שוב אותן גחמות גנרלים,
מציתות מלחמות של כבוד.
משתלחים זה בזה קניבלים
על זכותנו בשקט לחיות.
לא תצליח לקום ולברוח.
לא תוכל לבקש רחמים.
אם תגיב בחולשה או בכוח,
רק תקריב עוד קורבן של חיים.
זה אשר יחפש את הצדק,
יאלץ דין לתת לאמת.
כל עוד אצבע תלויה על ההדק.
אז הרגש על שכל שולט.
מעגל אלימות מתגלגל לו,
מערבב ים של דם ודמעות.
לא ידע איש את מה מצפה לו.
עד מתי עוד נחשוש מבאות?
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
