסכמת לקבל את השינויים בצורה שכיום אין לחברה מה לעשות איתו - יכול להיות שהנתבעת לא יכולה לבטל את העסקה. אם נגיע למסקנה שמשהו לא התנהל כמו שצריך, אז הפיצוי הוא לאו-דווקא במלוא סכום המחשב. רשמתי לעצמי - זה 5,200 שקל. התביעה היא על 6,500, כך שיכול להיות שזה הבדל שמדבר על עוגמת נפש וטירחה. אני שומע שאת מאשרת לי שזה העניין. יכול להיות שזה נותן לגבירתי גמישות מול הנתבעת.

"יכול להיות שאני אגיע למסקנה שהגברת צודקת והפרתם את ההתחייבויות, ויכול להיות שצריך לעשות אחורה פנה ושהיא תחזיר את המחשב ותחזירו לה את הכסף וצריך לחשוב על פיצוי. אני אומר את מה שאמרתי כל הבוקר. יכול להיות שיש לו אפשרות להציע רעיון מקורי ויכול להיות שלא, אבל לשמוע את נציג הנתבעת לשתי דקות זה כדאי. ואם זה ייעשה בלב פתוח - יכול להיות שתצליחו להגיע להבנה".

"אנו חייבים להתקדם"

זוכרים את התביעה על החלונות? הצדדים חוזרים ורגב אופטימי: "לא יצאתם לדבר רק על מזג האוויר, לפי הזמן שהקדשתם לעניין". אבל האופטימיות מתפוגגת מיד כאשר הצדדים מודיעים שלא הצליחו להגיע להבנה. הוא מזהיר את התובעת לומר אמת, מבהיר שאינו רוצה לדעת על מה דיברו בחוץ ומבקש ממנה להתמקד בתשובה לכתב ההגנה. למרות זאת, היא חוזרת על טענותיה ורגב אינו מתערב כל עוד הדברים נאמרים בקיצור. את אותם הדברים אומר רגב לנציג הנתבע, תוך שהוא מקשיב בתשומת לב לשני הצדדים.

כאשר התובעת מתערבת, רגב אומר באורך רוח: "אני עוד רגע אתן לגבירתי להשיב". וכאשר היא מרימה את הקול, הוא מגיב: "ששש". רגב מתבונן בתמונות שמציגים הצדדים וזוכר שכבר הציגו אותן בכתבי הטענות. כעת הוא מסביר את האפשרויות בכתיבת פסק הדין:

"אני יכול לכתוב פסק דין רגיל, לנמק ולחלק ציונים לצדדים, ופסק הדין הוא פומבי. החיפוש הראשון באינטרנט, זה מה שמוצאים בדרך כלל. יכול להיות שזה יהיה פסק דין ללא נימוקים, אלא רק שורה תחתונה, והחיסרון הבולט של המהלך הזה הוא שלא ניתן לערער עליו. בבית משפט לתביעות קטנות ממילא צריך לקבל רשות מבית משפט מחוזי לערער, לא ממהרים לתת אותה, אבל לפעמים נותנים". שני הצדדים מסכימים ורגב משתמש בנוסח מוכן של הסכמה לפסק דין לפי סעיף 79א.

גם בתיק של הטיסה לוויטנאם אין הסכמה ורגב פונה לתובע: "יש לאדוני יתרון על פני מרבית התובעים שהוא מתמחה, ונחזיק לאדוני אצבעות, הוא עדיין לא עורך דין. הנציג של איירופלוט הוא עורך דין, וגם נציג פספורטכארד הוא מיומן ומנוסה. אם אדוני רוצה להיות מיוצג על-ידי עו"ד - הוא יכול. לא אשלול מהנתבעת [איירופלוט] להיות מיוצגת על-ידי הנציג הטבעי שלה. המשמעות היא דחיית הדיון, וזה יובא בחשבון בהמשך הדרך בהוצאות. אם אדוני יוותר - נוכל להמשיך ויילקח בחשבון שאדוני 'רק' מתמחה. כתבי הטענות מאוד מסודרים, נדמה לי שאין הרבה מה לעשות, נחזור על מה שכתבתם ונציע לכם 79א. אם ייקבע שאדוני ניסה להוציא כסף - זה ודאי כתם בתחילת הדרך המקצועית. ואם אדוני יזכה - זו דרך טובה להתחיל את הדרך המקצועית".

התובע ופספורטכארד מוותרים על זכותם לעורך דין, ורגב רומז שדי בכך שהתובע יאמר שהוא חוזר על האמור בכתב התביעה (שכולל עשרות סעיפים - מה שקורה כאשר התובע הוא משפטן). התובע מאריך למדי בטענותיו, רגב נותן לו כמה דקות ולבסוף קוטע אותו: "הטענה הזאת ברורה". התובע עובר לפספורטכארד, וגם כאן רגב מתערב: "זה גם כתוב בכתב התביעה. אני אקצר את אדוני. נקצר. אני בכל זאת צריך לשמוע גם את הצד השני. גם את זה אדוני כתב בכתב התביעה. רק משפט אחרון - למה סכום התביעה כפי שהוא? את זה לא מצאתי בכתב התביעה".

לנציג פספורטכארד אומר רגב: "את כתב התביעה כבר כתבתם כאשר כתב התביעה לנגד עיניכם, אז אם תרצה להוסיף בשניים-שלושה משפטים. איפה כתוב שהשיפוי הזה מוגבל ל-24 שעות?", הוא שם את האצבע על הנקודה המרכזית שבמחלוקת. הנציג מודה שזה לא כתוב ורגב רושם זאת לעצמו. הוא מודה לנציג איירופלוט על ההמתנה וגם אותו מכוון ללב העניין: "מי מייצר את המסלול הזה מלכתחילה? מה היה במקרה שלנו?". רגב מאפשר לתובע להשיב בקצרה: "משפט אחרון. אנו חייבים להתקדם. הקדשנו לעניין זמן לא מבוטל, וטוב שכך, אבל חייבים".

השורה התחתונה: רגב אומנם מרבה מלל, אולי קצת יותר מדי, אבל יש להביא בחשבון שהוא חייב לכוון למכנה המשותף הנמוך ביותר מבחינת הידע של הצדדים. ההסברים שלו נכונים ומאירי עיניים, ובמקרה אחד אף מצליחים להביא את הצדדים להסכמה. בקיאותו בפרטים ראויה לשבח, לאור ריבוי התיקים.

יעילות: 9

מזג שיפוטי: 9