"אימא רוצה להגיד משהו?"

השופט: דוד שאול גבאי-ריכטר, בית משפט השלום בירושלים

המועד: יום ראשון, 11.2.2018, שעה 10:30

הנושא: תיקים פליליים


המשטרה מבקשת להאריך עד תום ההליכים את מעצרו של נאשם בעבירות סמים. דוד שאול גבאי-ריכטר מקשיב בתשומת לב ולבסוף נותן לנאשם עצמו את הזמן. התובעת מחדדת את בקשתה, וגבאי-ריכטר מעיר בחיוך: "בדרך כלל אני קשה הבנה, הפעם הבנתי את גבירתי".

מתברר שהתיק הוחזר לגבאי-ריכטר בידי בית המשפט המחוזי, שקיבל את ערעור המדינה על שחרורו של הנאשם, וגבאי-ריכטר חושב בקול ופונה אליו: "ההמלצה של שירות המבחן איננה באוויר, הוא אומר שהבן-אדם נכשל ונכשל, ועכשיו צריך פטיש בראש. אתה לא בא לאכן נקי, לא במובן של הסמים.

"בא שירות המבחן ואומר וגם המחוזי אמר: בית המשפט [השלום] לא לקח בחשבון את העבר הפלילי. יש עבריינים יותר גדולים ממך, אבל זאת לא מחמאה. עצם זה שאתה בא לכאן לא נקי כפיים, דברים כאלה מלמדים על אופי ועל דרך. אז למה אני צריך לתת בך אמון? אל תענה. זו שאלה שתחשוב עליה. אני נתתי החלטה והיא נהפכה בבית המשפט המחוזי, זה קורה ואפילו לעיתים לא רחוקות, ויש היגיון בהחלטה של המחוזי לא פחות מאשר בשלי. כאן יש חומרה וקפיצת מדרגה מבחינת הכמות".

"תעלו למעלה ויסבירו לכם הכל"

גבאי-ריכטר פונה לסניגור: "אני מציע לעבור להליך העיקרי ושם לעשות את הכל. יהיה לנו טווח יותר ארוך ושם נראה את הכל. זו ההצעה שלי, אתם לא חייבים לקבל אותה". הסניגור אומר שהוא צריך לחשוב וגבאי-ריכטר מכתיב החלטה, לא בצורה הכי רהוטה, בה הוא שב ומשחרר את הנאשם השני (זה עם העבר הנקי יותר). כאשר הוא עובר לעניינו של הנאשם הראשון (זה עם העבר הבעייתי), גבאי-ריכטר לוקח צעד אחורה: "רציתם להגיד משהו - אמא, סבא?". הוא מורה לקלדנית להכניס את הדברים לפני ההחלטה, מקשיב בתשומת לב, נשען קדימה ומתבונן בסב.

"מה אם תמצא שהוא יעשה שטויות?", שואל גבאי-ריכטר את הסב המבקש להיות מפקח במעצר הבית של נכדו. הסב: "אחד אפס אפס אם יעשה בעיות". גבאי-ריכטר: "מה אתה חושב שהוא צריך לקבל? אתה חושב שהוא ישמע לך? כי שירות המבחן מטיל ספק בזה". הסב: "120% שהוא ישמע לי". הסב מתלונן ששירות המבחן שינה את דעתו מאז התסקיר הקודם, וגבאי-ריכטר מסביר: "זה קורה, הם מתייעצים, יכול להיות שקיבלו עוד מידע, או שקצין המבחן התייעץ עם הממונה עליו. אם הוא ייצא לטיפול, אתה תקח אותו? גם אם זה יקח הרבה זמן? תודה, סבא.

"אימא רוצה להגיד משהו? את חושבת שהוא ישמע לך? מה יום מיומיים? מה ההבדל? למה שירות המבחן חשב שהוא לא ישמע? את יודעת מה את צריכה לעשות כמפקחת, את זוכרת? דיברנו על זה בפעם הקודמת". האם: "מתקשרת למשטרה". גבאי-ריכטר: "בלי רחמים". האם: "בלי רחמים, גם אין לי כסף, שלא יקחו את הכסף שלי [הערבות]".

גבאי-ריכטר חוזר להחלטה, מתמצת את טענות הצדדים ומוסיף: "דברי הסניגור לגבי המודעות הנוכחית של המפקחים נכונים. הם יודעים טוב יותר למה לצפות ואלו פני רעה עליהם להקדים. אהיה נכון לשחרר את המשיב לטיפול במרכז יום לאחר שאקבל אישור משירות המבחן שלטיפול זה יש היתכנות ממשית. לצורך כך יש מקום לדחייה לא ארוכה לשם קבלת תסקיר משלים. שמעתי את המשיב ואני מקווה שהדברים שאמר לי אכן משקפים הבנה ממשית שעליו לעשות שינוי מהותי בדרכו, שאם לא כן - יחרוץ את גורל המשך דרכו לשבט ולא לחסד".

גבאי-ריכטר קובע את הדיון הבא ל-22.2.18. המדינה מבקשת עיכוב ביצוע של יממה כדי לערער, והוא אומר שבשלב זה אפשר להתחיל להחתים את הסב והאם על ערבויות, אבל שלא יפקידו אותן עד שיקבלו אישור שהמחוזי לא הפך את ההחלטה. "אם בהחלטה הקודמת כבר חתמתם על ערבויות - אז לא צריך. תעלו למעלה ויסבירו לכם הכל, אבל אל תפקידו שום דבר עד שיחליטו לגבי עיכוב הביצוע". מזווית עינו הוא רואה משהו ואומר לאם: "אי-אפשר, גבירתי. את לא יכולה לחבק אותו, בסדר?".

