מה דעתכם על דרישה לפיה בית המשפט העליון יימנע מלבטל חוקים של הכנסת כדי שלא לפגוע במעמדה? שופטי העליון יזדעקו ויטענו - בצדק מוחלט - שזה לא אמור להיות שיקול. אם הכנסת העבירה חוק בלתי חוקתי, אין מנוס מביטולו. אבל כאשר זה מגיע ליועץ המשפטי לממשלה, יש לפחות שופט אחד בבית המשפט העליון הסבור שהשיקול הזה לא רק לגיטימי אלא גם חיוני.

השופט הזה הוא מני מזוז, שכזכור היה בעצמו היועץ המשפטי לממשלה. הוא אמר אתמול (10.12.17), כי לבית המשפט יש סמכות מלאה לבקר את החלטות היועץ כמו כל גורם מינהלי - ואז באה ההסתייגות. "עם זאת, יש כללי יישום שונים לפי סוגי המבוקרים וההחלטות. בית המשפט חייב להיות רגיש למחיר הנלווה לביקורת השיפוטית שלו על היועץ המשפטי. המחיר של כל החלשה של היועץ המשפטי דרך הביקורת השיפוטית, עלול להיות גבוה בהרבה מהערך של אותה ביקורת.

"יועץ משפטי שבית המשפט יקבע שחוות הדעת שלו מוטעית - עלולה להיפגע משמעותית יכולתו לכפות בעתיד על השלטון לפעול כחוק. חייבים לשקלל את הנזק הסביבתי הזה כאשר בית המשפט שוקל האם להתערב בחוות הדעת. זה נכון גם לגבי ההחלטה האופרטיבית וגם לגבי הרטוריקה, גם אם הוא דוחה עתירה".

אם לא הייתי שומע את הדברים במו אוזני (בכנס באוניברסיטת בר-אילן), הייתי משוכנע שהדיווח עליהם הוא לכל הפחות מוטעה בשוגג אם לא מוטה במזיד. כי מה אומר לנו מזוז? ייתכן מצב בו בג"ץ יגיע למסקנה שחוות דעתו של היועץ המשפטי הייתה שגויה, אבל הוא לא יתערב בה כדי שלא לפגוע במעמדו. חד וחלק. אין כאן שום מקום לאי הבנות או לפרשנויות.

משמעות הדברים היא סכנה מוחשית להטיית משפט. לשיטתו של מזוז, ייתכן שהיועץ יקבע שחוק מסוים הוא בלתי חוקתי, בג"ץ יגיע למסקנה שהחוק כן חוקתי - אבל יתמוך בעמדתו של היועץ כדי שלא לפגוע במעמדו. או שהיועץ יחליט שלא להעמיד לדין את פלוני, ובג"ץ ימצא שיש די ראיות נגדו - אבל ההחלטה תעמוד בעינה כדי שהיועץ לא יינזק. לא צריך להסביר עד כמה הדברים חמורים וחותרים תחת יסודותיה של מערכת משפט תקינה - על אחת כמה וכמה כאשר הם באים מפיו של שופט בבית המשפט העליון ומתייחסים לעבודתו של בית המשפט העליון.

דבריו של מזוז גם מקוממים בשל החד-צדדיות ואף הצביעות בהם הם נגועים. לא ראינו את בג"ץ חושש מלבטל חוק שמא הציבור יאבד מאמונו בכנסת. לא ראינו את בג"ץ נמנע מלהפוך החלטה ביטחונית כדי שלא לפגוע במעמדם של שר הביטחון והרמטכ"ל. בית המשפט העליון מקבל מדי יום ערעורים על פסקי דין של בתי משפט אחרים, כולל של שופטים בכירים בנושאים מרכזיים, ואיש אינו טוען שמדובר בהחלשתם. הרי כך עובדת המערכת וכך היא חייבת לעבוד.

חוץ מזה, יש בדברים חוסר היגיון בולט. אם היועץ טעה, האם לא מן הראוי להחליש את מעמדו? ואם הוא טועה בנושא מרכזי, האם לא מן הראוי שהציבור יידע זאת? ואם הוא טועה שוב ושוב, האם לא מן הראוי שהדברים ייאמרו כדי שניתן יהיה לשקול את המשך כהונתו? מזוז אומר לנו: נשמור את הטעויות בסוד, כי חשוב יותר שהיועץ יוכל לפקח על הממשלה.

תאמרו: אולי דווקא טוב שבג"ץ יימנע לכל הפחות מהתערבות בשיקול דעתו של היועץ המשפטי, שתהיה לפחות זירה אחת בה לא הכל יהיה שפיט. טעות. בג"ץ הוא ערכאת הערעור הראשונה והאחרונה על החלטות היועץ, ולא ייתכן שבמדינה דמוקרטית יהיה אדם כלשהו שמעשיו יהיו משוחררים מכל ערעור והרהור. יתרה מזאת: הרי מדובר על החלטות, מעשים וחוות דעת בתחום המשפטי - וכאן בוודאי שיש מקום לבית המשפט.

היועץ המשפטי לממשלה נהנה גם כך מגיבוי כמעט מוחלט של בית המשפט העליון. דומני שאת מספר המקרים בהם התערב בית המשפט בהחלטותיו מאז קום המדינה, ניתן למנות על אצבעות כף יד אחת. אין עוד רשות שלטונית או מינהלית שההתערבות בשיקול דעתה היא מועטה כל כך. ונא לזכור, כי מדובר בתפקיד שכל-כולו מבוסס על המלצות של ועדות, על כללים שהנושא בו מתקין בעצמו ועל דברי חקיקה פזורים ואגביים; אין שום חוק הקובע את דרך מינויו, סמכותו ומגבלותיו של היועץ. מה שיש זו פסיקה של העליון - שהכיוון שלה הוא אחד ויחיד: גיבוי ליועץ.

הדבר האחרון שצריך הוא לאתרג את היועץ המשפטי. מה שכן צריך הוא לאתגר אותו. שיידע שהחלטותיו עומדות למבחן בפני הערכאה המשפטית הגבוהה ביותר, ושהן ייבחנו כמו כל החלטה של כל משרת ציבור בכיר אחר - של ראש הממשלה, של השרים, של חברי הכנסת, של הרמטכ"ל, של נגיד בנק ישראל ועוד רבים וטובים. זה שרוב היועצים המשפטיים מגיעים לבית המשפט העליון, אינו סיבה לפתוח מועדון חברים המעניק הטבות מיוחדות לשייכים אליו.