"התעניינות היתר" בראש הממשלה נתניהו ובני משפחתו עוררו אותי לחשוב על מסע הציד אותו מנהלת מי שמכונה "התקשורת הישראלית", מסע בו מתגלה פרצופה המכוער, הצבוע, המתחסד והנגוע באופן קשה ביחס של איפה ואיפה.
כאשר בנתניהו עסקינן - התקשורת נוברת מתחת לחגורה, מחטטת בחדרי חדרים, רוכשת חומרים עתיקים שהוקלטו בסתר, מתמקדת בבני משפחה קרובים - בן, רעיה, ומספקת רוח גבית לכל אלה שתבעו את נתניהו (או מי מבני משפחתו). עוזרת בית, אב הבית, עוזרים בלשכה, איש שב"כ, יועץ בשכר - כולם מגויסים. אין עכבות, אין קווים אדומים, אין מחסום מפני המציצנות, הרכילות והרדיפה הכפייתית, פעמים רבות תוך הפרה בוטה של הזכות לפרטיות.
לעומת היחס לו זוכה נתניהו זכה
שמעון פרס שכבר איננו בין החיים, ליהנות מחסינות גורפת מפני חשיפות, תחקירים, גילויים מסעירים וביקורת. לאורך עשרות שנות פעילותו בזירה הציבורית לא נחקר שמעון פרס יקיר השמאל הישראלי, לא נבדק, לא ספג ביקורת ולא נחשד בדבר. המשטרה הניחה לו,
מבקר המדינה לא התעסק עמו, יריבים פוליטיים נזהרו בכבודו, והתקשורת ספקה לו מטריה רחבה של אהדה, אהבה והערצה. דבר אחד היה ברור (אם תרצו, בבחינת חוק לא כתוב)- שמעון פרס מחוץ לתחום, בשמעון פרס לא נוגעים.
הכיצד? הרי ברור שאם נתניהו היה מעורב באותם עניינים ממש בהם היה מעורב פרס, בין אם באופן אמתי ובין אם באופן מדומה, כי אז הייתה "התקשורת הישראלית" הופכת כל אבן, חוקרת, נוברת מציקה ומחטטת, שוחרת לטרף וצמאה לרוות מדמו של הניצוד.
די בכך שנזכיר מקצת הנושאים בהם היה פרס מעורב ו/או עניינים להם שורבב שמו (בצדק או שלא בצדק) כדי להמחיש את גודש ושיעור ההפליה בין פרס לבין נתניהו. נבקש להתמקד ברדיפה שלא הייתה, ב"חשיפה" שלא הייתה, ב"תחקירים" שלא התקיימו. בקיצור - השתיקה הרועמת סביב פרס, דברים הקשורים באישיותו, התנהלותו ומעשיו. בדומה לנתניהו שטרם האשם בדבר, כך גם פרס - ייתכן שהיה צח כשלג, מעבירות פליליות או אחרות בעניינים שונים כמובא לקמן:
היו שקשרו את פרס כמי שהיה מעורב עד צוואר בפרשת ילדי תימן. בתקופה שקדמה להסכמי אוסלו פרס היה מעורב ב"בישול" הסכם תוך הפרת החוק הישראלי האוסר על מפגשים עם ארגון טרור. בנו של פרס הרג חייל (בשוגג) ו"זכה" בעונש מינורי מאד. פורסם שנכדו היה מעורב בגניבת אופנוע ושימוש בסמים. בשנת 2004 הודחה מצה"ל קצינה (שקודם לכן קבלה תעודת הצטיינות מראש אכ"א) והקצינה טענה שהודחה משום שסירבה להעלים עין מנפקדות ממושכת של נכדו של פרס מהיחידה.
ועוד:
שמעון פרס חגג יום הולדת שמונים בשורה של אירועים, הבולט בהם בהיכל התרבות בתל אביב. פורסם שאלף ומאתיים שוטרים השתתפו באבטחת האירועים הללו (בתקופה ביטחונית רגישה בה כל שוטר היה חיוני). לימים חגג יום הולדת תשעים - העלויות סביב חגיגות אלה הוערכו במיליוני שקלים. בהיותו מכהן כנשיא תפחו הוצאות בית הנשיא לממדים מפלצתיים שטרם היו כמותם. בקשת גורמים שונים להתחקות אחר ההוצאות נענתה בסירוב לשיתוף פעולה. גם בפעילות "מרכז פרס לשלום" הוזכרו ענייני שוחד והפרת אמונים (כדוגמת העברת סכום כסף מהותי למושחת הנורבגי טרייה לארסן שהשתדל מאוד עבור הענקת פרס נובל לפרס) ועוד הרשימה ארוכה. תמצאו בה עניינים אישיים כגון סירוב רעייתו הצדיקה סוניה להשתתף בימי ההולדת מנקרי העיניים שהיו נגועים בשחיתות מוסרית, ראוותנות ויוהרה. תמצאו שעת עבר פרס למשכן הנשיא סוניה לא עברה עמו. תמצאו סיפורים על נשים נוספות בחייו ועוד ועוד...
כל הנושאים הללו לא זכו להד תקשורתי של ממש, לא טופלו על-ידי הגורמים המוסמכים, לא תוחקרו על-ידי תחקירנים באמצעי התקשורת השונים, לא תפשו כותרות ראשיות בעיתונות. אם הייתה איזושהי התייחסות זו הייתה בכפפות של משי, הייתה הסתרה ומטריית הגנה רחבת שוליים כיסתה על האיש.
מי שעיניו בראשו, מי שלא השנאה העיוורת לנתניהו מוליכה אותו, מי שחוש צדק מפעם בו, בעצם כל אדם הגון - ערכו השוואה בין ה"טיפול" בשתי הדמויות הנ"ל, נתניהו לעומת פרס ומיד תהא לכם ההשוואה שיעור להבנת המושגים צביעות, איפה ואיפה, רדיפה פוליטית, והתייחסות כפייתית ליריב פוליטי.
יריב פוליטי "מר" שהצלחתו רק מגבירה את השנאה נגדו, מעוורת את העיניים, אוטמת את האוזניים ומותירה לבבות ערלים מלאי שנאה משטמה ותסכול. והסיבה לכל זה, כמו שאומר נתניהו - "לא הרסת, לא פינית - לא עשית". השמאל הנוחל מפלה אחר מפלה סימן את נתניהו כמטרה פוליטית להשמדה בכל מחיר ובלבד שיוסר מדרכם. מי שרוצה מוזמן לחטט ברשת ולמצוא את התיעוד בו אייל ערד מדמה את חיסולו הפוליטי של נתניהו לציד כרישים - דימוי רווי דם ושנאה.
שמעון פרס זכה ליחס אחר לחלוטין - ואידך זיל גמור...
