יקירת העיר ת"א ד"ר צפורה שפירא

כאשר אתם מתפעלים מן העברית המצוחצחת של קרייני החדשות שלנו, דעו שגדולים הסיכויים, שהם עברו תחת ידיה וביקורתה של יועצת הלשון המיתולוגית של קול ישראל בתל אביב, ד"ר צפורה שפירא. יותר מ-24 שנים שימשה שפירא יועצת הלשון של קול ישראל בתל אביב. רבים מקרייני החדשות שלנו, השדרים והכתבים ברדיו ובטלוויזיה, עברו תחת ידיה וביקורתה הקפדנית, ולא פעם היא כונתה בתקשורת (במובן החיובי) "אימת הקריינים והשדרים". השדר המיתולוגי מייק הולר סיפר על מקרה בו שידר בשידור חי מאחד מבתי הכלא בארץ, והיה צריך לדווח על 13 אסירים. "לא ידעתי מה לומר באותו רגע שלושה עשר או שלוש עשרה, פחדתי מציפורה אז אמרתי עשרים אסירים...", סיפר הולר.

ילדות בצל שואה

צפורה שפירא נולדה בגטו קרקוב, בת למרדכי וחיה וולקן מניצולי רשימת שינדלר. הוריה חיה, לבית פרנקל, ומרדכי וולקן נישאו בקרקוב, ולאחר שנה נולדה בתם צפורה. לאחר שנה וחצי נולד אחיה, יצחק. כך שילדותה של צפורה ואחיה שנולדו לתוך המלחמה עברו בצל השואה. מספרת צפורה: "אבא עבד לפני מלחמת העולם במפעל "פרוגרס" - מפעל לייצור חוטי מתכת לצורכי חשמל, שהיה שייך למשפחה יהודית - ורהפט. עם פלישת הגרמנים החלו לייצר במפעל הזה חוטי חשמל לצבא הגרמני. אימא עבדה בחברת "מדריץ", במפעל לתפירת מדים לצבא הגרמני.

במארס 1943 הגרמנים החלו לחסל את הגטו בקרקוב, והוריי נשלחו למחנה פלאשוב. אני נכנסתי עם אמי למחנה הנשים, ואחי עם אבי למחנה הגברים. ההורים המשיכו לעבוד במפעלים שמחוץ למחנה, ואנו, הילדים הקטנים, היחידים במחנה, נשארנו עד שחזרו ההורים מן העבודה. ואף על-פי שאנו, הילדים, ידענו להסתתר, במחנה, כשהגרמנים בדקו את הבלוקים, הסכנה להחזיק שני תינוקות במחנה הייתה גדולה. לכן החליטו הוריי, שחייבים להוציא אותנו משם ויהי-מה.

את אחי, ילד נימול, איש לא רצה לקחת, ואותי, הבריח חבר של הוריי, שעבד מחוץ למחנה, בתרמיל הגב שלו. וכדי שלא אראה "סימן חיים" במעבר, הרדימו אותי בלומינל והוציאו אותי. ושם, מעבר לגדר, חיכה לי חבר טוב של אבי, נוצרי, יוליאן קוסאק. גדלתי עם משפחתו בקרקוב זמן מה, אך גם שם נעשה מסוכן, והם העבירו אותי למשפחה נוצרית בכפר, שבו היה פחות סיכוי, שהגרמנים יחפשו יהודים. ובזכותם נשארתי בחיים".

מספרת צפורה שפירא: "הנטישה הייתה קשה. לא הבנתי בדיוק את ההעברה מיד ליד. ולאן נעלמה כל משפחתי. אך מחוסר בררה הסתגלתי לאט-לאט ובקושי רב למשפחות הנוצריות, וגדלתי כילדה נוצרייה לכל דבר. עם זאת אני זוכרת את המכות שקיבלתי מאב המשפחה בכפר, כשגיליתי לאחד הילדים בסוד, שאני יהודייה..."

"בינתיים הועברו הוריי למפעל של התעשיין, חסיד אומות העולם, אוסקר שינדלר. עם שחרורם, במאי 1945, הם חיפשו ומצאו אותי, אך אני לא רציתי ללכת אתם. ושוב להינטש... היה קשה. לאחר זמן רב הסתגלתי להוריי וליהדותי. באותה שנה, 1945, הוריי קיבלו רק סרטיפיקט אחד, ואמי, שהייתה בהריון, עלתה לבד לארץ ישראל ובה נולד אחי, דוד. לאחר כמה חודשים אבא ואני הגענו באונייה "ארצה", עם קבוצת ילדים ניצולים, שאבי מרדכי וולקן אסף מן המנזרים"... המשפחה השתקעה בתל אביב ברחוב הירקון 36.

