הטלת רימון היד על בית הכנסת מסעודה שם טוב ב-14 בינואר 1951, במהלך רישום יהודי עירק לעלייה לישראל, גרם למותם של שלושה אנשים ופציעת ששה קשה ו-19 קל וכצפוי לסערת רוחות בקרב הקהילה היהודית. מאחר שהממשלה העירקית לא הזדרזה לפרסם את ממצאיה, הופרחה שמועה זדונית שהתנועה הציונית ביצעה את המעל במגמה לזרז את יציאת היהודים מעירק. הטחת אשמת השווא החמורה בתנועה הציונית פגעה בחבריה ובאיש שעמד בראשה
מרדכי בן פורת. במשך כל השנים הוא נלחם על טיהור שמה של התנועה הציונית ושל שמו, כולל בתביעת דיבה בבית משפט, וקיווה לחשיפת האמת על הפרשה.
בימים אלה הופיע ספרו האוטוביוגראפי של מרדכי בן פורת "מארץ הולדת לארץ מולדת" (בהוצאת טפר) בו מביא לראשונה עדות של מטילי הרימונים על בית הכנסת ועל בית קפה שבו נהגו צעירים יהודים להתגודד. העדות כלולה בספר "תולדות התנועה הציונית בעירק ותפקידה בהגירת היהודים בשנים 1950-1951" שהתפרסם בעירק בשנת 2013 ובו מופיע מחקרו של ההיסטוריון שאמל עבד אל קאדר. המחקר כולל ווידואי של שייח' ושותפו שהם זרקו את הרימונים, בהכוונת המשורר הלאומי עדנאן אל ראווי מראשי
מפלגת אל איסתקלאל הלאומנית, שפעלה לסילוק היהודים מעירק.
כך זכה מרדכי בן פורת בהגיעו לגיל מופלג לקרוא עדות ישירה של מבצעי הפשע, שכמובן לא באו על עונשם. כיום יהודי עירק שמחים שאינם חיים בעירק המדממת, בה חיו מאז הוגלו אליה עם חורבן הבית הראשון בשנת 586 לפנה"ס.
גולת הכותרת של פעילותו הציבורית של מרדכי בן פורת היא כמובן שליחותו החשאית לבגדד וארגון מבצע "עזרא ונחמיה", ביחד עם שלמה הלל, שבמסגרתו עלו כ-110 אלף מיהודי עירק לישראל. המבצע האדיר התנהל ללא תקלות יוצאות דופן, עד להטלת רימון היד לעבר בית הכנסת, אשר היה "התחנה האחרונה" בדרכם של היוצאים לשדה התעופה.
דרכו של מרדכי בן פורת עוברת בצמתים רגישים של ההיסטוריה המודרנית של ישראל. הוא עלה ארצה ב-1945 ולאחר קום המדינה היה לבוגר קורס הקצינים הראשון של צהל. במהלך שליחותו בעירק הוא נעצר על-ידי הבולשת העירקית וכפסע היה בינו לבין הוצאתו להורג. הוא ברח ממעצרו ונמלט באחד ממטוסי העולים לישראל. בארץ נרתם לסייע בקליטת העולים במעברות האוהלים והיה לאב המייסד של אור יהודה ושל מרכז מורשת יהדות בבל. הוא היה תלמידו של דויד בן-גוריון שמינה אותו, יחד עם אחרים, למוצאים לפועל של צוואתו. בחיפושיו אחר אתגרי פעילות ציבורית הוא נבחר לכנסת והיה לשר בממשלות
מנחם בגין ו
יצחק שמיר. הוא פעל ללא ליאות להשגת פיוס לאומי ולהקמת ממשלת אחדות לאומית.
מרדכי בן פורת מגלה בספרו פרטים חדשים על אישיים מרכזיים בפוליטיקה הישראלית ובהם משה דיין, מנחם בגין,
עזר ויצמן,
שמעון פרס ו
יצחק רבין. ראש הממשלה מנחם בגין מינה אותו לראש ועדת השרים לגיבוש פתרון לבעיית הפליטים הערביים. המלצות הוועדה הן עדיין רלוונטיות והן מובאות בספר.
הוא פעל ללא ליאות לשילוב בני עדות המזרח בחברה ונאבק למען יהודי ערב והשגת צדק עבורם. הוא יזם בשנת 1974 את הקמת הארגון העולמי של יהודים יוצאי ערב, שארגן כנסים בינלאומיים והעלה לכותרות את דרישת יהודי ערב לצדק. בהשפעתו העלה משה דיין בהיותו שר חוץ את הסוגיה בעצרת האומות המאוחדות ודרש התייחסות שווה לסוגית הפליטים הערביים. חבל שלא המשיכו שרי חוץ במסורת זו.
ספרו של מרדכי בן פורת מגולל מסכת חיים מרתקת של איש רב פעלים שפעל בחשאי ובגלוי למען המדינה והקהילה.
