שוב חוזר הדיון. אותו דיון רוטיני בו נוטלים חלק אנשי חינוך ופסיכולוגים כתוצאה מכך שמשרד החינוך שוב מציע לשקול בחיוב את האפשרות לבטל כליל את שיעורי הבית.
בחוגים המקצועיים קיים קונצנזוס כי שיעורי הבית בצורתם הנוכחית הם "יצור" ארכאי, נצר לתקופה בה ימי הלימוד היו קצרים. תלמידים חיפשו תעסוקה לשעות הצהריים הארוכות וחזרה על החומר הנלמד בבית הספר והכנה לקראת יום המחר בכתה באמצעות מתן שיעורים נחשבה לאסטרטגיה מקובלת על הורים ומורים כאחד. עם הזמן הפכו השיעורים למטלה משפחתית נטולת למידה עצמית, חסרת יצירתיות ובעלת השפעה זניחה ברמה הפדגוגית.
המתנגדים למתן שיעורי הבית מגדילים ומוסיפים כי דווקא השיעורים שבמקור אולי נועדו לצמצמם את הפער בין החזקים והחלשים בכתה מגדילים את הפער, מגבירים את קצב ההתקדמות בשיעורים ומחייבים תלמידים חלשים להיעזר במורים פרטיים שלא תמיד נמצאים בהישג ידם. עוד יוסיפו כי עבור אותם ילדים עם ליקויי למידה, שיעורי הבית הופכים למאמץ הדורש ריכוז ו
גיוס משאבים קוגניטיביים גדול במיוחד. כל זאת על-רקע העובדה הידועה בקרב אנשי החינוך כי טרם נמצא מחקר המציג מתאם בין הכנת שיעורי בית להצלחה בלימודים.
מנגד, התומכים במתן שיעורי הבית דווקא סוברים כי אופן ותכני שיעורי הבית אולי לקויים אך הקונספט הוא נכון. הלמידה העצמאית בשעות אחר-הצהריים מאפשרת לתלמידים להתקדם בקצב אישי בזמן שנח להם, להיעזר בספרות ובאינטרנט, להתעדכן ולפתור שאלות וסוגיות אותם הם אינם מספיקים לבדוק בכתה. לטענתם, הלמידה בבית והחזרות על החומר הנלמד בכתה ברמה היום יומית מקלה על הלמידה למבחן ושומרת על שגרת למידה מדודה ואפקטיבית. בזכות שעורי הבית מקבל התלמיד הזדמנות נוספת להבין לעומק את החומר הנלמד בשיעור ולשפר את יכולותיו. שיעורי הבית מחנכים להתמדה, למשמעת ולהישגיות.
חינוך לחיים
עם זאת הפתרון אינו חייב להיות דיכוטומי. לא הכל שחור או לבן אלא ישנם לפחות 5 גוונים של אפור באמצעותם ניתן להפוך את שיעורי הבית לכלי יעיל עבור התלמיד, ההורה והמורה.
1. אני מאמין שיש חשיבות רבה ליצירת הרגל לקבלת אחריות לביצוע משימות מעבר לשעות בית הספר. עבודה נכונה עם שיעורי הבית ככלי לחינוך לחיים, תספק לילד כלים להתארגנות, לסקרנות, ללמידה אוטודידקטית וליכולת השקעת מאמץ לאורך זמן.
המפתח הוא במינון ובמטרה הסופית לשמה ניתנים שיעורי הבית, כלומר לא בהכרח לבחון את התלמיד אלא להרחיב את אופקיו ולהעצים את כישוריו.
2. אני סבור כי בבתי הספר היסודיים פרק הזמן שתלמיד צריך להקדיש לשעורי הבית אינו צריך לעלות על שעה. שיעורי הבית אינם חייבים בהכרח להיות עבודה עצמאית אלא יכולים להיות בצורה של עבודה בקבוצות או בזוגות ככלי אינטגרטיבי ליצירת הפרייה הדדית ולחשיבות העבודה בקבוצה.
3. אופי המשימות אינו חייב להיות פורמלי המוכתב בצורה של תרגילים ושאלות סגורות. ניתן לגוון את המשימות כך שיעודדו חשיבה יצירתית בקרב התלמידים, יעלו מקומות לספקנות, ויעוררו דיון בכתה.
4. שיעורי הבית צריכים לעודד תלמידים להיעזר באביזרים ובעזרים טכנולוגיים כחלק מתהליך הלמידה. רצוי כי לפחות חלק מהשיעורים יעסקו גם בהיבטים פרקטיים בפיתוח כישורים להתנהלות בחיי היום יום בקרב התלמידים.
5. לדעתי, ניתן לגבש מתווה בו תלמידים רשאים להתחיל את שיעורי הבית כאשר הם עדיין במסגרת הבית ספרית, כך שאם מתעוררות שאלות מהותיות, רעיונות, ספקות הקשורות לשיעורים יוכלו לקבל סיוע נקודתי, לפתח את הרעיונות וכיווני החשיבה, במידת הצורך בלווי מורה או חבר לכתה או אפילו להעלות דילמות וסוגיות שונות לרמה הכיתתית. כך כולם ירוויחו.
ישנם כמובן דרכי ייעול נוספות לאופן בו ניתן להפיק תועלת מקסימלית משיעורי הבית עבור תלמידים בגילאי בתי הספר היסודי. אנשי החינוך ומקבלי ההחלטות במשרד החינוך אינם מחויבים לקחת צד בוויכוח ולהציג עמדה חד-משמעית של בעד או נגד אלא למצוא את שביל הזהב ולנצל את השעה בכדי להכניס משמעות נוספת לתהליכי הלמידה הן במסגרות הבית ספריות והן לאחריהן.