התאקלמות מהירה בארץ

כאן, בארץ, התאקלמה צפורה מהר מאוד. היא למדה בבית הספר היסודי הדתי תלפיות בתל אביב, ואחר כך בתיכון הדתי צייטלין והמשיכה ללימודי תואר ראשון בספרות ומקרא באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1961 נישאה לחברה מתנועת בני עקיבא, שמואל שפירא, ונולדו להם שלושה ילדים: שחל, עופר, וורד.

לאחר שהילדים גדלו קצת למדה, לתואר ראשון לשון ובלשנות שמית באוניברסיטת תל אביב, וסיימה תואר שני ודוקטורט בלשון עברית באוניברסיטת בר-אילן. נושא עבודת הדוקטורט שלה היה: "העברית בתל אביב בשנים תרס"ט-תרצ"ה לפי מודעות". לאורך שנות לימודיה האקדמיים הייתה ציפורה מורה ומחנכת ומרצה לסִפרות, תנ"ך ולשון עברית בכמה מוסדות חינוך ובהם בית הספר הריאלי בחיפה, סמינר "תלפיות" בתל אביב אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בר-אילן ועוד.

יועצת לשון מיתולוגית ב"קול ישראל"

24 שנים, מ-1979 - 2003, שימשה צפורה יועצת לשון של "קול ישראל" בתל אביב, מטעם האקדמיה ללשון עברית. צפורה שפירא שימשה יועצת לשון במשרה מלאה והוקצה לה חדר ברדיו שבקריה בתל אביב. במסגרת תפקידה בתור יועצת לשון בקול ישראל ניקדה שפירא טקסטים לפני שידור ולפני כל הקלטה, תיקנה שיבושי לשון, האזינה לשידורים, רשמה הערות לשון של שדרנים-כתבים בזמן שידור ואחר כך העבירה אליהם פתקים ובהם תיקונים והערות. בין תפקידיה היה גם לבדוק שיבושי לשון בשירים המושמעים ברדיו, שיבושים בפרסומות ובלשון השחקנים, שהופיעו בשידור בתסכיתים ובהופעות אחרות.

צפורה שפירא ערכה והגישה תוכנית קבועה ברשת ב' "על קצה הלשון" שעסקה בענייני לשון בארץ ובתפוצות. בנוסף ערכה והגישה חידון במסגרת התוכנית "משחקי לילה" של זאב ענר, פינה בתוכנית של רבקה מיכאלי "עברית לנהגים" על מונחי נהיגה ועוד.

בהיותה יועצת לשון בקול ישראל היא גם לימדה והכשירה קריינים וכתבים חדשים וישנים לדיבור נכון ולהגייה מדויקת. בתקופת חגיגות ה-80 לתל אביב -יפו יזמה עם ראש העירייה של אז, שלמה להט, את החלפת שמות החנויות בעיר מלועזית לעברית או לפחות שיכתבו באותיות עבריות. כמו מקדולנד, בורגר ראנץ' ועוד.

ד"ר צפורה שפירא כתבה 7 ספרים: דיבור בציבור, הדקדוק העברי השימושי, דקדוקים א-ג, מילון בחרוזים לילדים, שיבוץ מהיר, מי רוצה להיות מיליארדר, כן פיתחה משחק טריוויה "פיצוחי טריוויה" ב-8 נושאים וטריוויה מקוונת לכל המשפחה.

ב-2007 נפטר בעלה, שמואל שפירא, ממחלה קשה. צפורה: "שוב הרגשתי את מהלומת הנטישה, שלא האמנתי שאצליח להתגבר עליה. אך בזכות ילדיי הנהדרים, 11 נכדיי האוהבים וחבריי הנאמנים אני ממשיכה בשגרת חיי ובעבודתי בתור יועצת לשון עצמאית".

לסיכום, אומרת שפירא, עשיתי את הבלתי ייאמן, מילדות בגטו קרקוב בשואה, הגעתי לסיום עבודת דוקטורט בלשון העברית, על העיר הראשונה בארץ ישראל: "העברית בתל אביב בשנים תרס"ט-תרצ"ה לפי מודעות", ואני מחנכת ומדריכה דורות של דוברים, שופטים, אישי ציבור, זמרים, קריינים ומנחים לדיבור בציבור תקני ונכון".

צפורה פעילה בחיי הקהילה של שכונת בבלי בתל אביב וגאה בחלקה בהנחלת האהבה לשפה העברית בקרב דורות רבים של מאזיני רדיו וקוראים.