הדין הישראלי מכיר בזכותו של הציבור לעיין במידע ובמסמכים הנמצאים בידי הרשויות ורואה בזכות זאת חלק מכללי הצדק הטבעיים ועקרונות המשפט המנהלי להם כפופים כל רשויות המדינה. הכרה זאת, אשר בראשיתה התייחסה לזכותו של הפרט לעיין במידע המצוי בידי הרשות הנוגע לו באופן אישי, הורחבה עם השנים למידע ציבורי אשר אינו נוגע במישרין לאינטרסים של המבקש. הרחבה זאת הגיעה לשיאה עם חקיקתו של חוק
חופש המידע.
גם במשפט האזרחי מפורשים ההסדרים וההוראות בדבר גילוי ועיון במסמכים באופן מרחיב מזה שנים רבות באופן המחייב את רשויות המדינה להתיר לצד שכנגד, על-פי רוב, אדם או תאגיד פרטי לעיין ולצלם מידע. בדיני התכנון והבנייה, הזכות לעיין במסמכי תוכנית עוגנה תחילה בהוראות סעיף 96 לחוק התכנון והבנייה, אשר קובע, כי כל המעוניין בתוכנית שהופקדה, רשאי לעיין בה במקום ההפקדה ללא תשלום.
עם כניסתו לתוקף של תיקון 101 לחוק, הורחבה זכות העיון באופן ממשי והתווסף סעיף 96א לחוק, אשר יצק לתוך ההוראה הלקונית של סעיף 96 תוכן של ממש המשנה ומרחיב את היקף זכות העיון.
ראשית, סעיף 96א(א) לחוק מחייב את מוסד התכנון להעמיד לציבור את המסמכים הנוגעים לתוכנית, להבדיל מנוסחו של סעיף 96 אשר קבע, כי המבקש רשאי לעיין במקום ההפקדה. שנית, אם בעבר ניתן היה לעיין במסמכי התוכנית רק במקום ההפקדה, קרי במשרדי מוסד התכנון הרלוונטי, הרי שעתה ניתן לעיין במסמכים מכל מקום, מאחר שסעיף 96א(ב) מחייב את מזכיר מוסד התכנון להעלות את המסמכים המפורטים בסעיף 96א(א) לאתר האינטרנט שלו.
שלישית, תיקון 101 קבע, כי לא רק מסמכי התוכנית הם חומר בר-עיון, אלא גם מסמכים אחרים שהוגשו לפי החוק בקשר עם התוכנית. הללו כוללים חוות דעת היועץ המשפטי של הוועדה המקומית, חוות דעת מהנדס הוועדה המקומית, חוות דעת נציג בעל דעה מייעצת לוועדה המקומית, חוות דעת של נציגי השרים בוועדה המחוזית או גורמים אחרים שקבע שר האוצר. בהקשר זה יוער, כי בספרות המקצועית הובעה הדעה לפיה לנוכח מטרותיו של סעיף 96א, גם המסמכים המוגשים על-ידי מגיש התוכנית לוועדה המחוזית בשלב ההכנה, פתוחים לעיון הציבור.
רביעית, בעבר ניתן היה לעיין אך ורק במסמכים אשר הופקדו לפרסום לצורך הדיון בהתנגדויות, ואילו עתה ניתן לעיין גם במסמכים אשר הוגשו בהליך הכנת התוכנית ולא הופקדו עם מסמכי התוכנית. אפשרות זו מהווה כלי חשוב להבנת השיקולים אשר הנחו את מוסד התכנון בניסוח מטרות התוכנית, הוראות התוכנית, הכנת התשריט והנספחים השונים, ומן הסתם מהווה כלי חשוב לצורך כתיבת והגשת ההתנגדויות לתוכנית.
להשלמת התמונה נציין, כי הוראות סעיף 96א תואמות גם את המצב המשפטי הנוהג תחום הרישוי, שם קבע בית המשפט העליון, כי לאחר התקנת תקנות התכנון והבנייה (רישוי בנייה), הרי שלציבור נתונה הזכות לעיין בבקשות להיתרי בנייה ובכל המסמכים שצורפו לה וזאת בכפוף להוראות תקנות 61 ו-62.
עם זאת, זכות העיון איננה בלתי מוגבלת ולאורך השנים הוצבו לה סייגים שונים. הללו נועדו לאזן את מימושה עם הזכות לפרטיות, הגנה על סודות מסחריים, הגנה על ביטחון המדינה, האפשרות כישמימוש הבקשה יכביד באופן בלתי סביר על פעילות המינהל, העלות הכלכלית של מימוש הזכות ועוד.
ואכן, סעיף 96א(ג) קובע מגבלה סטטוטורית לזכות לעיון במסמכי התוכנית מטעמים של פגיעה בביטחון המדינה. שר האוצר לאחר התייעצות עם שר הביטחון, ובאישור ועדת הפנים של הכנסת, רשאי לקבוע, כי על סוגים שונים של מסמכים (למעט הוראות ותשריט התוכנית), לא תחול הדרישה המפורטת בסעיף 96א(א).
בנוסף לכך קיימת מגבלה יצירת פסיקה, אשר במסגרתה הוחרגו חוות דעת של יועצים מקצועיים למוסד התכנון, וזאת לפחות עד קבלת ההחלטה לאשר או לדחות את התוכנית. בית המשפט המחוזי בחיפה קבע בתחילת השנה, כי הוועדה המחוזית לא הייתה חייבת להעמיד לעיון הציבור חוות דעת של יועץ תחבורתי שמינתה ואשר את עמדתו העדיפה על פני עמדת היועץ מטעם העותרים והוועדה המקומית. מעיון בספרות המקצועית עולה, כי גם דוח של חוקר הממונה לשמיעת התנגדויות לתוכנית בהתאם לסעיף 107א לחוק, אינו בגדר המסמכים בהם ניתן לעיין לפי סעיף 96א.
עוד ניתן להניח, כי למוסדות התכנון יש שיקול דעת לסרב לבקשות לעיון מסמכים אשר הם או מגישי המסמכים סבורים כי חל עליהם חיסיון מטעמים של פגיעה בסודות מסחריים, סיכול האפשרות להפקיד את התוכנית להתנגדויות תוך פרק זמן סביר, פגיעה בהליכים משפטיים תלויים ועומדים וכל שיקול סביר אחר בנסיבות העניין.
לסיכום: סעיף 96א הרחיב באופן משמעותי את זכות העיון של הציבור במסמכי התוכנית, ואולם זכות זו, ככל הזכויות, אינה בלתי מוגבלת. כמו-כן, מאחר סעיף 96א נכנס לתוקף רק לפני שלוש שנים, טרם הזדמן לבית המשפט לדון באופן מעמיק בעתירות הנוגעות להתנגשות בין זכות העיון החדשה לבין אינטרסים אחרים הראויים להגנה אף הם.
