לאורך השנתיים האחרונות לא היה יותר מדי מה לכתוב בנוגע לשוקי המניות העולמיים, פרט לשבירת שיא אחרי שיא. לעומת זאת, אירועי השבוע האחרון זעזעו את העולם הפיננסי, בהובלתה של הבורסה בניו-יורק שאיבדה 7% בתוך ימי מסחר בודדים.

מה גרם לכך? אקונומיסט אומר, שהשווקים מודאגים מעלייה בריבית ואינפלציה בשל העלייה המהירה בארה"ב והצמיחה המואצת, אך משק כנפי פרפר באינדונזיה יכול גם הוא להוות סיבה. יש עוד פחות ודאות לגבי העתיד להתרחש. פרשנים מיהרו לשלוף את הקלישאות המקובלות: "שוק המניות איננו הכלכלה" ו"המניות צפו תשעה מתוך חמשת המיתונים הקודמים" (כך!).

לאמירות הללו יש תוקף מוגבל. תנודות קיצוניות במניות יכולות אומנם להצביע על שינויים בכלכלה כולה, אבל בדיוק באותה מידה הן יכולות ללמד על כלום ושום דבר. לאלו שלא מושקעים במניות או שהשקעותיהם כוללות נכסים צמודי מדד, הצניחה של אתמול (5.2.18) משנה בערך כמו תוצאות הסופרבול ביום הקודם. עם זאת, אקונומיסט אומר שלא ניתן להתעלם מהסיכונים הטמונים במפולות כאלו, בשל השלכותיהן הפסיכולוגיות.

מיתון מתרחש כאשר ירידה קטנה בהוצאה מזינה את עצמה. עסקים נזהרים יותר בשכירת עובדים, כך שעובדים טובים חוסכים יותר, כך שהם מוציאים פחות, כך שהעסקים נזהרים עוד יותר וחוזר חלילה. אין שום דבר מקולקל במשק כאשר זה קורה; מפעלים עובדים כתמול שלשום והעובדים לא איבדו מן לילה את כישוריהם. אבל בגלל שכולם מודאגים וחוסכים קצת יותר והמשקיעים מוציאים קצת פחות, הכלכלה נכנסת לסחרור. מיתונים הם שיקוף של שיגעון קיבוצי.

ממשלות וכלכלות גילו שניתן להיאבק בתופעות הללו – אם על-ידי השקעות ממשלתיות במקום אלו שהמגזר הפרטי אינו מבצע, ואם על-ידי כך שמשכנעים את הציבור שהדאגה איננה במקומה, שהכל בסדר ושעליו לחזור להיות מאושר ואופטימי. בנקים מרכזיים עושים זאת על-ידי הכרזה על צעדי מדיניות המיועדים להשיג יעדים ספציפיים. במילים אחרות: מניעת מיתון היא במידה רבה עניין של פסיכולוגיה, קובע אקונומיסט. צריך לתאם את הציפיות של כולם, כך שכולם יאמינו שהכלכלה תמשיך לצעוד במסלול הנכון – ושכל מהמורה תתוקן במהירות בידי הממשלות והבנקים המרכזיים.

מה יכול לשנות לרעה את מצב הרוח? קריסה של בנק, זינוק במחירי הנפט ובוודאי ירידה חדה במחירי המניות. אך כדי שלצניחה כזאת תהיה השפעה מתמשכת, יש צורך בשילוב של נסיבות, ובמיוחד בתחושה של הציבור לפיה הממשלות והבנקים המרכזיים לא מוכנים לשינוי במצב הרוח. זה כמו מבחן אמון: אתה מוכן להישען מעט אחורה כדי לראות אם ידידך יתפוס אותך, אבל לא במידה בה תיפול אם הוא יימנע מכך.

בנק מרכזי עלול להימנע מפעולה משום שייתכן שהמידע הדרוש יהיה כולו ברשותו כאשר כבר יהיה מאוחר מדי. הוא עשוי שלא לרצות להיראות מחויב לשוקי ההון, כמי שממהר לסייע להם ברגע בו הם נתקלים בקושי. הדבר נכון במיוחד כאשר מקבלי ההחלטות הם חדשים בתפקידיהם ורוצים להפגין את עצמאותם; נגיד הפדראל ריזרב, ג'יי פאואל, נכנס לתפקידו אתמול – יחד עם המפולת בוול סטריט. הוא אפילו עשוי לקדם בברכה ירידה כלשהי במצב הרוח, אם הוא חושב שהצמיחה קצת מהירה מדי והאבטלה קצת נמוכה מדי.

לנוכח הנתונים הכלכליים האחרונים, קשה להניח שאפילו ירידה חדה כמו זו של אתמול תגרום לשינוי ברמת המקרו, אשר יחייב את קובעי המדיניות לנסות להרים את מצב הרוח של כולם – צופה אקונומיסט. יסודות הכלכלה העולמית נותרו חזקים כפי שהם מזה עשור, מאז נחלץ העולם מהמשבר של 2008. קרוב לוודאי שהצניחה הזאת איננה משמעותית – כפי שהקריסות הן תמיד, פרט למקרים שהן כן משמעותיות.