כאשר הדריך האייתוללה חומייני בשנת 1979 ממקום גלותו בפריז את תומכיו בטהרן לקראת ההפגנות שהובילו למהפכה האיסלאמית, הוא הורה להם לשים ילדים בחזית. חומייני לא הסתיר את כוונתו: ילדים הרוגים הם תעמולה נהדרת, הסביר.
ארבעה עשורים אחרי, החמאס עושה בדיוק את אותו הדבר. הארגון הנתמך בידי אירן ממקם בצורה שיטתית ומכוונת את מפקדותיו, מחסניו ואתריו בבתי חולים ובבתי ספר. הארגון סבור שמבחינתו זהו מצב של win-win: אם ישראל תימנע מלפגוע ביעדים הללו, הוא השיג חסינות; ואם ישראל כן תפגע בהם ובחוסר ברירה תהרוג כמה ילדים, נשים וזקנים - יש לו תמונות נהדרות. אותו ארגון, המתיימר לדאוג לבני עמו המדוכאים והסובלים תחת הכיבוש, גם מחזיק את כל תושבי עזה כבני ערובה: הסיוע שניתן לו משמש לרכישת נשק ולחפירת מנהרות, בעוד מאות אלפים יושבים בעלטה וסובלים חרפת רעב.
אותו היגיון ציני ורחצני הוא גם שעומד מאחורי "צעדת השיבה". אם המונים יחתכו את גדר הגבול ויפלשו לשטח ישראל - מה טוב. ואם ישראל תירה ותהרוג - עוד יותר טוב. ובכלל, מנהיגי החמאס מצטיינים בהפיכת הפלשתינים לבשר תותחים. הניסיון מלמד, שהדבר היחיד שבאמת מרתיע אותם הוא כאשר הם חוששים לחייהם-שלהם. חיסולים של שניים-שלושה מתוכם משפיעים עליהם הרבה יותר מאשר מאות הרוגים "פשוטים".
אלא מאי? החוק הבינלאומי ניצב, למרבה הפלא, לצידה של ישראל. מותר לתקוף עמדות מחבלים הממוקמות במבנים שבמצב אחר נהנים מחסינות, מסיבה ברורה: האחריות מוטלת על מי שהופך אזרחים למגנים חיים. ומותר למדינה למנוע בכוח פלישה לתחומה, ושוב ההיגיון ברור: אין ריבונות בלא גבול, ואין לאפשר שימוש באזרחים כתחליף ומסווה לפעילות צבאית עוינת.
אבל כפי שאנו יודעים היטב, יש חוק לכל העולם - ויש חוק לישראל. תראו מי מטיף לנו מוסר: רג'פ טאיפ
ארדואן הטובח באזרחים כורדים, האו"ם החובק את ידיו כאשר ילדים נרצחים בסוריה,
האיחוד האירופי שכמה מחברותיו דורשות למנוע כניסת מהגרים ופליטים.
ובעצם, מה לנו כי נלין על מדינות וארגונים אנטישמיים, כאשר קולות הזויים/בוגדניים דומים נשמעים בקרבנו? הקריאה להקים ועדת חקירה שתבדוק את אירועי סוף השבוע בגבול הרצועה, היא לא פחות מאשר סיוע לאויב במלחמתו. החוק הבינלאומי קובע, כי כל עוד קיימת מערכת משפט פנימית עצמאית הבודקת אירועים כאלו ויודעת להגיע להכרעות מקצועיות - אין מקום להתערבות חיצונית כלשהי. (זו, אגב, החשיבות העצומה של הביקורת השיפוטית מצד בג"ץ על החקירות הצה"ליות). הקמת ועדת חקירה לא רק שאינה מעוגנת בחוק הבינלאומי, אלא שהיא גם - ובעיקר - אמירה ולפיה איננו סומכים על בתי המשפט שלנו. מכאן תהיה קצרה הדרך לדרישה בינלאומית להקמת ועדת הוקעה נוסח ועדת גולדסטון.
הסיבה שכמעט אין העמדות לדין של חיילים באירועים כאלו, איננה משום שמתנהל טיוח אלא משום שצה"ל היה, הווה ויהיה הצבא המוסרי ביותר בעולם. ומעליו יש דרג מדיני שמביא בחשבון בכל פיפס את דרישות החוק הבינלאומי - אולי יותר מדי, כפי שגילה
מבקר המדינה בדוח שלו על מבצע צוק איתן. מי שטוען אחרת - לא רק משקר ביודעין, לא רק מעניק לחמאס סיוע רב ערך, אלא גם מאמץ את תורת הלחימה של חומייני.
