הנייר, שנותר מיותם...
והעט? תפקידו לא נישלם.
מי יזכור את אותו האדם,
שקולו כך לנצח נדם?
את כאב ירפאו העונות...
זמן קפאו, שבתוך התמונות,
כאין ספור מתנות קטנטנות,
ילטפו נותרים זיכרונות.
רק מפעל של חיים יישאר,
לכבד את דרכו, לשמר,
כדי עולם זה מעט לשפר,
חייבים רק לזכור... לא יותר.