"זו שיטת רומנו, אני שכללתי אותה"

התיק הבא הוא עניינו של פלשתיני הנשוי לישראלית שנכנס לישראל שלא כחוק (שב"ח). גבאי-ריכטר - לשעבר איש מערכת הביטחון - שואל בערבית את הנאשם האם הוא מבין, נענה בחיוב, מציין שיש מתורגמן ובכל זאת מקריא לו בעצמו בערבית את עיקרי כתב האישום. האיש מודה ומורשע; ציינתי לעצמי שהעבירה נעשתה ב-19.10.15 - ובתיק המאוד-מסובך הזה נדרשו למעלה משנתיים.

הוויכוח בין הצדדים כעת הוא האם המאסר על תנאי שעומד לחובתו של הנאשם הוארך ויש להפעילו. גבאי-ריכטר פונה לסניגור: "למה אתה טוען שזה לא הוארך? רגע, אני צריך לסדר לי את לוחות הזמנים ואז נתחיל". הוא רושם לעצמו את התאריכים ומדבר עם הסניגור גם ברגעים בהם התובעת איננה באולם. "זו שיטת רומנו, אני שכללתי אותה", מעיר גבאי-ריכטר לגבי צורת הרישום, ומזכיר שמדיניות התביעה היא לבקש מאסר בפועל לשב"חים.

בינתיים התובעת זקוקה לקצת זמן, כי היא הגיעה לאולם בלא הרישום הפלילי של הנאשם, וגבאי-ריכטר עובר לתיק אחר. הוא פונה לנאשם ושואל כיצד בדיוק יש לבטא את שם משפחתו, משום שהוא רשום בשתי צורות. "איך אתה רוצה שנקרא לך? אתה מבין מה שהסניגורית אומרת? אתה מודה, אין הסדר, הכל פתוח, כאמור השיר - הכל פתוח, עוד לא מאוחר".

גבאי-ריכטר מכניס לפרוטוקול בשם הנאשם: "בית המשפט הסביר לי את המשמעות של הדברים ואני מסכים לכך". לקלדנית: "המחשב לי היום - אאוט לגמרי. תרשמי בתיק המעצר: המשך הדיון יתקיים בתיק העיקרי". בשם הסניגורית: "הקראתי לנאשם את תוכן כתב האישום, הוא מבין ומודה בו". בשם הנאשם: "הבנתי את דברי עורכת דיני, הבנתי את כתב האישום ואני מודה בו". הוא פונה לנאשם: "תעמוד בבקשה. אז אתה מודה בשלוש עבירות של סחר בסמים?". גבאי-ריכטר מקריא את הכמויות, "פעם שלישית גלידה; סתם".

"אני חייב להגיד לך משהו"

כעת הדיון הוא על תנאי מעצר הבית והאם הנאשם יוכל לצאת לעבוד. גבאי-ריכטר פונה אליו שוב: "תעמוד בבקשה. אני חייב להגיד לך משהו. סחר בסמים - הכלל הוא מאסר ממש, לא עבודות שירות, בקוקאין ודאי. אתה צריך לדעת שהכלל פה הוא מאסר ממש. אני אשלח אותך לשירות המבחן לתסקיר לעונש, במקביל אני אשלח אותך לממונה על עבודות שירות, אני לא מבטיח שום דבר. אתה צריך להביא בחשבון שלמרות כל מה שאתה עושה - שהתיק הזה ייגמר במאסר. אני לא רוצה שתגיד: הבטחת לי, נוצרה ציפייה. הממונה על עבודות שירות נמצא בבאר שבע, וכשהוא מזמין אותך אתה הולך, ובדיקות שתן צריך לעשות כי זה עבירות סמים".

גבאי-ריכטר מכניס לפרוטוקול בשמו של הנאשם שהדברים הוסברו לו, עושה שקט באולם ותופס מיד מישהו שמדבר בטלפון: "סליחה, אדוני. מדבר בטלפון? מה זה?". האיש מסביר שקרא לעורכת דינו וגבאי-ריכטר משיב: "אז תקרא לה בחוץ". בעניינו של סוחר הסמים הוא קובע דיון נוסף ל-18.2.18 לשמיעת המעסיק והמפקחים המוצעים, ואילו את הטיעונים לעונש הוא קובע ל-9.7.18; שירות המבחן תמיד צריך כמה חודשים.

במסדרון נשמעות צעקות ולגבאי-ריכטר יש עצה טובה לכל הנוכחים: "אל תצאו, לצערנו אנו מורגלים בכך". הוא ממשיך להכתיב את ההחלטה, והסניגורית נזכרת במשהו: אשתו של הנאשם בהריון. "מזל טוב", אומר גבאי-ריכטר. "זה פעם ראשונה? איזה שבוע את?". הוא מאפשר לנאשם "לצאת ללידה ולכל טיפול נדרש אחר, בהודעה למשטרה".

השורה התחתונה: גבאי-ריכטר מאזן בצורה מרשימה בין זכויות הנאשמים (שעדיין נהנים מחזקת החפות אבל שוב אינם רק חשודים) לבין הצורך לפעול ביעילות לנוכח התיקים הרבים שלפניו. הוא עושה זאת תוך תשומת לב רבה לפרטים ואנושיות, לצד שמירה על האינטרס הציבורי.

יעילות: 8

מזג שיפוטי: 9.