ראובן ריבלין אינו מתאים לתפקידו כנשיא מדינת היהודים. התנהלותו רצופה אמירות ותקלות המגיעה עד כדי "דפוס התנהגות" בעייתי המקרב אולי את קיצו של המוסד שהוא עומד בראשו - מוסד הנשיאות.
זכורה אמירתו האומללה של הנשיא ריבלין לאחר השריפה בכפר דומה, עת נעצרו ונחקרו בעינויים נערים יהודים בחשד כי ידם במעל. באותם ימים ההין ריבלין עוז לקבוע "בני עמי בחרו בטרור". אמירה מקוממת, חסרת יסוד, נעדרת כל בסיס עובדתי וגם.... מתעלמת מכללי יסוד דמוקרטיים ביניהם חזקת החפות לכל נאשם באשר הוא.
דע עקא שעד היום אין הרשעה בפרשה ההיא ורובם המוחלט של העצורים המעונים שוחררו לבתיהם, לפני זמן רב מאוד יש לומר.
ואילו ריבלין מיהר לחרוץ דין וקבע בפזיזות ובחוסר אחריות את הקביעה האומללה הזו - כי "עמו בחר בטרור". בכך עשה עוול גדול לנערים ולמשפחותיהם, גם הוציא דיבתם רעה, גם הפר כללי יסוד בדמוקרטיה וגם הוסיף שמן על מדורת ההסתה והשנאה ליהודים בארץ ובעולם.
אפקט אזריה
חלף זמן ופרשת
אלאור אזריה באה לעולם. חייל יהודי מצטיין יורה למוות ברוצח ערבי שדקות ספורות קודם לכן ניסה לרצוח חיילים. אלאור עמד לדין והורשע בהריגה ובהפרת פקודות הצבא. וכעת, בחלוף זמן, הוגשה לאותו הנשיא רובי ריבלין בקשה לחנינה לאותו חייל מצטיין, שגם לפי הדעה המחמירה ביותר, טעה קשות בשיקול הדעת (אגב, אלאור בעצמו טוען בנחישות עד היום כי לו ידע שלרוצח לא היה מטען על גופו לא היה יורה בו).
והיום פורסם שהנשיא ריבלין דחה את בקשת החנינה של אלאור. בכך "תרם" ריבלין כמה תרומות, כולן רעות, כולן פוגעניות, כולן שגויות וכולן נגד עמו. אפרט:
רבות דובר על "אפקט אזריה" ועל כך שעצם העמדתו לדין פוגעת במוטיבציה של חיילים לוחמים, משתקת אותם ופוגעת במורל. דחיית בקשת החנינה מגבירה תחושה זו.
לא סוד הוא שאחוזים גבוהים מאוד בציבור היהודי היו לצדו של אלאור תמכו בו ועדיין תומכים בו. הוא זכה לתמיכה גורפת, בהפגנות, בגיוס כספים, בהזדהות ציבורית, בעשרות ובמאות מאמרי דעה תומכים. בדחיית בקשת החנינה בעט ריבלין בריבוא רבבות יהודים טובים שבניהם בצבא הרואים את אלאור כאילו היה בנם ומזדהים עמו הזדהות מוחלטת.
מפקדיו הישירים של אלאור, כמו גם הפיקוד הבכיר הצבאי, כמו גם שר הביטחון יעלון חרצו את דינו של אלאור בטרם נשפט ובפועל הפקירו אותו לגורלו. ריבלין הצטרף למפקירים והגביר את תחושת הבגידה של המדינה בחייל המצטיין.
והגרוע מכול, תמונת הרוצח שנקטל על-ידי החייל נראתה לרוב אזרחי המדינה כתוצאה צודקת ומתבקשת מניסיונו לרצוח יהודים. לאחר הרשעתו וביתר שאת עתה לאחר דחיית בקשת החנינה על-ידי ריבלין מתגברת אצל אויבינו ההרגשה שדם הרוצח הערבי על מצפוננו ועל אחריותנו. הטרוריסט נחזה כקורבן ואילו החייל המצטיין נחזה כרוצח. שלא לדבר על הסכנה הביטחונית הנובעת מרגשות נקם מתגברים לאור האמור.
מבין החייל היהודי המצטיין מחד לרוצח הערבי המתועב מאידך-גיסא, ריבלין בחר צד. ולא זה של אלאור, החייל היהודי המצטיין...
