תמיד מדברים אצלנו על דמוקרטיה, ונשאלת השאלה האם היא קיימת אצלנו, ואצל שכנותינו? במדינות ערב אין דמוקרטיה. המנהיגים שם רודים בהמוני העם. אבל גם מדינת ישראל רחוקה מלהיות דמוקרטית. בחרו בבגין כדי להציל את ארץ ישראל ממגמת הוויתורים של מפלגת העבודה, והוא יותר מכול מה שיכלו לעשות שמאלני מפא"י, מסר את כל סיני ונתן פתח לנסיגות איומות.
בחרו ברבין כדי לשמור על 'התנחלויות ביטחוניות' כפי שהבטיח, והוא הביא עלינו את אסון אוסלו. בחרו בנתניהו, והוא לא עשה דבר עבור ההתיישבות ביהודה ושומרון, ועצר את הבנייה כמעט לגמרי.
בוחרים בימין ומקבלים תכתיבים של השמאל. בוחרים שלטון של חברי כנסת ומקבלים שלטון של תקשורת עוינת ושל מערכת משפטית התומכת במפירי חוק בקרב האויב הערבי.
ואם בכל זאת חוששים ממישהו נקי כפיים העלול לחדור להיכלם ומאיים על דרכם הרעה במידה וייבחר, הם נוהגים בדרך אנטי-דמוקרטית בעליל כדי להרחיקו. כך פסלו את רשימתו של הרב מאיר כהנא, אך לא פסלו רשימות של שונאי ישראל, שמועילים להם בהצבעות על מעשי בגידה.
זאת לא מדינה דמוקרטית. מעט הדמוקרטיה שיש במדינה, קיימת אצל הערבים שבמדינתנו. הם מצביעים עבור מנהיגים שונאי ישראל ומקבלים את חברי הכנסת שלמענם הצביעו (והראייה התחזקות כוחה של הרשימה המשותפת בראשות
איימן עודה ל-13 מנדטים).
סמוך לגדר
הישות הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון נמצאת ברצועת עזה. שם המוני העם אנשי חמאס בחרו בצורה דמוקרטית וקיבלו בדיוק את המנהיגים הרצויים להם - רוצחים אנשי חמאס. אלה מעודדים, ומוליכים את ההמונים לבצע מעשי רצח, ליידות אבנים, להפעיל מטעני חבלה, והיום עפיפונים, ומה לא?
ונגד הישות הדמוקרטית הזאת, עומדת מדינת ישראל חסרת אונים. אי-אפשר לפגוע בילדים, ואי-אפשר לפגוע ב'אזרחים חפים מפשע', ומי לידנו יתקע שדווקא נפגע בזה שזרק טיל ולא במישהו תמים שנקלע למקום כדי 'לשטוף את העיניים' ביפי תארם של חיילי צה"ל? או בתינוק שאמו הוציאה אותו לשזוף שמש, סמוך לגדר?
על כן המסקנה שהגיעו אליה בצבא, שאי-אפשר להכריע בכוח, וכי אין פתרון צבאי ובסופו של דבר נצטרך להגיע לשולחן המשא-ומתן המדיני. אלופי השמאל בטוחים שמצאו את הפתרון.
אבל המוני העם מבינים שזו איוולת. הרי כל ההיסטוריה האנושית מלמדת אותנו את ההפך מזה. האם ההשתלטות הנאצית על מחצית אירופה הודברה במשא-ומתן מדיני או במלחמת בנות הברית? האם ההתפשטות היפנית על דרום מזרח אסיה נעצרה ונסוגה במשא-ומתן מדיני או בזכות שתי פצצות אטומיות שארה"ב הטילה על הירושימה ונגאסקי? האם הצרפתים שנסוגו מאלג'יר ופינו ממנה מיליון אזרחים צרפתים לא עשו כן בגלל הפעלת כוח וטרור של האלג'ירים? והרי הצבא הארגנטינאי סולק מאיי פוקלנד בכוח הצבא הבריטי. וכך הלאה.
גם הקמתה ועצמאותה של ישראל באו כתוצאה מהכרעה צבאית במלחמת תש"ח. במשא-ומתן מדיני לא היו מסכימות מדינות ערב להקמת מדינת היהודים והם פלשו אליה בכוח כדי להביסה, אלא שאנו ניצחנו, והשאלה היא איך מגיעים לשולחן זה - מנצחים או מובסים? כל הישגנו היו בזכות הכוח ובכוח הזכות, הזכות שנתנה לנו עוצמה מוסרית ואימצה את כוחנו להיות חזקים יותר, אף שביחסי הכוחות היינו נחותים.
נכסים קרקעיים
גם הפלשתינים הגיעו להישגים שלהם בזכות הפעלת כוח מצידם, אשר אנו לא השכלנו להכריעו אף שהדבר היה בהישג ידינו. הקמת הרשות הפלשתינית ושליטתה בשטחים, כמו גם הבאת צבאה בכיסוי של משטרה, מתן סממנים ריבוניים כמו פרלמנט, נציגויות, בולים ודרכונים, כל אלה באו להם בזכות הפעלת כוח מצידם, שהביא את הצדדים לשולחן המשא-ומתן.
האם כשאומרים אצלנו כי אי-אפשר להכריע בכוח? הכוונה שלישראל אסור להגיע להכרעה בכוח ואילו לערבים מותר?
גם האמירות השחוקות: בנוסח ממה אתם חוששים? הרי יש לנו את הצבא החזק ביותר במזרח התיכון! הן איוולת לשמה. שהרי למתי שומרים את הכוח הזה? רק לאחר שנשלם מחיר דמים כבד, נוותר ויתורים רבים, ונבצע נסיגות? הרי עוצמת מדינה נמדדת לא רק בכוחם של הכוחות המזוינים שלה, אלא בראש ובראשונה בנכסים הקרקעיים שלה המאפשרים לה שליטה במרחב ביחד עם עומק אסטרטגי, ביחד עם יכולות לפתח מהלכים אסטרטגיים מאיימים על יריבים! מדינת ישראל היא בסיכון קיומי ללא יהודה, שומרון והגולן.
החכמים אומרים שאי-אפשר להכריע בכוח, אבל חוששים כהוגן מהכוח הפלשתיני וזה של חמס. כמה וכמה פעמים ביקשה מדינת ישראל הגנה וסיוע מפריצי עולם, וזאת לדעת שרק כאשר יוכה האויב שוק על ירך, והוא יתחנן על נפשו, רק אז אפשר יהיה להגיע לשולחן המו"מ.
